14.6.25
מתכת פרא
עֶרֶב בָּא. בִּדְמָמָה מֵרִיץ תַּרְחִישִׁים. אִם – אָז. זֶהוּ בְּדִיּוּק מַצַּב הַמְתָּנָה לְשִׁטָּפוֹן בַּשֶּׁטַח. בּוֹדֵק שׁוּב אֶת מָה שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אִתִּי. תְּאוּרָה, תַּחְבּוֹשׁוֹת, מוֹט לִפְרִיצַת דְּלָתוֹת. תְּעוּדוֹת. הִשְׁאַרְתִּי אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים כְּדֵי שֶׁהַהֶדֶף לֹא יְנַפֵּץ אוֹתָם. מִקּוּמֵי הַנְּכָדִים וְהַיְּלָדִים. מַרְבַד פִּרְחֵי הַמִּכְנָף בֶּחָצֵר מְקַבֵּל צַחוּת יוֹצֵאת דֹּפֶן. בָּאֲוִיר פִּרְחֵי הַמִּכְנָף הַצְּהֻבִּים מַמְשִׁיכִים לִנְשֹׁר אִטִּיִּים. מֵעַל נִסְחָפוֹת הוֹדָעוֹת קוֹלָהּ שֶׁל הַיּוֹנָה הַצּוֹחֶקֶת. כָּל הַקּוֹלוֹת נִשְׁמָעִים מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹן. מְרֻחָקִים וְחַדִּים. הַכֹּל צָלוּל. יְדִיעָה נָחָה עַל כָּל הַמֶּרְחָב, וְעַל כָּל מִי שֶׁנִּמְצָא בּוֹ. הַקּוֹלוֹת מִתְהַסִּים עִם הֵעָלְמוּת כִּתְמֵי הָאוֹר מוּל צִלְלֵי הַלַּיְלָה, נְמֵרִי שֵׁן-חֶרֶב, דֻּבִּי מְעָרוֹת, זְאֵבֵי בַּלָּהוֹת. אֵין-זְמַן מְחַבֵּר אוֹתָנוּ לְשֵׁבֶט אַנְשֵׁי הַמְּעָרוֹת, אַנְשֵׁי הַמִּקְלָטִים. עִם הַחֲשֵׁכָה הָרְחוֹב רֵיק, דּוֹמֵם, מַמְתִּין לְמָה שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם וְהוּא לוֹבֵשׁ עַכְשָׁו צוּרוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת פֶּרֶא. אָנוּ אוֹחֲזִים מַתֶּכֶת פֶּרֶא.