צילום: נטלי גוטמן
נטלי גוטמן
כפייה מוזיקלית על חירש בכביש
אחרי הכול חסר הגנה השכל.
"לאיבר הדיבור בשם "לשון", לינגווה,
ויהודים ידברו בשלושה איברים -
לשון הקודש, שפת היידיש, ושפה פולנית...
[או שפה מכל מקום שהיה להם בית]*"
(יאנוש קורצ'אק).
ולא הצילה תרבות את השכל,
הוא פתוח לכפייה.
הלב מעורב בדרך לכבשן,
מאוהב באיבר הרביעי, של השפה המניפוליטית,
יגידו לו שחטופינו זה מזלנו, לכן לא ישוחררו,
יסכים, שנוכל להילחם בלי שכל.
הלב הרחום המעורב נדם.
"הסכנה שבהומניזם נעוצה ברעיון שלאדם יש מהות,
אומנם היא אידיאלית עד שממומשת בחברה,
ובתפיסה שהחירות פירושה מימוש האנושיות,
למהות הזו צידוק בהפעלת כפייה על הפרטים,
להביאם למימוש כביכול הטבע האמתי שלהם.
זאת אידיאולוגיה של כפייה במשטרים טוטליטריים קומוניסטיים, משטר הזוועות הנאצי היה ביטוי קיצוני לרעיונות ההומניסטיים.
כי לאדם אין טבע קבוע (אידאלי),
ולא יבחין בין אמת לשקר, בין טוב לרע.
התקווה - בחברה, ועם כלכלה, שמתואמות להיאבק
על יחסי כוח אחרים של האמת"** (פוקו).
ותהיה אמת.
אולי בניחוח אישה, או בגוון תינוקה,
אמת שבעה כאהבת רב.
הו רבי שלי, היית רך.
בטהובן תוכי.
לא אשכח.
2020-2024
* על פי יאנוש קורצ'אק, מספרו של ירחמיאל וינגטן "היהודי המעונה", תל אביב 1979,
**על פי אילנה ארבל, "פוקו והומניזם",
הנכתב גם בעקבות ספרו של ישעיה ברלין, "שורשי הרומנטיקה", 1965, מאנגלית עתליה זילבר, עם עובד, 2001,
נטלי גוטמן
סְפִינוֹת נָטְשׁוּ
שֶׁתְּנִיעֵנִי כְּמוֹ חוֹל.
אַל תְּקַמֵּט מִפְרָשׂ,
גַּם אִם אֲנִי שִׁירָה שֶׁאִבְּדָה אֶת הַזְּמַן
לְאַהֲבָה. אֵלֶּה הַזְּמַנִּים שֶׁמְּסָרְבִים לִתְשׁוּקָה,
הַסּוֹלוֹ שֶׁלְּךָ!
מוֹשֵׁךְ בַּחוּטִים רְגִישִׁים,
אַתָּה אֶל זְמַנִּי, כִּבְרוֹשִׁים בַּיָּם הַשָּׁחֹר הַכּוּזֵרִי
שֶׁהוֹרִישׁוּ אוֹתְךָ לִירוּשָׁלַיִם,
וְלִי. אֲנִי מִפְרָשׂ, אַתָּה יָם,
וְסִירָה,
וְעֹגֶן,
וְיָדַיִם לְאַהֲבָה
נטלי גוטמן
חופש
בגדי אמנות נתפרים לחיילים, שישובו. אתפור לך.
בנות הים מחויטות עור ורוד, גדוד על חוט,
כת ההשראה. אמסור לו אותך.
לולא הפרגוד, מאחוריו המופקרים
בספרות יפה ובזולה, אלה חבריי.
אם יידרשו לחיות, לא תמות.
ילדתי אותך על פסי רכבת, בין אנשים,
לתוך גיגית בוץ הורדתי,
ובכל תחנה, בכיכרות זניחות כמוות של אהבה,
נטע זך,
מזדנב אחריי,
עור הפלזמה אוזל.
אנגב מצלחות פתילי אוהבים,
שאריות ברזל משמיכת פוך הבן הרך,
ללדת אותו שוב, בלידה חוץ אבהית,
בלי לעורר יצרים קניבליים, לתוך שלולית להביט
כבעיני גוזל גורף אחריו למחבוא נערות, מאיזו מלחמה.
המלאך מתרפא.
ממיר הורים ליצורים שמחים.
עיניים לילדים.
נטלי גוטמן
על גגות
נתעלה, עם תה בקומקום עגול,
כתום זה לא חלום, הזיכרון על ראשים שאבדו אהובים,
ספינה טרופה, נשיג אותה ונמצא ילדים זרוקים לרחוב,
את הלא מתבגרים נעביר
דרך שק איגרוף של גופי,
הוא גמיש,
נעריו בשחור לבן קיללו את ראשו הערפילי,
והאפיר, גברים התפתו לגופי, דעכו בלעדיו.
והנשכחים בבית עלו על גגות, יצאו נפשות,
להילחם על העולם וסבתו,
שתעמיס אותם על הגב, בואו,
מעופפים גדולים לא צריכים כנפיים.
נטלי גוטמן
אל תגידו נגמר, יהיה טוב
אחרי מותי ילדים יחליפו כוחות, בשלי,
שכנים לא יצטרכו להגיד לי שלום, יתפנו כוחות,
עליונים לאלה שחסמה נוכחותי,
מעליי ייעשה בית, למישהו
ירחי כנפשות ליווי שהיו.
ואף שחיו לפניי,
יתרפקו
לבניי.
נטלי גוטמן
תן לי עתיד כי אהבתי.
התמכרתי להשבחת מינך
שהומר לשיר ילדים קליט.
כי אהבתי?
כל הגדולים גדלו, אני קטונתי, כי אהבתי.
אלוהים חילב עז הדרך, שתיתי מידיו.
וליקט אותי, מאוהבת, מורדת, עודני.
אלוהים שלי, רציתי שתדע,
איך התעוררתי במיטה שלך,
אתה מת במקומי, אני בעתיד,
ישראל לידי ישנה.
נטלי גוטמן
ככל שמתארך החופש ללחימה,
נלמדים הכללים - שאינם.
וחדרי חדרים שקטים מוגנים - בדמיון פותחים לגורל.
ואם יש פתחים לגורל,
לא אמורים לגלות.
המילים ישרטו נשמה
כציורים מגדולי הנושאים בנטל, מרכבות פאר
עם ילדי ההבעה מאלפי שנות אור וביוב,
שרלוונטיים ומובנים לאימא אבהית ולאבא אימהי,
ולא מגיעה התעלה לגיהינום, בכך נחות אוזני הרוצחים -
שבכל הצורות בכל המובנים הם כמונו, אפשריים.
נטלי גוטמן
חיות הפכו לבני אדם
כששברו כנפיים, ומהפחד למות,
ולא לזכות
בחיים אחרים,
ושכחו מהכוהנת.
פחדו ממני,
ולאלוהיך עקרו לשונות, תירגלו
הישרדות כגזע.
מאז הגזע בלי עץ,
והעץ במלחמות הרוח, למצוא מילים לומר,
אנא אלי המאומץ הגזעי,
החזיר לנו ילדים,
ותמות בכבוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה