סיגל קרומר / תנועה 22 / צבע מים / הוד השרון / 2020

סיגל קרומר / תנועה 22 / צבע מים / הוד השרון / 2020

Yuan Tsur - Movement art - composition 23 - 2020 - Seienchin Kata

Seienchin Kata by Abraham Yuan Tsur 

אלף ימים ועוד קצת / דבי עשב / One thousand days and some / Debbi Essev

Debbi Essev TLV 042020

אלף ימים ועוד קצת

יותר מאלף ימים המלכה בוכה. המלך עומד חיוור על ידה. על הסף תמיד. מלחמה.

צומת של קריאות תיגר. השתתפות המונית של מסתננים, גרונות. שסועים. דם. דם. שלנו. לאן לא הולכים? שאלתי. ספק מרחפת ספק. אני מציעה לנגן ברצף את - נראה מה יקרה. המלכה בוכה, לעזאזל, שערותיי. סומרות. הקצב משתנה.

מצטערת הוד מעלתה, אבל איפה המלודיה? ההרמוניה?

למה את נכנעת? ולמה הוא כה חיוור? כמעט נעלם?

איפה שומרי הראש? איפה משמר הארמון? איפה אתם מחביאים את החלומות?

פרצנו פנימה, שועטים סוסים. תשוקה חמקה להזיז את המראה ולראות מה יש מאחור. קווים פורצים דרך החלונות מציתים שאלות בלהבות. צבא גדול, בתוף וקצב פוסע לעבר הארמון. הנה נחשף הכל! רגעי קסם נוכחים, מתעוררים, חומקים מן השגרה. כך זה נראה מבפנים. כן. בית ממכר האשליות. ורוד עתיק, ניצוצות, פרפרים... הגברים נבהלים ובורחים.

הנשים ממלטות את המנגנון העתיק של הרבייה בשקים כבדים. מצילות  כתמים, צבע, מרוקנות מחסנים של אנרגיה. המלכה בוכה כי העיר שהייתה כבר לא מופיעה במפות. השמלה שלה מוכתמת. הכתר נעלם.

למה המלך כה חיוור? כמעט נעלם. הנה לך שכר פסיעותייך עד כה. שטר שקוף עם סכום נאה של חוסר ממשות. אולי אפשר להפקיד צעדים בחשבון עובר ושב. לחסוך לעתיד צעד בטוח?

הולכת לצדי. מחטטת בכיסיי. חוקרת במעשיי. מישהו נרצח בתוכי.

תשקיעי את כיסופייך מתחת למים. תשגיחי שלא יגנבו ממך את שרביט הקסמים..

אמרי את הלחש השומר על הכישוף. ותחלמי. תחלמי.

את הרי אוהבת ספורים אפופי מסתורין ללא מוסר השכל.

How are you doing? / Sergio Waksman / a person portrait / torn paper / April / 2020

How are you doing? / Sergio Waksman / a person portrait / torn paper / April / 2020   

How are you doing? / Sergio Waksman / a person portrait / torn paper / April / 2020

Sergio Waksman / a person portrait / torn paper / April / 2020

How are you doing?

הקוסמת

לאליס

ד.מ. 1993

הקוסמת 

בלב מדבר אחד

גדול, יפה וריק,

עמדה לבד קוסמת

רצתה את מישהו לחבק.

עשתה תנועות של קסם,

לאט וגם מהר

והי, ראו נא מה קרה

הופיע שם חבר!

על המישור עמדו

ראו את השקיעה

יילל התן ירד הליל

והאישה חשבה: סוכה!

ביחד הם עשו תנועות

יפות וארוכות

ומאבק וכוכבים

עלה בית חלומות.

וכך אספה מן האוויר

שטיח ותנור,

ואגרטל פרחים,

שולחן, פמוט, גפרור.

הכל הגיע למקום.

חבר ובית, רהיטים,

ביחד הם שמחו להם,

שטפו את הכלים.

הם צחקו בילו ואהבו

רקדו הרחק רחוק

ובתנועות של קסם חדשות

הופיע שם תינוק.

את המדבר הסתירו,

כי תלו וילון,

ובתנור היתה עוגה

חתול על אדן החלון

ועוד עשתה הרבה קסמים

של אוטו, אוכל, חברים

ספות ספלים וקומקומים

גינה עצים ועציצים

ותינוקות משחקים.

החליף צבעים אז המדבר

נשם עם כל הקסם

כולם היו בחגיגה

רוקדים עם כל היתר

עברו הרבה שנים

עייפה לה הקוסמת

אט אט פתחה ידה

נתנה להם ללכת

הלכו להם התינוקות

אל תוך העולמות

וכל החפצים לאט חזרו

גם הם לחלומות

חתול וכלב וחלון

הם נעלמו עם הוילון

ושם היה כמו תמיד

מדבר יפה מעט מפחיד

חייכה אז האישה

ונאנחה באושר

חבר שלי היא לחשה

עדיין יש לי כושר!

