הַר דֶּרֶךְ בַּיִת זְמַן / דוד מיכאלי / מדף הוצאה לאור / המכון ללימודי שטח

הַר, דֶּרֶךְ, בַּיִת, זְמַן  

אֵיךְ לְהִתְמוֹדֵד עִם כָּל מִינֵי דְּבָרִים מוּזָרִים

סִפּוּר עַל גָּבוֹהַּ, רָחוֹק, יָפֶה וְעָמֹק

מאת: דוד מיכאלי

 

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים,

הָלַכְנוּ בַּמִּדְבָּר אֲנִי וַחֲבֵרִים.

עָלִינוּ הַר, מָצָאנוּ דֶּרֶךְ, עָשִׂינוּ בַּיִת לעַצְמֵנוּ,

וְהַזְּמַן... הַזְּמַן הָיָה שֶׁלָּנוּ.

 

לִפְעָמִים הָיָה קָשֶׁה, לִפְעָמִים הָיָה נוֹרָא,

אֲבָל תָּמִיד הָיָה יָפֶה, וְגַם הָיְתָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

 

לָכֵן תָּמִיד לִזְכֹּר כְּדַאי, 

מָה בַּמִּדְבָּר לָמַדְנוּ בְּוַדַּאי,    

כָּל מָה שֶׁבַּעוֹלָם נִפְגּשׁ       

לְאַרְבַּע מַחְלָקוֹת נַחֲלֹק:    

 

הָרִאשׁוֹנָה הִיא הַר,

הַשְּׁנִיָּה הִיא דֶּרֶךְ,

הַשְּׁלִישִׁית הִיא בַּיִת,

הָרְבִיעִית הִיא זְמַן,

 

כִּי

 

כָּל מְשִׂימָה אוֹתָהּ נִפְגֹּשׁ – שָׁם נְטַפֵּס עַל הַר,

כָּל הַחְלָטָה אוֹתָהּ נִפְגֹּשׁ – שָׁם דֶּרֶךְ יֵשׁ לִמְצֹא,  

כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁנַעֲשֶׂה – הוּא בְּנִיָּיתוֹ שֶׁל בַּיִת,     

כָּל עֲצִירָה שֶׁנַעֲשֶׂה – הִיא תְחִילָתוֹ שֶׁל זְמַן      

 

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר.

 

בּוֹאוּ נְטַפֵּס עַל הַר!

נִקַּח תַּרְמִיל וּמַיִם,

נַבִּיט אֶל הַפִּסְגָּה,

נִבְחַן אֶת הַמִּדְרוֹן.

הֵיכָן אָנוּ עוֹמְדִים?

צַעַד-צַעַד בְּכָל פַּעַם,

כָּךְ עוֹלִים.

נָנוּחַ כְּשֶׁצָּרִיךְ,

נִנְשֹׁם עָמֹק אֶת הָאֲוִיר

וְנַעֲזֹר לַחֲבֵרִים.

 

הוֹי, כַּמָּה גָּבוֹהַּ עָלִינוּ!

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל

לִהְיוֹת בְּמַצָּבִים חֲדָשִׁים,

לְהַחְזִיק מַעֲמָד,

לְטַפֵּס צַעַד אַחַר צַעַד,   

לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי בַּסִּיּוּם,

לִהְיוֹת עִם עַצְמִי,

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יָכוֹל!

 

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר.

 

בּוֹאוּ נִמְצָא דֶּרֶךְ!

נַבִּיט אֶל הָאֹפֶק, מֵעֵבֶר לֶהָרִים.

מָהִי הַסְּבִיבָה שֶׁלָּנוּ?

הֵיכָן אָנוּ עוֹמְדִים?

הֵיכָן הַשֶּׁמֶשׁ? אֵיפֹה צֵל?

הֵיכָן צָפוֹן? יֵשׁ סִימָנִים?  

הַאִם רָאִינוּ כּוֹכָבִים?

מִצַּעַד לְצַעַד נִתְקַדֵּם,

דָּבָר חָדָשׁ נִפְגּשׁ,     

וְאִם נִפֹּל תָּמִיד נָקוּם

וְנַעֲזֹר לַחֲבֵרִים.

 

הוֹי, כַּמָּה רָחוֹק הָלַכְנוּ!

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל

לְהַכִּיר כִּוּוּנִים חֲדָשִׁים,

לִשְׁמֹר עַל הַכִּוּוּן,        

לָלֶכֶת צַעַד אַחַר צַעַד,   

לִהְיוֹת סַקְרָן וּלְגַלּוֹת, 

לִהְיוֹת עַצְמָאִי, 

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יָכוֹל!

 

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר.

 

בּוֹאוּ נָקִים בַּיִת!

נַבִּיט אֶל הַסְּבִיבָה,

נִבְחַר אֶת הַמָּקוֹם,

נוֹרִיד אֶת הַתַּרְמִיל. 

הֵיכָן נֵשֵׁב? הֵיכָן יֵשׁ גַּג?

הֵיכָן נֹאכַל? הֵיכָן נִישַׁן?

וּמָה מְקוֹם הַחֲבֵרִים?   

וְאֵיךְ נִשְׁמֹר עַל הַמָּקוֹם?

מָה טוֹב וּמָה נָעִים

לָשֶׁבֶת עִם הַחֲבֵרִים.

 

הוֹי, כַּמָּה יָפֶה עָשִׂינוּ!

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל

לְטַפֵּל בְּמַצָּבִים חֲדָשִׁים,

לִשְׁמֹר עַל הַמָּקוֹם,

לִבְנוֹת שָׁלָב אַחַר שָׁלָב,  

לְתַכְנֵן מָקוֹם,  

לִהְיוֹת בַּמָּקוֹם,

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יָכוֹל!

 

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר.

 

בּוֹאוּ נִמְצָא זְמַן!

נִרְאֶה אֶת הַמָּקוֹם,

נַרְגִּישׁ אֶת חֹם הַשֶּׁמֶשׁ, 

נֵשֵׁב עִם הַתַּרְמִיל לְיַד הַמַּיִם,

נִרְאֶה עָלִים וַאֲבָנִים בַּזֶרֶם

וּלְטָאָה תַּבִּיט עָלֵינוּ.   

הַאִם שָׁמַעְנוּ רוּחַ?

אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ עֲנָנִים? 

כַּמָּה כְּחֻלִּים הֵם הַשָּׁמַיִם,

נְסַפֵּר לַחֲבֵרִים.

 

הוֹי, כַּמָּה עָמֹק הִרְגַּשְׁנוּ!

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל

לָצֵאת מִמָּה שֶׁאֲנִי רָגִיל,

לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי מִשְׁקָל,

לְהַרְגִּישׁ כָּל רֶגַע וָרֶגַע,

לְהַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי,

לְהַרְגִּישׁ אֶת הַמָּקוֹם,

לָדַעַת שֶׁאֲנִי יָכוֹל!

 

לָכֵן לִזְכֹּר תָּמִיד כְּדַאי,                       

מָה בַּמִּדְבָּר לָמַדְנוּ בְּוַדַּאי,     

כִּי

כָּל מָה שֶׁבַּעוֹלָם נִפְגּשׁ 

לְאַרְבַּע מַחְלָקוֹת נַחֲלֹק: 

 

כָּל מְשִׂימָה אוֹתָהּ נִפְגֹּשׁ – שָׁם נטַפֵּס עַל הַר,

כָּל הַחְלָטָה אוֹתָהּ נִפְגֹּשׁ – שָׁם דֶּרֶךְ יֵשׁ לִמְצֹא,  

כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁנַעֲשֶׂה – הוּא בְּנִיָּיתוֹ שֶׁל בַּיִת,      

כָּל עֲצִירָה שֶׁנַעֲשֶׂה – הִיא תְחִילָתוֹ שֶׁל זְמַן      

 

לָכֵן כְּדַאי בְּכָל דָּבָר

לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל קְצָת מִדְבָּר,

כָּל מָה שֶׁבַּסִּפּוּר שָׁמַעְנוּ

עַל זְמַן וּבַיִת, דֶּרֶךְ, הַר.