הִשְׁתַּנּוּת
פרסי ביש שלי
כַּעֲנָנִים אָנוּ, צְעִיפִים עַל יָרֵחַ חֲצוֹת;
כֹּה חַסְרֵי מָנוֹחַ מְאִיצִים,
זוֹהֲרִים, מַרְטִיטִים,
קוֹרְנִים מַבְזִיקִים בַּחֹשֶׁךְ! – אַךְ
הִנֵּה כְּבָר
סָבִיב סוֹגֵר הַלַּיִל, וַהֲרֵיהֶם
לָנֶצַח אוֹבְדִים:
אוֹ כְּנֵבֶל שָׁכוּחַ, אֲשֶׁר מֵיתָרָיו לֹא
כֻּוְּנוּ
יָגִיבוּ אַחֶרֶת לְכָל סוּג שֶׁל פֶּרֶץ,
זֶה הַמִּבְנֶה הַשָּׁבִיר לֹא יַחֲזֹר בַּשֵּׁנִית
עַל תְּנוּעָה
עַל אוֹתוֹ הָלַךְ רוּחַ, עַל אוֹתָהּ הַטְעָמָה,
כְּפִי שֶׁהָיָה.
נָחִים אָנוּ. – הַחֲלוֹם בְּכוֹחוֹ
לְהַרְעִיל הַשֵּׁנָה;
קָמִים אָנוּ. – הִרְהוּר יָחִיד תּוֹעֶה –
וְהַיּוֹם מְנֻגָּע;
חָשִׁים אָנוּ, עִבּוּר אוֹ סִבָּה, צְחוֹק
וְיִפְחָה;
נְאַמֵּץ אֶל לִבֵּנוּ צַעַר, אוֹ
נַשְׁלִיךְ דְּאָגָה:
חַד הוּא! – כִּי יִהְיוּ אֵלּוּ שִׂמְחָה
אוֹ צַעַר,
עֲדַיִן חָפְשִׁי הַנָּתִיב לְחֵרוּת:
לְעוֹלָם אֶפְשָׁר כִּי תְּמוֹלוֹ שֶׁל
אָדָם לֹא יִהְיֶה הַמָּחָר
דָּבָר לֹא יַתְמִיד מִלְּבַד
הִשְׁתַּנּוּת.
Mutability
Percy Bysshe Shelley
We are as clouds that veil
the midnight moon;
How restlessly they speed,
and gleam, and quiver,
Streaking the darkness
radiantly! -yet soon
Night closes round, and
they are lost for ever:
Or like forgotten lyres,
whose dissonant strings
Give various response to
each varying blast,
To whose frail frame no
second motion brings
One mood or modulation like
the last.
We rest. -A dream has power
to poison sleep;
We rise. -One wandering
thought pollutes the day;
We feel, conceive or
reason, laugh or weep;
Embrace fond woe, or cast
our cares away:
It is the same! -For, be it
joy or sorrow,
The path of its departure
still is free:
Man's yesterday may ne'er
be like his morrow;
Nought may endure but Mutability.