והחבר חייך,

נתן לה נשיקה,

''אני חלום, חלום שלי''

ונעלם בנגיעה.

חייכה בשקט לעצמה

נגעה בקצה אפה

ונעלמה לה הקוסמת

לאן אין איש יידע.

בלב מדבר אחד

אחרי הרבה שנים

הופיעה לה פתאום אישה

והסתכלה בעננים. 

 

Sergio Waksman / a person portrait / torn paper / April / 2020

Sergio Waksman / a person portrait / torn paper / April / 2020

How are you doing?

לעתים אני חולם על פרח

פרח

D.M.2001

בין המאה השמונה עשרה למאה התשע עשרה כתב משורר בריטי בשם קולרידג' את המשפט המדהים הבא: ''אם היה אדם עובר בחלומו בגן העדן ומקבל פרח להוכחה כי אכן היה שם, ואם לאחר שהתעורר היה הפרח בידו - מה אז?'' (תרגום: י. ברונובסקי)

בשנת 1976 סיימתי מסע ביערות הגשם והמדבריות של אמריקה הדרומית, היערות היו יקום של מבוכים אינסופיים ירוקים ורטובים. המדבריות היו דפים אינסופיים עם לטאות מוכתמות. בחודש אוגוסט אותה שנה, יצאתי מהמטוס הממוזג בנמל התעופה בן גוריון אל החבטה הלחה והמהבילה של החום בישראל. בכיסי היה שורש ג'ינסנג שקיבלתי במעבר טיסות בשיקגו מאישה ארוכה ויפה בשמלה אינדיאנית ארוכה מעור צבי לבן. היה לה חרוז כחול. בימים שבאו לאחר מכן טוויתי מחדש את קשריי ועליתי ללמוד בירושלים של אבן.

יחד עם קדחת הנעורים פגשתי באותה עוצמה של קדחת שני ספרים שהופיעו לראשונה בתרגום עברי בשנים (75-76), שניהם של סופרים מהמרחב הלטינו-אמריקאי. רק עכשיו, כשאני כותב ממרחק כה רב, אני רואה בפליאה את הקשר בין היבשת הרחוקה שחזרתי ממנה לבין הסופרים שמצאתי בהם מורים. תצרף של פיסות מציאות.

הספר הראשון שנקרא ''גן השבילים המתפצלים'' הוא לקט מתוך ארבעה ספרים של בורחס שראו אור בשנות החמישים, ודרכו לימד אותי בסבלנות רבה סופר ששמו חורחה לואיס בורחס כי בקליידוסקופ המתהפך והמתנפץ של המציאות, רק התודעה הסקרנית של העצמי היוצר היא הדבר שיכול לשרוד ויותר מכך - לברוא ולעצב את תמונת המציאות עבור עצמי ועבור אחרים. השבילים המתפצלים מופיעים בסיפור דאואיסטי עתיק של לייה-דזה, ובורחס מעניק להם חיים חדשים במאה העשרים.

האיש הזה התבונן בתבל כולה כספרייה אחת אינסופית של צירופי מקרים שחש בה כבביתו וחזה את כיווניה. בספריו מצאתי הדים מוכרים של מיתולוגיות ואמגושים מהסהר הפורה לצד רוּניות סתומות וילל זאבים מהצפון הנורדי הקדום באירופה ועד למבוכים הסיניים, וגם יהדות נכספת. כל ההדים האלה שירתו ככלי משחק את התודעה הסקרנית של החוזה שהיה ספרן והלך ונתעוור לקראת סוף חייו כשהוא הולך ומצמצם את יריעת הביטוי שלו לשירה תמציתית.

הסופר השני, מה מוזר, דיבר על אותו הדבר: ראייה, עצירת העולם, סקרנות בתנאי אי ודאות. קרלוס קסטנדה הציג על מדפי הספרים את כרכים שתיים ושלוש בסדרה של פרחי ספרות אקזוטיים שהיכתה גלים ארוכים בעולם: ''מציאות נפרדת'' (1971) ו''מסע לאיכטלאן'' (1972). דון חואן מספר לקראת סוף הספר ''מסע לאיכטלאן'' כי לעולם לא מצא שוב את עיר מולדתו שהוא מנסה לשוב אליה בתום חניכותו. עבור הרואה שהוּזַר, כל מחוז חפץ יגלם בתוכו לעַד גם זרות. הוא ממשיך ללכת גם בידיעה שלעולם לא יגיע, אבל הוא הולך, הולך, מתבונן בדרך בהתפעלות, בתודה ובנשימה עצורה.

מעולם לא הגעתי חזרה אל רמת-גן של ילדותי ואל ישראל של נעוריי. אבל כמו מוריי הסופרים אני הולך בדרך על יערותיה, מדבריותיה ומרחביה האורבניים בעיניים קרועות לרווחה, המום מהתפעלות. לעתים אני מגשש בכיסי אחר הג'ינסנג, שורש החיים. בשנת 1821 כתב משורר בריטי בשם פרסי ביש שלי במאמר ''כתב הגנה על השירה'' כי כל השירים של העבר ההווה והעתיד הם אפיזודות או קטעים של שיר אחד אינסופי שנכתב על ידי כל המשוררים באשר הם עלי אדמות.

לעתים אני חולם שניתן פרח בידי.

תחנה / אריה קוץ - נירקוץ ארכיטקטים A Station - Windmill - Arie Kuts - NirKuts Architects

עלחוף שהוא: 

ים שחור, כוכב אדום, 

מרחק, אופק, 

תחנה

נחיתה 

למצוא כברת ארץ 

לחפש דרקון 

לבנות בית

נירקוץ אדריכלים: 

תחרות לעיצוב טחנת קמח עם מאפיה ומסעדה על צוק לחופי הים השחור ברוסיה. 

צפרדעים וירח

צפרדעים וירח

D.M.1993

שלוש צפרדעים ישבו בביצה

וצחקו צחקו נורא

ואפילו לא ידעו על מה!

הירח מעל נעלב עד מאוד

ונדד לו חיוור מדמעות

ואפילו לא ידע על מה!

אז אמרה לו הרוח:

טיפשון שכמותך, מדוע אתה נעלב?

והרי צפרדעים תמיד צוחקות,

בלי סיבה ובלי מסובב.

באמת? אמר הירח,

מוחה בחשאי דמעותיו,

אני שם עברתי, והן צחקו, אז חשבתי,

והרוח נשב.

הרי הן אותך אוהבות,

הרוח הציץ בין עלים ירוקים,

אתה כה רציני  וחמוד

ומאיר לבדך בלילות אפלים.

אז חייך הירח, האירו פניו,

שמים חצה בגאון.

ובמי הביצה מתחתיו

הוכו צפרדעים תימהון.

הוי ירח שלנו למים נפל!

הן קראו, קרקרו, רעשו,

קפצו לביצה, הצלה! הצלה!

המים סביב זהרו.

רטובות ותמהות בלי ירח ביד

עלו לגדה הלחה

נשאו מבטן, במרום הוא היה!

מחייך וצוחק נורא.

D.M.1993

סיפור נורא

סיפור נורא

ד.מ. 1989

לארוחת הבוקר ישבתי

בחברת ביצה קשה.

מאד מאד התיידדנו

השמש זרחה בחוזקה.

העצים לבלבו פטריות צחקו

אנחנו בילינו נפלא!

מאוד מאוד התיידדנו 

אני וביצה קשה.

הביצה ישבה בגביע

וספרה סיפור מפואר.

על הים הדרומי וצפור ענקים

אשר שמה כך קורא קזואר!

הקשבתי מרותק ונרגש

(השמש זרחה בחוזקה!)

שכחתי סלט שכחתי גם דבש

רק אני וביצה קשה!

אכן ביצת פלאים

(זרחה בחוזקה השמש)

יודעת ספר סיפורים!

על אפי פרח לו נמש.

גם אני נפלאות סיפרתי

על ביצי כינים בשערי

האזינה ביצה בחיוך

יעצה לי לישון רק עם פוך!

בנעימים בילינו

אני וביצה קשה

ימים דרומיים, ציפורים אדירות,

והשמש זרחה בחוזקה.

נגמרה ארוחה ונשארנו לבד

אני וביצה קשה

תם הקפה ותם הסלט

אך עדיין רעבתי מעט.

בחיבה לביצה חייכתי

הנפתי כפית, אללי,

לא אוכל להמשיך לספר

כי הסוף הוא עצוב עד בלי די!

אך לנצח בטני תזכור

ידידות נפלאה וביצה

וציפור איומה – קזואר!

והשמש תזרח בחוזקה.

ד.מ. 1989

איש אחד ניגן על דג

ד.מ. 1989

איש אחד ניגן על דג

איש אחד

ניגן על דג

שיר מאוד שקט

כמו כינור

החזיק אותו

מבלי להתלבט

הדג לחש לו

בו-בו-בו

בועות עלו ממנו

ליד האוזן

ריחפו

פקעו על הציפורן 

וככה איש

עם פה סגור

ודג עם פה פתוח

נגנו ביחד

מנגינות

התנועעו ברוח

ירח שט לו

מתבונן

במחזה קסום

הרהר מעט

חלם הרבה

והצטרף אל הניגון

וכך הם שרו

איש עם דג

וגם אדון ירח

וכל כוכבי מרום

זמרו

וגם חורשה והר קרח

זמרו בתים

זמרו שדות

ואור בחלונות

עגלה קטנה השמיעה מו

וכל יושבי תבל

ישבו ונמנמו

המהום נמנום

כזה שקט

ולא היה אחד מודאג

מן קסם פלא שכזה

שאיש אחד

ניגן על דג. 

Sergio Waksman / 3 person portraits / torn paper / April / 2020

Sergio Waksman / 3 person portraits / torn paper / April / 2020

How are you doing?

Sergio Waksman / a person portrait / torn paper / April / 2020

Sergio Waksman / a person portrait / torn paper / April / 2020

How are you doing?