הדלי והירח
מתי הוא ייעלם, שניהם אינם יודעים, הירח של הדלי
Itsu nukeru Soko tomo shirazu Oke no tsuki
いつ抜ける そこ共知らず 桶の月
זהו שיר מוות שמיוחס
למשורר בשם מבוטסו שנפטר בשנת 1874 בליל ירח מלא. כשהיפנים שרים על הירח, זה תמיד הירח
של הסתיו. אז השמים מתבהרים אחרי קיץ גשום. פירוש השם מבוטסו הוא "הסוס של
בודהא". מצאתי את מבוטסו אצל יואל הופמן בספרו "אומרי שיר על סף המוות"
(מסדה). יואל תרגם:
ירח בחבית
אין איש יודע מתי
תישמט התחתית
זה תרגום נהדר כי
"אין איש" הוא לא רק "אף אחד" אלא גם "אין-איש"
כלומר; זה נטול זהות. הו! והרי המילה "זהות" נובעת מהמילה
"זה". כפי שאנו מכירים אותה המילה "זה" היא הפניית אצבע מסמנת
אל דבר מסוים כדי שנזהה אותו. שוב "זה". כדי שנבחין בו, נגדיר אותו,
נסמן אותו, נסמל אותו. כך שמספר הזהות האישי שלי הוא ה"זה" המוזר שהוא
האני הבלתי מוגדר; אין-איש רואה אין-דבר, אין-איש סופר אין-מספר, אין-איש יודע
אין-זמן. מה שנותר בין האין הזה לאין הזה הוא רק הפועל שהוא המהות הפועלת של כאן
ועכשיו. וזה גורם לי לחשוב על "אני הוא זה" ספרו של ניסרגאדתה מהאראג'
שדיויה שחר לב תרגמה אותו מאנגלית לעברית ואני ערכתי את תרגומו. כאן, ה"זה"
הוא האצבע המצביעה על הירח של המהות הפועלת. הנה סגרנו מעגל. ומתחת לרגלינו הקרקע
לעולם נשמטת. בתשובותיו של "כאן ועכשיו" ניסרגאדתה תמיד שומט את התחתית
מתחת להנחות המוצא של השואל.
בכל אופן, כדרכי הלכתי
לחפש את המקור וניסיתי להבין סימניה סימניה. וראיתי שהירח הוא בדלי או של
הדלי, וזאת השורה המסיימת לא הפותחת. ויש
כאן סימניה של שניים או של זוג שאינם יודעים. ויש כאן סימניה של לצאת או לעזוב או
ליפול וחשבתי מיד על נשירה אילמת כמו של פרחי הסיגלון ממש עכשיו במאי, או על
שקיעה. של ירח. והתקשרתי נרגש אל אריה קוץ. הוא היה אצל נעמי ושרגא לובלינסקי
ונפגשו כולם עם אבי צחורי שמסתבר לי ולזכרוני הנמוג שהיה איתנו בצופים. אריה יצא
למרפסת ושקענו לחיטוט בכדור הבדולח של גוגל. אריה שלח לי קישורים נהדרים.
הסתבר שכמה מאות
שנים לפני מבוטסו והירח, היה שיר ואקה עם נושא דומה. סגנון הואקה, הנקרא גם טאנקה,
הוא שיר בן שלושים ואחת הברות הבנוי ביחידות של חמש – שבע – חמש – שבע – שבע
הברות. אז, הואקה נכתבה ברצף, ללא קיטוע שורות, כאשר חמש היחידות ומשמעויותיהן הן עבור
מיומנותו של הקורא המבין. כך, ששיר ההייקו של מבוטסו מן המאה התשע-עשרה, הוא גם הפניית
אצבע אל "זה" במאה השתים-עשרה וזה הסיפור:
בתקופת קאמקורה היה
מצביא בשם קנאמורי אדאצ'י. הייתה לו בת ששמה צ'יונושי. צ'יונושי, כך הסיפור, הייתה
תקועה במצב רוח קשה ללא מוצא. אם היא הייתה תלמידת זן אזי זה היה אולי השלב של המצב
הנפשי בתרגול שנקרא "הספק הגדול" שבו הכל נראה תפל ולא ממשי. והסיפור
הוא שצ'יונושי שאבה מים מהבאר עם דלי. כנראה מעץ כפי שהיה באותם ימים. בתוך מי
הדלי השתקף הירח. זה בטח לכד את תשומת ליבה. ואז, תחתית הדלי התבקעה, התפרקה, רק
חישבו על תחושת ההקלה הפתאומית בגוף, מאמץ המשקל שנעלם, הירח ירד עם המים ואתו נשטפו
גם הספקות הקיומיים ותחושת חוסר המוצא. התבקעות המעטה המגונן על הבנתך כפי שכתב
רומי בדברו על הכאב. צ'יונושי שלנו זכתה לתחושה נוקבת של הבנה וכתבה שיר בסגנון
ואקה על הירח והדלי והתחתית שהתפרקה.
הבאר שממנה שאבה
צ'יונושי את המים עדיין קיימת במקדש קאיזו-ג'י בעיר קמאקורה, ונחשבת לאחת מעשרת
הבארות של קמאקורה. בעקבות הסיפור של צ'יונושי הבאר נקראת "הבאר של הפריצה דרך
התחתית". הסיפור מחבר בין מאות שנים. האם יואל הכיר את הסיפור והקשר? נראה
שכן. עצם הבחירה במילה "תישמט" מעידה על כך. האם מבוטסו הכיר את הסיפור?
גם אריה וגם אני משערים שהכיר. הרי זו המורשת התרבותית שלו ובנוסף, אם הוא לוקח את
הצלילים ומשנה מיקומים כפי שעשה בשירו זה מחזק את ההשערה שפסע בדרך שהכיר אותה
היטב. קרוב לודאי שמבוטסו גם הכיר את עבודותיו של טסוקיוקה יושיטושי אמן הדפסי עץ,
צייר ומשורר שפעל באותה תקופה וצייר
את צ'יונושי עם הדלי והירח. מבוטסו כתב את שיר המוות שלו בסתיו. בציורים של
צ'יונושי עם הדלי מופיע עץ האפרסמון המציין את הסתיו. לעולם הירח הוא של הדלי
והדלי הוא של הירח. משוואה עם שני נעלמים.
מתי הוא ייעלם שניהם
אינם יודעים הירח של הדלי. היה זה עונג רב לתרגם את השיר בעזרתו של אריה קוץ. וללא
קשר לשירה יפנית ופריצות תודעתיות, הנה הדהוד מקסים בזמן ובמרחב עד לארץ ישראל,
כמו שאנו אוהבים; שלחה לי אסתי זנדברג צילום של ציור של נכדתה האמנית אביגיל תובל
מתל-אביב. היא ציירה ירח. בדלי מים.
ציור: ירח / אביגיל תובל
הדפס עץ: צייר: טסוקיוקה יושיטושי / חרט: נוגוצ'י / הטקסט: תחתית הדלי של
הגבירה צ'יונו נפלה הירח נעלם עם המים / מתוך אוסף הדפסים: מאה היבטים של ירח
(טסוקי הוואקושי).
ציור: צפרדע וירח / דוד מיכאלי
קישור לאתר יפני עם הסיפור ועם ציור של צ'יונושי:
https://takahashi-kobo.com/tsukihyakushi/chiyono/
קישור לבלוג המקסים של אירית וינברג "יפן מונוגאטארי":
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה