אידיאולוגיה / דבי עשב

יודע מה מפחיד אותי?

כשרעיון הופך לאידיאולוגיה

והוא קשה יותר מסלע

ולא נותן לדמיון וליצירתיות

לנסות להמשיך ולצמוח.

משדמוקרטיה או דיקטטורה

או אפילו אנרכיה מקבלות חוקים

הן נוקשות באותה מידה

ואין הבדל כלשהו ביניהן.

והאלימות והזעם והתותח

יורים בו זמנית לאותו כיוון בדיוק.

הנה הבוקר / דוד מיכאלי

עַל זְוָועָה וְעוֹנֶג לֹא אַשִיבֵנוּ
עַל בַּרְזֶל נוֹפֵל וְאֵש וּבָּשָר
וְחוֹל קַר לִפְנוֹת בּוֹקֶר

עַל כְּתוֹבוֹת וְקִירוֹת לֹא אַשִיבֵנוּ
עַל כּוֹסוֹת הַקָפֶה וְהַדָם
וּבְרֵיכוֹת הַשְחִיָיה וְהַיָיִן

עַל מִיתּוֹת וּכְּנִיסוֹת
עַל הַחוּט הַעוֹבֵר כְּשָנִי
מִתַּחַת לַקַרְקָע וּמִתַחַת לַשָמָיִים

הִנֵה בּוקֶר הִנֵה רְחוֹב
כָּדוּר הַבְּדוֹלַח הַקָרִיר שֶלך
מַשָאִית מְקוֹנֶנֶת לְאָחוֹר

לְהַרְחִיק מְאוֹד מְעֵבֵר
לִשְפָת הַמִדְרָכָה הַלָחָה
אֶל גֶשֶם נוֹפֵל הַסוֹחֵף אָדָמָה

אֶל הַנֶשֶק וּפִּצְצוֹת הַתְּאוּרָה

הַרְחֵק אֶל אוֹפֶק הַדוֹפֶק וְאַחֲרָיוְ
אֶל מְעֵבֵר לוֹ שָמּוּר

בִּסְפִינוֹת, צוֹלְלוֹת וּמוֹקְשֵי דָם
מַּבִּיט בִּי דֶרֶך מֶרְכָּז הָעַיִן הַשָחוֹר
מִדְבָּר שֶל אוֹר.

גדת הבשר / דוד מיכאלי

הִנֵּה אַגִּיש לָך זֵר פִּרְחֵי זַעַם,

הַאֵין הֵם יָפִים? הַטּוֹבִים מִסּוּגָם?

צִבְעָם מַעֲמִּיק עַד יַלְדוּתֵּנוּ וְאוּלַי אַף מְעֵבֵר לָהּ

מְעֵבֵר לִגְדַת הַבָּשָּר, שְבִּנְהָרָה שָחִינוּ

אָנִּי קוֹטֵּף אוֹתָּם לְאַחַר חַבִיתָּה שֶלֹא עָלְתָה יָפֶה

לְאַחַר כְּבִיסָה שֶנִשְמְטָה

לְאַחַר שַקִית הֶאַשְפָּה שְמְסַּכֶּמֶּת אֶת יוֹם יוֹם הַבָּית

עוֹשֶר פַּזְרָנִי יָלוֹקּוּ כַּלְבֵּי מִזְבָּלוֹת

הַגוֹרְרִים יְשִימוֹן

מִבְּעַד לִצְעִיפֵי בְּשָרֵנּוּ הַמּוּקָמִים

אָנּוּ מִתְּעַנְגִים עַל טַעְמָּם הֶעַז שֶל פִּרְחֵי זַעַם

3 שירי אהבה / דוד מיכאלי

1

אֵלֵם מִדְרָכָה

עֵינֵינוּ מַכּוֹת כְּנָפַיִים

שָם, מְאָז, עָתָּה

2

צִיפִּיָיתִּי הִיא אוֹפֶק

אֵלָיוְ נֵצֵא

הַמְתָּנָתִי הִיא גֶשֶר

עָלָיוְ נֵלֵך

מִפְרָש בְּשָרִי הוּא זְמָן

שֶבּוֹ נָבוֹא

זְרִיחָה שְקִיעָה יָחְדָיוְ

מְחוֹג אֵין-זְמָן

עַל קוֹטֶב הֶעַכְשָיו

3

אַךְ הֲרֵי כָּאן, עִיגוּל הַקָוְ,

רַךְ, נִמְתַּח תַחַת שֶמֶש, רוֹכֶנֶת, אֵלַיו,

בְּדַרְכָּה, אַט, שוֹרֶפֶת, חוֹל לְזְכוּכִית קָשָה, אָמְנָם שְקוּפָה.

בְּדַרְכּוֹ, עַד צִינָה, חוֹתֶכֶת, חֲצוֹת לְבּוֹקֶר רַך, אָמְנָם אַהֲבָה.

כך וכמו / דוד מיכאלי

 

וְכַך, נאֹמָר, כְּמוֹ הַלֶחֶם וְחוּמוֹ

וּכְמוֹ, הַחֶמְאָה וְצִינָּתָּה, וְהַמֶּלַח

וּכְמוֹ, הַקָּפֶה הַשָחוֹר, בְּבוֹקֶר, לֵידָּה

וְנאֹמָר, כְּמוֹ תְּעָלוֹת הַיוֹנִים שֶל הַסִידָן

וּכְמוֹ גֵיאוּתוֹ שֶל הַקוֹרְטִיזוֹל, הַיָד הַאוֹחֱזֶת

וּכְמוֹ הַקֶסֶם בֵּין סִינַפְּסָה - לְאֲחֶרֶת, בַּעֶרֶב

וּבֶטָח, נאֹמָר, כְּמוֹ הַכָּד וּפְנִימוֹ

וּכְמוֹ, הַהֱיעֲדֵר, הֱשֳלֵם אֶת נוֹשְאוֹ

וְכַך, כְּמוֹ, תָו לְתָו, תּוֹפָעָה לְאַחֶרֶת

וּמִתּוֹך כְּמוֹ, כָּך, צְלִילוֹ, וּלִּשְמּוֹ, הַלֳּילָה

כָּנָּף נֶעְדֶרֶת

כִּי, הַרוּחַ אֵינָּה נוֹשֶבֶת

הַרוּחַ נִמְשֶכֶת