יום רביעי, 15 ביולי 2020

הזיה היא צידו השמאלי של ההיגיון / ערוגות האור / דוד מיכאלי

  291123/ David Michaeli / Cafe 

הזיה היא צידו השמאלי של ההיגיון. כך, היא גם צלילת עומק אל משכן הסלע הקשה של הנשמה היהודית והישראלית במדבר יהודה. כאשר הייתי במקום הזה, בקתדרלת הסלע על סף המפל העליון הגדול של נחל ערוגות, נוכח הריק הגדול, סיפרתי לחבר שהלך אתי, ישראל טאובר, איש המפות, שאלומות האור הניצבות בנקיקים מזכירות לי את הביטוי "נקרות האור" הנמצא בתרגום העברי של ראובן אבינועם (גרוסמן) לשיר קובלאי-חאן של סמיואל טיילור קולרידג'טעיתי כמובן. המשפט הוא: "דביר שמש הוא ובו נקרות כפור קר!". (מבחר שירת אנגליה, מסדה, 1944). השיר על גנו האגדי של קובלאי-חאן בצ'אנג-טו, או שאנגדו, או שאנאדו, או קסנדו, או זנדו, על פי גלגולי הביטוי והחלום במרחב ובזמן, נכתב בעקבות חיזיון חלום כתוצאה מהשפעת אופיום שקולרידג' נטל כדי להקל על כאב בטן. כך סיפר. בחזיון, היצירה נפרשה על למעלה ממאתיים שורות שיר שההשראה הכתיבה לקולרידג' בפרוטרוט. קולרידג' המעומעם, הנרגש, מיהר לשבת לכתוב את השורות, כאשר לאחר חמישים וארבע שורות הקיש על דלתו מכר או זר שלדבריו היה מפורלוק. לאחר שנפטר מהמפריע וחזר לשולחנו גילה כי יתר השורות נעלמו מזיכרונו וכך נותרנו עם חמישים וארבע שורות בלבד, וגם עם מושג ספרותי של "האיש מפורלוק" כהפרעה קריטית למעשה היצירה ואיבוד הזיכרון המנסה לבטאהעל פי כותב מפרס, קובלאי-חאן הקים את גנו בשאנגדו, בעקבות חלום מפורט. באחת ממסותיו - סיפוריו חורחה לואיס בורחס דן בחלום הפרפר המפורסם של ג'ואנג-דזה, הנחלם על ידי חולם אחר בזמן אחר, ומצביע על האפשרות הלייבניצית, הקוונטית, של אירוע-רגע יחיד הנחלם בחלומות של אנשים שונים בזמנים שונים. חזיונות של גן קסמים בעקבות השפעת עישון או שיקוי סמים - קסמים אחר, מופיעים גם אצל "הזקן מן ההר" במבצר אלאמות של החשישיים. הגן הוא כתם עיוור נכסף באיד הצמא של הנווד האסיאני. כך גם המדבר הוא כתם עיוור נכסף במבוך של איש העיר המערבי. בספרו על האימפריה המונגולית, מיכאל פראבדין מספר כי קובלאי-חאן השאיר בגנו הקסום חלקת מדבר לרוחו של הנווד.  
השיר מופיע גם בספר האהוב עלי של דוגלאס אדמס "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" בתרגומה של דפנה ארנולד סמית. ראובן אבינועם תרגם גם את ד''ר דוליטל של היו לופטינג האהוב עלי מילדות. 
בכל אופן המסע בחום הנורא אל דביר השמש, גן הסלע היבש והדומם של המפל הגדול בנחל ערוגות במדבר יהודה הוא תמיד חיזיון לכשעצמו ותמיד מסע בין ממדים וזמנים. חזרתי עם צליל המלים "נקרות האור". השורות הופיעו בראשי כבר בשטח ובמהלך הנסיעה חזרה. שירבטתי אותן על דף. למחרת, מול גני, עם אבן מנקיק ערוגות על שולחני, השלמתי את השיר בגבעתיים ללא הפרעות כלשהן (מפורלוק). כאשר סיימתי והתבוננתי בו גיליתי כי השיר הוא בן חמישים וארבע שורות.


עֲרוּגוֹת הָאוֹר

בְּאֶרֶץ קֹדֶשׁ בַּמִּדְבָּר, 
נִפְעַר עֲרוּץ כַּבִּיר
מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ שֶׁבַּהַר, 
אֶל תְּהוֹם הַמֶּלַח הַמַּצְחִיר
מִתִּשְׁרֵי וְעַד נִיסָן מֵימָיו פּוֹרְצִים, 
מַרְעִישׁ אֶת הַנְּקִיקִים
וּמֵאִיָּר וְעַד אֱלוּל דְּמָמָה וָחֹם, 
רַק הֶגֶה שֶׁל יוֹנִים
טָסוֹת בְּלַהֲקֵי פִּתְאוֹם, 
בְּגֹבַהּ הַפִּירִים
שָׁם עֲרוּגוֹת שֶׁל סֶלַע רָם, 
נוֹפְלוֹת מַעֲמַקִּים
עַל מֵי הַשְּׁחוֹר הַמּוּצַלִּים, 
נִצָּבוֹת נִקְרוֹת הָאוֹר.

פֶּתֶל דֶּרֶךְ בֵּין קִירוֹת, 
פְּרִיחוֹת הַסֶּלַע מַגְבִּיהוֹת
נוֹפֶלֶת דֶּרֶךְ עֲרוּגוֹת, 
קוֹלוֹת שֶׁל אֶבֶן מַקִּישִׁים,
וּצְלִיל הַחֹם נוֹרָא, 
נְתִיב טִפּוֹת הַדָּם שֶׁל שֶׂה הַסֶּלַע
נִמְשַׁךְ עַד אֲפֵלַת עֵינֵי נָמֵר, 
נִמְשָׁךְ בְּדַרְכְּךָ תְּהוֹמָהּ
אֶל נִקְרוֹת הָאוֹר, 
שָׁם מֵי שָׁחֹר בַּצֵּל.
וּלְבִיאָה שֶׁל רוּחַ שָׁם נִדְרֶכֶת, 
עַל עֲרוּגוֹת דְּמָמָה וְזָעַם קֹר
וַאֲהוּבָה הָעַז יוֹרֵד תְּהוֹם, 
אֶל תּוֹךְ נִקְרוֹת הָאוֹר

מָצוֹק חָלָק וְצִפּוֹרִים פְּרוּשׂוֹת מִתַּחַת, 
בְּרֵכוֹת דְּמָמָה עַל שְׂפַת תְּהוֹם
חַלּוֹן הָאוֹר בִּכְנֵסִיַּת הַנֵּצַח, 
תְּפִלַּת יוֹנִים בְּתוֹךְ כִּפּוֹת הַסֶּלַע
וְרֵיחַ כּוֹכָבִים קָרִים שׁוֹטֵף חוֹזֵר 
עַל רֶתַח אֲבָנִים
הִיא מֵילִילָה אֶל אֲהוּבָה, 
בְּתוֹךְ נִקְרוֹת הָאוֹר
הַסֶּלַע רָם קוֹלוֹת יוֹנִים, 
עַד אֶל תְּהוֹם שָׁחֹר.
וּמַיִם אֲפֵלִים קָרִים דּוּמָם, 
הַרְחֵק בָּעֹמֶק,
וַחֲצָיַת תְּהוֹם נֶאֱהָבִים, 
עַל מֵיתָרִים שֶׁל אוֹר.

הָאֲפֵלָה חַמָּה, תְּהוֹם וְרוּחַ, 
הֶמְיָה שֶׁל אֲבָנִים נוֹשְׁמוֹת
וְהַיּוֹנָה שָׁלְחָה נַפְשָׁהּ, בַּעֲבוּרְךָ. 
בְּעָבְרְךָ, הַנַּח שָׁם אֶבֶן. אֲפֹרָה.
מִתּוֹךְ הַחֵרָגוֹן לְהִמָּשֵׁךְ, 
מִתּוֹךְ פְּרִיחוֹת הַסֶּלַע הַגְּבוֹהוֹת
בְּתוֹךְ קִירוֹת דְּמָמָה עִם הַוְּרִידִים הַפּוֹעֲמִים, 
שִׂיחַ הָרְפוּאָה יֵעוֹר
לְצַד תְּנוּעַת אֶפְעֶה מַחֲלִיק, 
מִתַּחַת עֵץ קוֹצִים זָקֵן שֶׁבְּמֵצַר הַנֵּצַח.
וּכְשֶׁיֻּתְנַע הַזִּכָּרוֹן
נָבוֹא בְּרַעַם לְלֹא קוֹל;
תְּהוֹם שָׁחֹר, נִקְרוֹת הָאוֹר, 
רוּחַ יוֹנָתִי בַּעֲרוּגוֹת הָאוֹר.


אין תגובות: