Debbi Essev TLV 042020
אלף ימים
ועוד קצת
יותר
מאלף ימים המלכה בוכה. המלך עומד חיוור על ידה. על הסף תמיד. מלחמה.
צומת
של קריאות תיגר. השתתפות המונית של מסתננים, גרונות. שסועים. דם. דם. שלנו. לאן
לא הולכים? שאלתי. ספק מרחפת ספק. אני מציעה לנגן ברצף את - נראה מה יקרה. המלכה
בוכה, לעזאזל, שערותיי. סומרות. הקצב משתנה.
מצטערת
הוד מעלתה, אבל איפה המלודיה? ההרמוניה?
למה
את נכנעת? ולמה הוא כה חיוור? כמעט נעלם?
איפה
שומרי הראש? איפה משמר הארמון? איפה
אתם מחביאים את החלומות?
פרצנו
פנימה, שועטים סוסים. תשוקה
חמקה להזיז את המראה ולראות מה יש מאחור. קווים
פורצים דרך החלונות מציתים שאלות בלהבות. צבא
גדול, בתוף וקצב פוסע לעבר הארמון. הנה
נחשף הכל! רגעי קסם נוכחים, מתעוררים, חומקים מן השגרה. כך זה נראה מבפנים. כן. בית ממכר
האשליות. ורוד
עתיק, ניצוצות, פרפרים... הגברים
נבהלים ובורחים.
הנשים
ממלטות את המנגנון העתיק של הרבייה בשקים כבדים. מצילות כתמים, צבע, מרוקנות מחסנים של אנרגיה. המלכה
בוכה כי העיר שהייתה כבר לא מופיעה במפות. השמלה שלה מוכתמת. הכתר נעלם.
למה המלך כה חיוור? כמעט נעלם. הנה
לך שכר פסיעותייך עד כה. שטר
שקוף עם סכום נאה של חוסר ממשות. אולי אפשר להפקיד צעדים בחשבון עובר ושב. לחסוך
לעתיד צעד בטוח?
הולכת
לצדי. מחטטת בכיסיי. חוקרת במעשיי. מישהו נרצח בתוכי.
תשקיעי
את כיסופייך מתחת למים. תשגיחי שלא יגנבו ממך את שרביט הקסמים..
אמרי
את הלחש השומר על הכישוף. ותחלמי. תחלמי.
את
הרי אוהבת ספורים אפופי מסתורין ללא מוסר השכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה