יומן ריצה 2
טור מספר 11: ספיישל שאלות ותשובות
מרחק: 12.54 זמן:
1:08:05
קצב: 5:26 דופק ממוצע: 137
מסלול:
חוף מציצים-הדולפינריום (וחזרה)
ריצה היא אולי התחום היחיד שבו הנטייה שלי
להתמכרויות מועילה. בכל הבט אחר – מסמים קלים ועד הטלפון הסלולרי - מדובר באסון.
לפני כמה שנים חברים שלי איימו ברצינות להפסיק להזמין אותי לערב השתייה הקבוע שלנו
כי לא הצלחתי להתנתק מפייסבוק; גם בבית זה היה נושא קבוע למריבות. פעם אחת, אחרי
שביליתי בוקר שלם של חופשה בחו"ל בגלילה בין הודעות ישנות, כל כך התבאסתי על
עצמי שהסרתי את החשבון. לא הצטערתי על זה עד שהתחלתי לפרסם את יומן הריצה הזה,
בעיקר כי אני מכור (כמובן) לתגובות וללייקים, וכי אני מתבאס על השיחות על ריצה שיכולתי
לפתח כאן בתגובות. מצד שני, מספיק שאני אפתח יוזר חדש רק בשביל הפוסטים האלו, ותוך
שנייה אני נופל לבור השחור של ההתמכרות.
כתחליף, אני אקדיש את הטור הזה לארבע שאלות שעלו
בתגובות בשבועות האחרונים, ואשמח גם להרחיב על נושאים אחרים לבקשתכם בהמשך.
*
עם איזה בגדים אני רץ? כשהתחלתי לרוץ עשיתי את זה
עם הבגדים שעושים איתם ספונג'ה: חולצות סוף מסלול, גרבי חורף ומכנסי כדורגל. למרחקים
קצרים אין עם זה שום בעיה, אבל כשרצים יותר מחצי שעה, זה נעשה לא נעים, במיוחד
במזג האוויר הטרופי של תל אביב באוגוסט. אני ממש זוכר את התהליך שבו הסרתי את
תדמית הנונשלנט ואימצתי את התלבושת האחידה של הרצים, פריט אחרי פריט: מכנסיים
קצרצרים, טייצים, גרביים נמוכות, גופיות צרות – והכל בצבעים הזוהרים ביותר שאפשר.
לפעמים נדמה לי שבנייקי ואדידס יש חטיבות מחקר שתפקידן לנתח איך נגרום לאנשים
להיראות כמה שיותר מגוחך. "אם אתם כבר צולעים עקומים ומתנשפים לאורך הטיילת,
למה שלא נעשה את זה בצבע כתום זוהר, כדי שכולם ישימו לב אליכם, וכדי שדבורים
וחרקים יימשכו אליכם?" זו לא בדיחה – פעם, בחופשה ברודוס, נכנסה לי דבורה לתוך
החולצה האדומה-צהובה בריצה. כשהיא גילתה שלא מדובר בפרח אקזוטי, הנקמה שלה היתה
כואבת מאוד.
פעם הייתי אומר לאנשים שכל מה שצריך בשביל לרוץ
זה נעליים ומוטיבציה. אבל מאז נפלתי חזק לעולם המרצ'נדייז של הריצה – ג'לים, שעוני
דופק, נעליים, מעילי ריצה, כובעי ריצה, כובעי צמר, כפפות ריצה. כשאני לא רץ אני
הולך עם ג'ינס וטישירט. בריצה יש לי בגדים לחורף, לקיץ, לשיא הקיץ, לשיא החורף,
לחורף של גשם, לרוח, לשלג ולעונות מעבר. אני לא בטוח שכל זה נחוץ. יש לי רק שתי
עצות טובות בנושא הביגוד: בקיץ, גופיות עדיפות בהרבה על חולצות; ונעליים כדאי
לקנות בזול, ולהחליף לעתים קרובות.
*
אתה רץ עם מוזיקה? בחמש השנים הראשונות רצתי בלי
מוזיקה. אחר כך גיליתי שסתם הייתי ראש קשה: כל דבר שיקל על הריצה ויעשה את היציאה
מהבית לנעימה יותר הוא בהחלט מומלץ. לפני שנתיים גיליתי את הפודקאסטים. בהתחלה
שמעתי את Serial, אחר כך התמכרתי לHeavyweight
ולעוד כמה תוכניות אמריקאיות (יש באתר של האטלנטיק רשימה שנתית של כל הפודקאסטים
המומלצים שלהם, שממנו אני בוחר מה אני רוצה לשמוע). בריצות הארוכות של שבת אני
מגוון – מתחיל עם רדיו, עובד לפודקאסט, ומסיים עם מוזיקה. באמצע השבוע אני מוותר
על הפודקסטים – מי יכול עם החפירות האלו בחמש בבוקר – ושומע במקום זה את התוכניות
של גיל מטוס ב-88 FM דרך האפליקציה. מטוס מנגן אמריקנה, קאנטרי,
פסיכדליה, ועוד כל מיני יוצרי אינדי ושוליים. התוכניות שלו מתחילות לאט ואז מעלות
הילוך, וזה בדיוק מה שמתאים לזריחה של אמצע השבוע.
*
דיאטה: בעיקרון, אני לא מתעסק בנושא התזונה יותר
מדי. אני מקפיד לאכול טוב בערב לפני ריצת בוקר, ולשמור על איזה איזון קבוע בין
פחממות, ירקות וחלבונים ביתר הזמן. אבל זה נכון כנראה לכל אחד, לא רק למי שמתאמן.
בחודשיים-שלושה האחרונים המשקל שלי התחיל לרדת (זה תמיד קורה לי בחודשים
האינטנסיביים של האימונים), ואני צריך להקפיד שהירידה לא תהיה קיצונית מדי. אחד הדברים
הנחמדים בשיא תקופת האימונים היא שאני יכול לאכול כל מיני דברים שהפסקתי איתם כמו
קאוסונים עם שוקולד וגלידות, אבל לא צריך להגזים – כל קילוגרם שווה כמה שניות לכל
קילומטרים, ואיזה 2 דקות למרתון במצטבר. כרגע אני במשקל הכי נמוך שהייתי בו בעשרים
השנה האחרונות, אז אני די אופטימי לגבי התוצאה שאני יכול להשיג.
נושא אחר זה האכילה בזמן הריצה. פעם הייתי אוכל
את הג'לים הסינתתיים המגעילים שמוכרים בחנויות ריצה (גריז מכונות בטעם מהונדס של
קרמל מלוח, או "שוקולד כפול" או "אספרסו", ואפילו
"מרשמלו אפוי"), אבל בזמן האחרון אני מנסה לעבור לפירות יבשים. זה קל
יותר ממה שחשבתי.
*
קצב הריצה: שאלו פה איך אני רץ בקצב של 5:30
(דקות לקילומטר) או 5:45 אבל מקווה לרדת מ-3:25 במרתון, שזה אומר קצב ממוצע של
4:52 דקות לקילומטר. התשובה היא שהמרתון אמור להיות אירוע חד פעמי של מאמץ, לא
משהו שעושים במהלך תקופת האימונים באופן קבוע. אין שום דרך לרוץ בשיא הכח באימונים
בלי להיפצע, או סתם להתייאש.
למדתי שבריצה – ולא משנה לאיזו מטרה או מרחק - יש
שלושה אתגרים, שחשיבותם בסדר יורד: התמדה, מרחק וקצב. הכי חשוב להתמיד במספר
האימונים השבועי. זה הדבר העיקרי שכל אחד צריך להתרכז בו. אחר כך צריך להעלות את
מנת הקילומטרים, ורק בסוף אפשר להתעסק עם הקצב – אבל לא הכרחי. כרגע אני עוסק
בהעלאת כמות הקילומטרים, ורק מדי פעם אני מנסה להגביר את הקצב בריצה.
בחודש-חודשיים לפני המרתון אנסה לעבוד על הקצב.
אגב, הגישה הזו היא מהפכה מבחינתי. פעם הייתי רץ
הרבה יותר מהר באימונים, אבל בשנים האחרונות אני סובל מכאבים ומפציעות, והרבה
מהדברים שקראתי באינטרנט מדברים על הורדת הקצב כמפתח לריצה נכונה ובריאה. לתחושתי,
ד"ר גוגל צדק. בשנה האחרונה, שבה אני רץ משמעותית יותר לאט מבעבר, אני עושה
יותר קילומטרים, וקל לי יותר לצאת מהבית. אם כל זה יעזור לי להוציא תוצאה טובה
יותר, נדע בסוף פברואר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה