גִּבּוּי / דוד מיכאלי

פרפרי ברזל / דוד מיכאלי / 1991

גִּבּוּי

מאת: דוד מיכאלי

 

יַלְדֵי הַצָּג פְּתוּחִים וּמַחֲלִיפִים צְבָעִים, כָּחֹל לָבָן כָּחֹל,

 וּבְגַנֵּי הַיְּלָדִים כְּבָר מַקְלִידִים תָק תָק ת''ח ת''ט.

הַדֶּגֶל מִתְרוֹמֵם וַחֲצוֹצְרָה נִשְׁמַעַת, הֵדֵי נְאוּם רָחוֹק, וּמֶלֶךְ מְרֻשָּׁע וּבַת פַּרְעֹה כּוֹרַעַת, 

עָשָׁן עוֹלֶה אֵצֶל הַמִּשְׂרָפוֹת.

הַצָּג כְּבָר הִתְמַלֵּא עַכְשָׁו צֹפֶן גִּבּוּי, הַכֹּל עוֹבֵר לַזִּכָּרוֹן, הַכֹּל הַכֹּל חָסוּי.

בְּבוֹא שָׁעָה נָשִׁים דִּיסְקֵט, מָסָךְ יוּאַר פִּתְאוֹם. תּוֹפִיעַ הָרְשִׁימָה.

בִּיפּ בִּיפּ אָדָם בִּיפּ בִּיפּ עָשָׁן בִּיפּ בִּיפּ כָּאן רַךְ נוֹלַד.

 בִּיפּ בִּיפּ חֻרְבַּן בִּיפּ בִּיפּ תְּקוּמָה הַשֵּׁם עוֹמֵד לָעַד.

 

כָּל יֶלֶד בְּתוֹרוֹ לְפִי הַגִּיל אוֹחֲזִים אוֹתוֹ בְּסַנְטֵרוֹ וּמְרִימִים לְמַעְלָה אֶת הָרֹאשׁ

וְאָז עִם אֶבֶן קֹדֶשׁ פַּצֵּל חָדוּד, נוֹגְעִים, נוֹגְעִים בַּלֶּחִי.

וּלְפִי הָאוֹת עִם הַצְּפִירָה חוֹרְצִים עַד צֵאת הַדָּם, אֶת תַּו הַזִּכָּרוֹן בַּגְרוּת נָקָם.

וְעִם חֲנִית מַתְּנַת הַשֵּׁבֶט, זֶה סֵמֶל שֶׁל זַכְרוּת דּוֹקֵר,

כְּמוֹ שְׂרִיטָה עַל הַתַּקְלִיט בְּתֹם כָּל סֶבֶב נִזְדַּקֵּר.

כִּי זֶהוּ צֹפֶן שׂוֹרְטָנִי, אֲנַחְנוּ הַגְּבָרִים שֶׁלּוֹ

וְכָל צְפִירָה וְכָל אִיּוּם תָּמִיד תָּמִיד נִזְכֹּר אוֹתוֹ

אֲנַחְנוּ הַמַּצְפּוּן שֶׁל הָעוֹלָם, אֲנַחְנוּ הַדִּיסְקֵטִים שֶׁל הָעָם, כָּל גֶּבֶר בְּתוֹרוֹ תָּכְנַת.

בִּיפּ בִּיפּ אָדָם בִּיפּ בִּיפּ עָשָׁן בִּיפּ בִּיפּ כָּאן רַךְ נוֹלַד.

בִּיפּ בִּיפּ חֻרְבַּן בִּיפּ בִּיפּ תְּקוּמָה הַשֵּׁם יִקֹּם לָעַד.