צפרדעים וירח
D.M.1993
שלוש צפרדעים ישבו בביצה
וצחקו צחקו נורא
ואפילו לא ידעו על מה!
הירח מעל נעלב עד מאוד
ונדד לו חיוור מדמעות
ואפילו לא ידע על מה!
אז אמרה לו הרוח:
טיפשון שכמותך, מדוע אתה נעלב?
והרי צפרדעים תמיד צוחקות,
בלי סיבה ובלי מסובב.
באמת? אמר הירח,
מוחה בחשאי דמעותיו,
אני שם עברתי, והן צחקו, אז חשבתי,
והרוח נשב.
הרי הן אותך אוהבות,
הרוח הציץ בין עלים ירוקים,
אתה כה רציני וחמוד
ומאיר לבדך בלילות אפלים.
אז חייך הירח, האירו פניו,
שמים חצה בגאון.
ובמי הביצה מתחתיו
הוכו צפרדעים תימהון.
הוי ירח שלנו למים נפל!
הן קראו, קרקרו, רעשו,
קפצו לביצה, הצלה! הצלה!
המים סביב זהרו.
רטובות ותמהות בלי ירח ביד
עלו לגדה הלחה
נשאו מבטן, במרום הוא היה!
מחייך וצוחק נורא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה