לב בודד מאת: דיימון ראניון / מאמריקאית: נחום כהן

 לב בודד / מאת: דיימון ראניון 

מאמריקאית: נחום כהן

 

אגוזים וסכין. צילום: דוד מיכאלי

קורה שביום אביבי אחד, מגיע טיפוס בשם נאה-נאה למחלקה בבית החולים בניוארק, ניו ג'רסי, כמקרה חמור של דלקת ריאות וגורם לרופא התורן, מהמר סוסים בנפשו, וגם מפוזר מאד, לרשום על פני לוח המחלה שמעל  אותו נאה-נאה, את הספרות 100, 40, וכן גם 10. לאחר מכן מתברר שהרופא מתכוון בכך לומר שלדידו הסיכוי שנאה-נאה יקום בכלל הוא 100 לאחד, 40 לאחד שלא יחזיק שבוע ימים, ו 10 לאחד שאם יבריא הוא לא יהיה אותו אדם לעולם. מובן כי נאה-נאה נופל ברוחו כאשר הוא רואה את סיכויי ההימור כנגדו, כיון שנאה-נאה מזדהה מאוד עם כתובות הגיר על לוח המרוץ, כמהמר על הסיכויים  הגבוהים והמועדפים, המודגשים בגיר, והוא מבין שבאחוזים הגבוהים האלה קטנים מאד סיכויו לחיות. למעשה הוא כל כך מתאכזב, שאינו מניח אפילו הימור קטן על התוצאה, ולא באף מקום בשלישייה המובילה בסיכוים הנזכרים.

מאוחר יותר מתעורר שמץ של ביקורת על פני הברודווי, מצד אזרחים במסעדת מינדיס, כלפי נאה-נאה, משום שהוא אינו מודיע להם על הצעת ההימורים הנ''ל, כיוון שאזרחים אלו מוכנים להמר תמיד שנאה-נאה מתפגר רק מאכילת יתר, ולא מדבר זניח כמו דלקת ריאות, וזאת בגלל שנאה-נאה ידוע מחוף אל חוף כטיפוס אשר אוהב מעל הכל את פעולת האכילה. אבל נאה-נאה כל כך מאוכזב שהוא אפילו לא מודיע על היותו חולה, ואף לא מילה על המחיר המוצע כהימור. הוא רק מושך את השמיכות מעל ראשו וחושב לעצמו כמה זה קשה למות מדלקת ריאות, וביחוד בעיר כמו ניוארק, ניו ג'רסי, ואף אחד על פני הברודווי אינו שומע על הבעיה שלו, עד אשר נאה-נאה עצמו מופיע באופן אישי ומספר לי את סיפורו.

אספר לכם עכשיו על ג'ונס נאה-נאה, הנקרא נאה-נאה בגלל העובדה שבכל פעם שמישהו שואל אותו איך הוא מרגיש, או איך מסתדרים הענינים שלו, הוא תמיד עונה "נאה-נאה", בקול נעים ביותר, למרות שבדרך כלל אין זו האמת הצרופה, ביחוד לגבי הענינים שלו. הוא טיפוס כבן ארבעים לערך, והוא נמוך ושמן, ובעל מזג טוב, והוא עושה לפרנסתו את הטוב ביותר שהוא יכול, עיסוק עמוס ומבוקש מאד על פני הברודווי, בכל זמן שהוא.

נאה-נאה עוקב לרוב אחרי המרוצים, ומהמר כאשר יש ביכולתו, ובכל אופן עוסק בהם, והסיבה שהוא בכלל מוצא את עצמו בניוארק, ניו ג'רסי, במקרה דנן, זו הצעה עיסקית הנוגעת למרוצים. הוא שומע על ספר בניווארק, ניו ג'רסי, שאוהב להמר לפעמים על דבר בטוח, ונאה-נאה מגיע לשם על מנת לספר לו על דבר בטוח אשר עולה ובא במרוץ ביום השלישי הקרוב. נאה-נאה חושב לו שהספר יהמר על הדבר הבטוח, ויפריש לו מרווחיו, אך כנראה מישהו מקדים אותו בשבוע ימים עם דבר מה בטוח העולה למרוץ ביום השני הקרוב, והספר מהמר על הדבר הבטוח הזה, והדבר הבטוח מתרסק, ועכשיו הספר חייב לגלח מחצית מתושבי ניווארק,  ניו .ג'. על מנת לאזן את חשבונו.

נאה-נאה טוען שהכפור שבו מקדם הספר את פניו כאשר הוא מציע לו את הדבר הבטוח שלו, הוא הגורם להתקררות שתוצאתה היא דלקת הריאות אשר בה אני מדבר, ובנוסף לכך מערכת העצבים שלו כל כך משתבשת על ידי הרדיפה של הספר עם תער בידו לאורך תשעה צמתים, שלא נותרת בו חיות להתגבר על כל החיידקים במחלה. למרות כל הנאמר מעלה כנראה נשארת בו מספיק מן החיות לנצח את דלקת הריאות, כך שהרופא המטפל מרגיש קצת לא נעים, על אף שמאוחר יותר הוא טוען שעשה שגיאה ברישום של 100, 40 וכן 10 על גיליונו של נאה-נאה. הרופא המטפל טוען שהוא מתכוון באמת לטיפוס במיטה הקרובה לנאה-נאה, אשר נפטר ממחלת הטטנוס ביום השני לבואו של נאה-נאה.

שעה שהוא מחלים מדלקת הריאות הזאתי בבית החולים, יש לנאה-נאה את הזמן לחשוב המון, והוא חושב בעיקר על חוסר התוחלת של חייו הקודמים בשנים שעברו, וגם שאין לו דבר להתגאות בו מלבד קצת ידע לעומק בדבר סוסי המרוץ, ידע הנחשב למעשה לנחלת הכלל באותם הימים ולכן גם למיותר.

ישנם עוד חולים רבים באותה מחלקה ביחד עם נאה-נאה, והוא רואה את נשותיהן האוהבות לנצח, ובנותיהם, ואולי גם את אהובותיהם, באות לבקרם, שומע את פטפוטיהן העליזים, והוא מגיע למחשבה שהנהו ללא יורש או ילד, ללא בית אליו יוכל לחזור, וכל זה שובר את לבו כמעט. הוא מתחיל להבין כיצד ישמח ליד רכה אוהבת ועדינה על מצחו בעת הזו, ולבסוף הוא מנסה להתחיל עם אחת האחיות, מתוך תקוה שהיא תקל על שעות הבדידות שלו, אך מה שהיא שולחת אל מצחו זוהי מכת אגרוף ימנית טובה וישרה, ובנוסף היא צועקת לעזרה, משטרה ורצח, ונאה-נאה חייב להתחזות לחולה אנוש וכשרוי בתוך התקף חוזר של חום גבוה, כדי למנוע התקפה מצד עובדי המחלקה על גופו.

כאשר נאה-נאה מתחיל לחוש בחזרת חלק מכוחותיו, הוא גם חוזר וחושב על עניינים כגון אכילה ומזון, וכאשר נאה-נאה חושב על אוכל זהו בדרך כלל אוכל מזין ביותר, כמו למשל אומצה כפולה, עליה ערמת צלעות, ותוך כדי חשיבה על עינינים כאלה, ועל המבורגר, ושניצל וינאי וגולאש עם איטריות, וכבש בתנור, גדל דכאונו כמובן, בפרט שעה שמביאים לו את הדיאטה הקלה הניתנת לחסרי הישע בבית החולים. הוא מנסה לקרוא על מנת לחדול מן המחשבה על המנות החביבות עליו, ומן המחשבה על חיי הבדידות, ויום אחד בערמת ירחונים ועיתונים ישנים הניתנים לו לקריאה, הוא מגיע לחוברת הנקראת בשם "חזית לנישואין", אשר עוסקת בנושאי חתונה, וב"חזית לנישואין" הזאתי מבחין נאה-נאה במודעה וזו לשונה:

"אלמנה בגיל הביניים, ללא ילדים, בעלת מזג טוב, נקיה, מבשלת מעולה, בעלת משק נאה במרכז ניו ג'רסי, מעונינת לפגוש בגבר אוהב בית בגיל לא למעלה מחמישים, לאו דווקא בעל אמצעים אך מעריך זוגיות חמה ורכה ובית נעים. המטרה, נישואין. הכתובת, "לב בודד", בעיתון הנוכחי."

ובכן נאה-נאה חש ברגש שמתעורר בקרבו עם קריאת השורות האלה, משום שאינו נשוי מעולם, ואין לו שום מושג כי נישואין הם כמו שמתואר במודעה הזו. אז אין הוא אלא כותב מכתב ל"לב בודד" אצל "חזית לנישואין" האומר כי הוא מחפש זוגיות חמה ורכה, וכן בית נעים, ומבשלת מעולה, ובעיקר מבשלת מעולה, משך כל חייו, והחיזיון הבא שהוא רואה לנגדו נראה בתחילה כמו ככר של גבינה, עשויה מסורתית, אך לבסוף מסתמן כפרצופה של נקבה מגודלת היושבת למרגלותיו. היא נראית בין ארבעים לחמישים וחמש שנות חיים, גדולה ובעלת גרם כמו שחקן ביסבול, אך איננה דוחה בכלל. למעשה היא נראית די נחמדה למראה, לבד מכך שיש לה זוג עינים חיוורות כמו ביצי תרנגולת, והעינים האלו לעולם לא מחליפות מבע.

היא שואלת את נאה-נאה שאלות רבות בדומה לעוזר התובע המחוזי, ובמיוחד אם יש לו כספים, ואם יש לו קרובים, ונאה-נאה יכול לענות נאמנה כי הוא חסר את שניהם, אך היא נשארת אדישה לענין זה. היא מעונינת לדעת על הרגליו האישיים, ונאה-נאה אומר שכולם טובים, אך כמובן אינו מזכיר כלל את ההרגל לצאת מגדרו בכל פעם שעולה איזה הימור בגובה 4 לעומת 5, וזהו הרגל מגונה די הצורך, ולבסוף היא אומרת שהיא מרוצה לגמרי ממנו ותתחתן עמו ברגע שיוכל ללכת. היא בעלת קול קצר וחד, המזכיר לנאה-נאה את קולו של משלח הסוסים בפנותו אל הרוכבים בראשית כל מרוץ, והיא לא מחייכת לעולם, ובאופן כללי אין לה סיכוי שנאה-נאה יבחר בה לאהבה ניצחית, אם הוא יכול לבחור חופשי מכל העדר, אך הוא חושב בליבו שאיננה רעה בתור בחירה המזדמנת במקרה.

כך נאה-נאה והאלמנה קרומב מתחתנים והולכים לגור במשק שלה במרכז ניו ג'רסי, וזהו באמת משק קטן ונאה, על בטוח, אם אתה חובב משקים בכלל, אך הוא נמצא במרחק של חמישה עשר קילומטר מן העיר הכי קרובה, ובאזור מבודד מאד, ובנוסף לכך אין כלל שכנים בהישג היד, והאלמנה קרומב חסרה מכשיר טלפון או אף רדיו בביתה.

למעשה כל אשר יש  לה במשק שלה הן מספר פרות, וגם סוס, וברנש כפרי מאד בעל זקן דליל, ראומטיזם ומראה רע לב, אשר שמו נשמע כמו 'הרווי' משהו, והוא במעמד של פועל שכיר אצל האלמנה קרומב. נאה-נאה רואה מיד שההרווי הזה איננו זקוק לו, והוא לומד מאוחר יותר שלהרווי הזה אין צורך גדול באף אחד, גם לא לעצמו.

ובכן, אנו מגיעים לזמן קיום ארוחת הערב בלילה הראשון. נאה-נאה נמצא שם והוא מתמלא באושר כאשר הוא נוכח כי האלמנה קרומב מייצרת המולה רבתי בין הסירים והמחבתים במטבח, וההמולה הזו היא כמוסיקה לאוזניו של נאה-נאה, כי בעת הזאת הוא במצב רוח מוכן לגשת אל הבשר החם, טוב מאד, והוא סקרן לדעת אם האלמנה קרומב בשלנית טובה כפי שהיא מכריזה במודעה שלה. אז מתברר שהיא טובה עוד הרבה יותר.

מתברר שהיא טבחית טובה יותר מכל טבחית שרכבה אי פעם על מחבתות, והארוחה שהיא שוטחת לפני נאה-נאה טובה יותר מארוחה למלך. יש כאן אומצה שטוחה ועגולה עשויה במחבת, עם רוטב שמנת סמיך, וביסקוויטים חמים, וקלחי תירס, ועלי גזר לבן, ותפוחי אדמה צלוים, ועלים של סלט עם רוטב שומן חם עליהם, ועוגת תפוחים, וקפה, ואני לא יודע מה עוד בסך הכל, ונאה-נאה כמעט הרוס מזה, מפני שזוהי הפעם הראשונה מאז שהוא עוזב את בית החולים שיש לו ההזדמנות לגשת אל אוכל אמיתי.

הרווי, הכפרי הזקן, אוכל בחברתם, ונאה-נאה נוכח לדעת כי יש מקום רביעי מוכן ליד השולחן, והוא חושב לו פנימה, מוכן לעוד פועל שכיר שיצטרף אליהם, אך אף אחד אינו מופיע למלא את הכסא הריק, ובתחילה נאה-נאה שמח על כך, כיוון שזה נותן לו מרווח תמרון בהקשר לאוכל.

אבל לאחר מכן רואה נאה-נאה כי האלמנה קרומב מעמיסה את הצלחת במקום הפנוי ביותר אוכל מאשר אצל האחרים, ולאורך כל הארוחה נאה-נאה מחכה שמישהו יבוא ויחסל את כל המעדנים האלה. אבל אף אחד איננו מופיע, וכאשר הם מסיימים עם האוכל, האלמנה קרומב מנקה את הצלחת הנוספת בדיוק כמו אצל האחרים, ומגרדת את האוכל מעל הצלחת לתוך פח הזבל. כמובן שנאה-נאה קצת מופתע מן ההליכים האלה, אך אינו שואל שום שאלות, מפני שבמקום ממנו הוא בא רק פתאים מסתובבים ושואלים שאלות. בבוקר הבא, ושוב בארוחת הערב, ולמעשה בכל ארוחה המוגשת לשולחן המקום הנוסף מסודר, והאלמנה קרומב עוברת על אותם הביצועים של הגשת המזון למקום הזה וזריקתו לאחר מכן, וגם בשעה שנאה-נאה מתחיל לחשוב שזהו בזבוז גדול של אוכל מצוין, הוא סוגר את פיו.

מסתבר שלהיות בעלה של האלמנה קרומב איננו מצב גרוע בשום פנים, כיוון שהיא רחוקה מלהיות נקבה פטפטנית, וכל היום עובר עליה מבלי להגיד יותר ממספר מלים, ויש לדעת שנאה-נאה הוא טיפוס האוהב לקשקש, וזה נותן לו הזדמנות לבצע בעצמו את כל הדיבורים, למרות שהיא לא נראית כמקשיבה לו ממש. היא מבקשת ממנו לעשות דבר מה לעיתים רחוקות, רק לעזור לפעמים לכפרי הזקן ליד האסם, כך שנאה-נאה מתחיל לחשוב שהמקום הוא מקום רך מאד עבורו, מעבר למה שצפוי בכלל. החסרון היחידי הוא שהאלמנה קרומב אוהבת לעיתים להתיישב על ברכיו לקראת ערב, וכיוון שאין שם מקום כבר למן ההתחלה, והוא הולך וקטן מידי יום בעיקבות אכילתו, יש כאן בהחלט קושי, אך הוא מבין שההרגל בא מתוך מזגה הטוב והאוהב שלה, והוא סובל בשקט כמיטב יכולתו.

בערב אחד, מספר חודשים לאחר שהם מתחתנים, יושבת האלמנה קרומב על מה שנשאר מברכיו של נאה-נאה, היא מקיפה את צוארו בזרועותיה, ואומרת לו בזו הלשון: "נאה-נאה", היא אומרת, "האם אתה אוהב אותי?"

"אוהב אותך?" נאה-נאה אומר, " אני הרי אוהב אותך לגמרי. אולי אפילו יותר מזה. את טבחית מופלאה. כיצד אני יכול שלא לאהוב אותך?" אומר נאה-נאה.

"טוב", אומרת האלמנה קרומב, "האם אתה עומד אי פעם וחושב שאם קורה לך דבר מה, אשאר כאן בודדה וחסרת כל, משום שאין לך שום אמצעים לתמוך בי אחרי שאתה הולך?"

"מה זאת אומרת אחרי שאני הולך," אומר נאה-נאה,"אינני הולך לשום מקום."

"החיים הם הצעה לא בטוחה אף פעם ולעולם," האלמנה קרומב אומרת,"מי יכול להגיד ולנבא מה יכול לקרות לך, להילקח ממני, ולהשאיר אותי ללא פרוטה של דמי ביטוח?"

נאה-נאה חייב להודות לעצמו שטבעי הדבר שהיא אומרת והוא גם נכון מאד, וכמובן, הוא אינו חושב על כך, וכמו שהוא עצמו מחשב, לאור האופן בו האלמנה קרומב מאכילה אותו, שיש לה מעט מעות מוחבאות אי שם, ולמרות שזוהי הפעם הראשונה שנושא הכסף עולה ביניהם ומוזכר מאז שהם מתחתנים. "נכון," אומר נאה-נאה, "את צודקת מאד, ואני אבטח את חיי מיד כשאני אוסף מספיק כוח לצאת החוצה ולאסוף מעט דמים. כן, בהחלט," אומר נאה-נאה, "אני אטפל בענין הזה מיידית."

זה טוב מאד, אך האלמנה קרומב אומרת שלא חכם לחכות עם ענין חשוב כמו זה הנידון, ושהיא תספק את הכסף עבור הפרמיה בעצמה, ושנאה-נאה ישכח מללכת לאיזה שהוא מקום לאסוף משהו בכלל, כיוון שהיא לא תוכל לעמוד בהיעדרו לכל זמן שהוא, ואז היא מספרת לנאה-נאה על מה שהיא תתן לו לארוחת הבוקר, והוא שוכח את עסק הביטוח. אך הדבר הבא שקורה לפני כל דבר אחר, הוא טיפוס דק עם אף בצורת דג אשר בא מן העיר, ועימו יש עוד טיפוס עם שפם המריח מוויסקי זול, שהוא כנראה הרופא, ובזמן הקצר ביותר נאה-נאה מבוטח בגובה של חמש אלף דולאר, עם כפל תשלום אם הוא נמחק על ידי תאונה, ונאה-נאה מרוצה מאד מן הסידור, מפני שעכשיו הוא רואה בפעם הראשונה בתולדות חייו שהוא שווה דבר מה, למרות שעל פני הברודוואי כולם מעריכים, כי זוהי הגזמה גדולה מצד חברת הביטוח, כאשר הם שומעים את הסיפור.

עוברים מספר חודשים ונאה-נאה מוצא את החיים במשק לנעימים ושלווים מאד כיוון שאין חובה לעשות הרבה מלבד לאכול ולשתות, והוא מוצא עצמו תוהה כיצד הוא סובל את חייו הקודמים, בהם הוא רק עוקב אחרי המרוצים ומתרועע עם הטיפוסים המפוקפקים במסלול. יחסיו עם האלמנה קרומב הם מן הדרגה הראשונה ואף פעם הוא לא מחליף עמה מלה של כעס, והוא אפילו מתחבר להרלי, הכפרי הזקן, תוך העזרה בעבודה, למרות שנאה-נאה איננו מתאים מטבעו לעבודה רבה, ומה שמתחבב עליו בחווה הם האכילה והשינה האלה, ובמיוחד האכילה. משך זמן מסוים הוא מתקשה לקבל מספיק ודי שנה לצרכיו, מפני שהאלמנה קרומב הינה חובבת גדולה בלהישאר ערה עד מאוחר בלילה בקריאת ספרים לאור מנורת נפט בחדר השנה, ובאותו זמן לאכול ממתקי סוכר שחום אותם היא מייצרת בעצמה, וכי לעיתים היא מבצעת שני הדברים ביחד במיטה, והסוכריות האלה מפריעות לא מעט לשנתו של נאה-נאה עד שהוא מתרגל אליהן.

פעם אחת הוא מנסה לקרוא באחד הספרים שלה על מנת להירדם אחרי שהיא מקדימה אותו בכך, אך הוא מגלה שזה הכל רק על ספיריטואליזם, ועל גורמים מסוימים בחיים כאן, הקושרים קשר עם טיפוסים מן העולם הבא, ולנאה-נאה אין שום ענין בדברים מן הסוג הזה, למרות שהוא מכיר אישית טיפוס בשם  "מקורק הרוח" הטוען שהוא ספיריטואליסט ועושה מכך רווחים נאים בהקשר לרמזים במסלול המרוצים, עד אשר בסוף שוטר באזרחי תופס אותו. נאה-נאה לעולם אינו מדסקס את הספרים האלה עם האלמנה קרומב, מפני שראשית הוא מחשב כי זה לא מעינינו, ושנית ככל שהיא מרבה בקריאה, גוברים הסיכויים שלו להירדם לפני שהיא מתחילה לנחור, מפני שנראה כי בנחירתה האלמנה קרומב היא חומר לאליפות כלל אמריקאית, למרות שכמובן נאה-נאה עדין מאד בנפשו ואינו  עושה מכך ענין.

היא נותנת לו שלוש ארוחות בכל יום, וכל ארוחה טובה מן הקודמת, ובסוף נאה-נאה נראה שמן כמו אווז, ויכול רק בקושי לדדות. אך הוא שם לב שהאלמנה קרומב לא מחמיצה לשים את המנה במקום הרביעי הריק מאדם ולו פעם אחת, ובנוסף הוא נוכח פתאום לדעת שהיא מניחה את הבשר הטוב ביותר, וגם המובחר מכל על הצלחת במקום הזה, למרות שהיא זורקת הכל יותר מאוחר בסוף. המצב הזה מטריד  את ראשו של נאה-נאה, שאינו יכול לשאת ולראות את האוכל הרב ההולך לטימיון, ואז בוקר אחד הוא תופס את הרלי הזקן, ומפעיל עליו את משאבת  הסיפון, מפני שבעת הזו הרלי מדבר חופשי עם נאה-נאה, למרות שנאה-נאה מבחין כבר כי הרלי הוא לעתים קצת טמבל ושיחתו איננה תמיד בעלת משמעות.

בכל מקרה, הוא שואל את הרלי מה הרעיון של האלמנה קרומב בהקשר למקום הריק ליד השולחן, והרלי אומר לו כך: "כן," הוא אומר,"המקום הזה הוא עבור ג'ק."

"ג'ק מי?" שואל נאה-נאה.

" אני לא נזכר בשמו האחר," הרלי אומר. "הוא בעלה השלישי או הרביעי, אני לא זוכר איזה. ג'ק הוא היחידי שהאלמנה קרומב אוהבת אי פעם, למרות שאינה מגלה זאת אלא לאחר שג'ק עוזב. ככה," הרלי אומר,"לזכרו של ג'ק היא תמיד מכינה את המקום שלו ליד השולחן, ונותנת לו את הטוב ביותר שיש. היא חסרה את ג'ק ורוצה להרגיש שהוא עדין איתה."

"מה קורה לג'ק?" אומר נאה-נאה.

"ארסניק," אומר הרלי."ג'ק עוזב לפני עשר שנים."

מובן שכל זה חדשות עבור נאה-נאה, והוא באמת מתחיל לחשוב, כי משך כל הזמן שהוא נשוי לה האלמנה קרומב אינה רומזת רמיזה בדבר בעליה האחרים, ולמעשה נאה-נאה אינו יודע שיש יותר מאחד."מה קורה לאחרים?" הוא אומר."האם כולם עוזבים באותה הדרך של ג'ק?"

"כן," אומר הרלי,"הם כולם עוזבים. אחד אחד. אני זוכר היטב את מספר שנים. למעשה אתה מזכיר לי אותו. "חד תחמוצת הפחמן" אומר הרלי. "תנור פחמים בחדרו. מתוחכם מאד מאד. חוקר מקרי המוות אומר שמספר שלוש מתאבד בתליה בעלית הגג של האסם. מספר שלוש הוא קטן וחלש, ואין בכלל בעיה לטפל בו. אחריו בא ג'ק," אומר הרלי, "אלא אם כן ג'ק הוא מספר שלוש ומקרה התלוי הוא מספר ארבע. אינני זוכר בדיוק. אך האלמנה קרומב לא משתמשת ברעל ארסניק או חומרים מן הסוג הזה יותר. זה איטי מידי. ג'ק מתעכב לאורך שעות. חוץ מזה," הרלי אומר." היא נוכחת שיכולים להישאר עקבות אם מישהו נעשה חשדן. ג'ק הוא טיפוס יפה אך לא אמין בכלל. הוא שרברב ממדינת יוטה ויש לו צחוק לבבי. הוא מספר תמיד מעשיות מצחיקות. הוא אכלן גדול, טוב אפילו ממך, והוא אוהב שעועית באופן שהאלמנה קרומב מבשלת אותה, עם בקון ועגבניות. הוא סובל לא מעט מן הארסניק. הוא מקבל אותו בשעועית שלו. מספר חמש פוגש בעכביש האלמנה השחור במיטתו. הוא לא שווה כלום. אני מתכוון למספר חמש."

כעת נאה-נאה מתמלא במחשבות באמת, מפני שמה שהרלי אומר  מתחיל להישמע כמעורר דאגה במקצת.

"מספר שש צועד ודורך על לוח עץ בכניסה לבית, המפיל אבן ראשה בת מאה קילו על ראשו," אומר הרלי. "האלמנה קרומב מחשבת את זה לבדה. היא מאד פקחית. זה כמו במלכודת הנקראת ספרת-ארבע, וצריכה להיות מאד מדויקה. סנטימטר לכאן או לכאן, והאבן מחמיצה את מספר שש. אני זוכר שיש לו פריחה גדולה על צוארו מאחור. הוא נגר ממדינת איובה," הרלי אומר. 

"מה זה," אומר נאה-נאה, "אתה רוצה להגיד שהאלמנה קרומב מסדרת בכוונה תחילה למחוק את בעליה באופן שאתה מתאר?"

"הו, כמובן," אומר הרלי, "למה אתה חושב שהיא נישאת להם? זאת היא פרנסה טובה עבורה בגלל הביטוח," הוא אומר, "למרות," הוא אומר, "שהיא אינה מבטחת את מספר חמש ולו בפרוטה, על מנת להראות לך כמה היא חכמה, שאנשים לא יגידו שהיא עושה עסק מכל הענין. הוא מהווה הפסד גמור עבורה, אך זה משקיט את הרכילות. אני שואל את עצמי," אומר הרלי, "מה היא ממציאה עבורך."

נאה-נאה עצמו מתחיל גם הוא לחשוב על הענין הזה, והא מאמין ומקווה שמה שהיא תבחר עבורו לא יהיה עכביש שחור, מפני שאם יש לך דבר שנאה-נאה מתעב, אלה הם חרקים. נוסף לכך הוא אינו בעד תליית אנשים, או הפלתם של מישקולות עליהם. ואחרי שהוא מקדיש הרבה מחשבה בענין הוא צועד לתוך הבית ומעיר לאלמנה קרומב שהוא היה רוצה לסור אל העיר לביקור קצר, שעה שהוא מחשב שאם הוא מגיע אל העיר, היא לא תראה יותר את אבקת עקביו. אבל הוא מוצא שהאלמנה קרומב אינה כלל בעד רעיון הביקור שלו בעיר. למעשה היא אומרת שהדבר יביא לה הרבה צער אם הוא יעדר מקרבתה יותר מאשר שתי דקות, ובנוסף היא מציינת כי החורף מתקרב, ושהדרכים גרועות, ושהיא לא יכולה לוותר על הסוס בדיוק כרגע.

נאה-נאה אומר שהוא אינו הלך גרוע, ולמעשה הוא מעיר שפעם הוא הולך ממפלי הניאגרה עד לעיר אלבני במטרה להימנע מלפגוש בסוכן הימורים הטוען שיש הבדל קטן בחישובים ביניהם, אך האלמנה קרומב טוענת שהיא לא מוכנה לשמוע שילך עד לעיר כי הענין עלול לגרום להתנפחות של ורידי רגליו. למעשה יכול נאה-נאה להבחין כי נושא עזיבתו את המשק לא לטעמה בשום מובן, ורוב הסיכוים הם שירגיש מרוצה מאד מדאגתה הרבה אליו, לולא הוא נכנס במקרה הביתה קצת יותר מאוחר באותו היום, ומוצא אותה כשהיא מנקה רובה ציד כפול קנה.

היא אומרת שהיא חושבת על הליכה לציד ארנבים ומבקשת שהוא יתלווה אליה, באומרה שזה אולי ישכיח את רעיון הביקור בעיר, אך היא יוצאת את החדר לרגע, ונאה-נאה מרים את אחד הקליעים שהיא מניחה על השולחן, ומבחין כי הוא טעון כדורי עופרת. ואז הוא אומר לה שהוא חושב שהוא לא ילך, כי הוא מרגיש לא טוב, ולמעשה הוא באמת מרגיש לא טוב, במידה רבה, מפני שמתברר שנאה-נאה הינו צייד ארנבים מילדות, ולא שמע מעולם שמישהוא יצוד את היצורים האלה בכדורי עופרת. אז האלמנה קרומב אומרת בסדר, היא תדחה את הציד עד שירגיש טוב יותר, אך נאה-נאה לא יכול שלא להבחין בעובדה שהיא מטעינה את הרובה ומשעינה אותו בפינה בה יהיה מוכן ומזומן היטב ומתחת ליד.

כעת מתיישב נאה-נאה וחושב מחשבה רצינית על המצב הכללי הזה, מפני שעכשיו הוא משוכנע שהאלמנה קרומב איננה ראויה לחברתו הקרובה כבעלה. למעשה מחליט נאה-נאה לעשות צעדים בהזדמנות הקרובה ולהישפט עמה בדרישת גרושין בטוענת  חוסר התאמה, אך בינתיים הוא מחוייב להמציא  אפשרות להתנתק ממנה, ובשעה שהוא חושב על השלב הנ'ל של הבעיה, היא קוראת לו לארוחת ערב. זאת כבר שעת חושך, והיא הדליקה את המנורות והשולחן גם ערוך כאשר נאה-נאה פוסע לתוך חדר האוכל, ואש בוערת בתוך האח, ובדרך כלל זהו מראה מלבב ונעים לנאה-נאה, אך הערב הוא אינו מצליח לדמות בלבו את הכל כמושך כמו תמיד.

בהיתישבו ליד השולחן הוא רואה לדעת כי הרלי איננו נוכח כרגע, למרות שמקומו על השולחן ערוך, ובדרך כלל הרלי הוא כמו טיפוס היוצא מתוך חור העכבר כאשר מגיע רגע הזלילה, וגם בנוסף ביצועיו טובים מאד. המקום הרביעי שאינו תפוס לעולם גם הוא ערוך כרגיל, ועכשיו כאשר הוא יודע עבור מי המקום הזה, נאה-נאה שם לב להיותו ערוך טוב יותר ממקומו שלו עצמו, ושרוב הצלחות אינן סדוקות במקום הזה, וכן שהלחם והחמאה, והפלפל והמלח, כמו תרכיז החומץ ורוטב החריף קרובים אליו יותר מאשר לכל מקום אחר, וטבעי הדבר שרגשותיו נפגעים.

האלמנה קרומב יוצאת ברגע זה מן המטבח עם שתי צלחות עמוסות בצלעות וכרוב מבושל והיא מניחה צלחת אחת לפני נאה-נאה והשניה אל מקומו של ג'ק, והיא אומרת לנאה-נאה כדלקמן: "נאה-נאה," היא אומרת, "הרלי עובד עד מאוחר למטה באסם, וכאשר אתה גומר עם ארוחת הערב שלך, לך אליו ותקרא לו. אך," היא אומרת, "קח ותאכל קודם."

היא חוזרת אל המטבח, הקרוב ממש לחדר האוכל, וביניהם רק דלת סובבת, ונאה-נאה מבחין כעת שהצלעות המובחרות ביותר הן על הצלחת של ג'ק, והכי הרבה כרוב מבושל, וזה יותר מאשר נאה-נאה יכול לשאת, מפני שאם יש דבר אחד שהוא מעריץ, אלה הן צלעות, אז הוא הופך להיות מאד נרגן בגלל אי צדק כזה, ופונה אל מקומו של ג'ק, ובקול סרקסטי מאד הוא דובר בקול רם ככה: "נו," הוא אומר,"מצאת לך מקום נחמד, אכלן שכמוך, לחיות כאן מן המובחר שבמובחר."

מובן שנאה-נאה מדבר בקול את מה שהוא חושב, מבלי לתת לעצמו דין וחשבון שזהו דיבור בקול רם, עד אשר צצה האלמנה קרומב בתוך חדר האוכל עם קערת סלט בידה, וצופה לכל צד. "נאה," היא אומרת, "האם אני שומעת אותך מדבר אל מישהו?"

בתחילה עומד נאה-נאה להכחיש הכל, אך אז הוא מביט שוב אל הצלעות המובחרות על צלחתו של ג'ק, והוא מחשב שמוטב לו כבר להראות לה שהוא ער לבחירתה את ג'ק להיות החביב לפניו, ואולי לרפא אותה מכך, משום שבעת הזו נאה-נאה כל כך מעוצבן על ענין הצלעות וכמעט שוכח על עזיבת החווה, במחשבה על ארוחותיו העתידיות, כך שאמירתו אל האלמנה קרומב היא כדלקמן: " כמובן," הוא אומר, " אני מדבר אל ג'ק."

"ג'ק?" היא אומרת,"איזה ג'ק?" ועם זאת היא חוזרת ומסתכלת סביב סביב, ונאה-נאה יכול לראות שהיא מאד חוורת, ושידיה רועדות כך שהיא מחזיקה את קערת הסלט רק בקושי, ואין ספק שהיא נסערת במידה בלתי רגילה, ואפילו יותר מזה. "איזה ג'ק?" אומרת האלמנה קרומב שוב הפעם.

נאה-נאה מצביע אל הכסא הריק ואומר :"הנה, כאן, ג'ק," הוא אומר, "את יודעת את ג'ק. בחור נחמד, ג'ק." אחר כך ממשיך נאה-נאה לדבר אל הכסא הריק כך :"אני רואה שאתה לא אוכל הרבה הערב, ג'ק," נאה-נאה אומר. "מה הענין, ג'ק? לא יכול להיות שהמזון אינו מיטיב עמך, מפני שהכל מובחר ומבושל להתאים רק לך, ג'ק. כאן הטוב ביותר הוא לא מספיק לכבוד הרמה שלך, ג'ק," הוא אומר. ואז הוא שם עצמו כאילו הוא מקשיב לדבר מה שג'ק אומר לו בתשובה, ונאה-נאה אומר בחזרה - מה אתה שח, ואני מופתע, ומה אתה אומר על זה, ומה מה ומה, ומי מי מי, בדיוק כאילו ג'ק מדבר אליו בשטף, למרות שכמובן ג'ק איננו נוכח שמה.

מובן שנאה-נאה רק נוהג בסרקסזם בשיחה הזאת מול האלמנה קרומב, וכמובן שאינו מחשב לרגע שהיא תקח את הדברים ברצינות, כיוון שברור לו שהיא רואה שג'ק איננו שם, אך נאה-נאה מתבונן בה שעה שהוא מדבר אליה, ונוכח לדעת שהיא עדין עומדת עם קערת הסלט בידה, ומסתכלת אל הכסא הריק בהבעה משונה על הפנים, ולמעשה ההבעה היא כה משונה שהיא גורמת לנאה-נאה להרגיש אי נעימות מסוימת, והוא מכין עצמו לזוז הצדה מפני צלחת הסלט בכל רגע.

הוא מתחיל להיזכר ברובה הציד הטעון העומד בפינה, ואת מה שהרלי מעביר לו הודות גישתה של האלמנה קרומב אל ג'ק, ונאה-נאה מצטער שהוא מזכיר את שמו  של ג'ק בכלל, אך נראה כי נאה-נאה איננו יכול להפסיק לדבר לרגע גם אם חייו תלויים בכך, כאשר האלמנה קרומב עומדת לה עם ההבעה המשונה על פניה, אבל אז הוא נזכר בספרים שהיא קוראת בלילה במיטה, והוא ממשיך כך : "אולי כאבי הבטן הם רק מחושי עיכול, ג'ק," הוא אומר," לי עצמי צרות של קיבה בצעירותי. אתה נורא סובל, מה, ג'ק? טוב, אולי קצת מן הסודה לשתיה תעזור לך מעט. ג'ק. הוי," אומר נאה-נאה," הנה הוא נופל."

ועם זאת הוא קופץ ורץ אל כסאו של ג'ק ועושה כאילו הוא עוזר לו לקום מן הרצפה, ומתכופף כאילו הוא מרים את הטיפוס, נאה-נאה גוהר לא מעט, כאילו הטיפוס כבד מאד, והגהירות הן על אמת, מפני שנאה-נאה עכשיו מלא בצלעות, כיוון שהוא לא באמת מפסיק לאכול בזמן הדיבור, ואין זה קל עבורו להיתכופף. בפעולות האלה האלמנה קרומב מוציאה צעקה ומפילה את קערת הסלט לרצפה.

"אני אעזור לך למיטה, ג'ק," הוא אומר," לאט לאט. אני יודע שאתה סובל מאד, אבל אני אביא לך משהו להקלת הכאב. אולי זה הכרוב המבושל," אומר נאה-נאה. לאחר מכן, כאשר נראה שנאה-נאה כאילו מרים את ג'ק על רגליו, נאה-נאה מעמיד פנים שהוא עוזר לג'ק להביאו  משכיבה על הלרצפה אל חדר השנה ומדבר אל ג'ק בקול מעודד, למרות שעלינו לזכור כל הזמן שאין כאן באמת שום ג'ק.

וכאן, לפתע, נאה-נאה שומע את קולה של האלמנה קרומב, ואין זה אלא קול לחישה צרוד הנשמע מאד משונה בחדר, כשהיא אומרת כך :"כן," היא אומרת," זהו ג'ק. אני רואה אותו. אני רואה אותו ברור כשמש." כאן נאה-נאה מופתע אישית במידת מה, והוא מתחיל להסתכל סביב עצמו, וטוב הדבר שנאה-נאה לא באמת עוזר לג'ק, כי ג'ק היה מוצא את עצמו נופל על הרצפה, כאשר האלמנה קרומב אומרת: "הו ג'ק," היא אומרת, "אני מצטערת כל כך. אני מצטערת על סבלך. אני מצטערת שאתה עוזב אותי. אני מצטערת על הכל. אנא תסלח לי ג'ק," היא אומרת,"אני אוהבת אותך."

אחר כך האלמנה קרומב צורחת שוב ורצה דרך הדלת הסובבת לתוך המטבח והחוצה בדלת המטבח, בשביל המוליך אל האסם המרוחק כמאה מטר, וברור לכל שהיא עצבנית מאד. למעשה המראה האחרון שנאה-נאה רואה ממנה לפני שהיא נעלמת בחשכה במורד השביל, היא מניפה את ידיה באויר ומשחררת צעקות קצרות, באופן הבא: הי-הי-הי, וקוראת בשמו של הרלי הזקן.

אחר כך שומע נאה-נאה עוד צעקה אחת חזקה, ואחרי זה יש שקט מוחלט, ותוך חישוב שזהו הזמן לעזיבת המקום, הוא פוסע לכוון האסם באותו השביל, אבל חושב לחתוך דרך השדות אל הכביש המוביל לעיר, כאשר הוא מבחין באור מדלג מעלה מטה לאורך השביל ולפניו, ולבסוף הוא נתקל בהרלי הזקן ופנס בידו. הרלי רוכן על ברכיו לפני מה שנראה כחור עגול ורחב באדמה, והחור הזה כל כך רחב שהוא מכסה את כל השביל, והרלי מניף את הפנס לתוך החור, וכאשר הוא רואה את נאה-נאה הוא אומר :"הו," הוא אומר," הנה אתה. יש פה כנראה טעות," הוא אומר,"האלמנה קרומב אומרת לי לחכות באסם עד אחרי ארוחת הערב, והיא תשלח אותך אחרי, וגם," אומר הרלי," היא אומרת לי להוציא את המכסה של הבאר הישנה הזאת כאן, על בטוח, מיד עם הגיע החשכה. מובן," אומר הרלי,"אני מצפה לראות אותך בתוך הבאר בשעה זו, אבל מי בפנים אם לא האלמנה קרומב. אני שומע את נפילתה כאשר היא צורחת. אני מבין שהיא ממהרת לאורך השביל ושוכחת מה שאמרה לי  להרים את מכסה הבאר," הרלי אומר, "זה מאד מבלבל," הוא אומר.

הוא מניף את הפנס שוב אל תוככי הבאר, רוכן על פניה וצועק כך: "הלו, שמה, למטה," הוא צועק." הלו, הלו, הלו." אבל כל מה שקורה זוהי התשובה הזהה של ההד כך: הלו. נאה-נאה גם הוא נוכח שאין מה לראות למטה אלא רק חשכה גדולה. " זה מאד עמוק, וחשוך וגם קר שמה למטה," הרלי אומר." עמוק, חשוך וקר, וגם חצי מלא במים. הוי, תינוק מסכן שלי," הוא אומר. אחר כך פורץ הרלי הזקן בבכי כאילו לבו נשבר, ולמעשה כל כך נרגש מן הבכי, שהוא כמעט מפיל את הפנס לתוך הבאר.

טבעי הדבר שנאה-נאה מופתע במקצת להבחין בדמעות כאלה, כי הוא באופן אישי איננו מלא צער על הימצאותה של האלמנה קרומב בתוך הבאר, ובמיוחד כאשר הוא חושב איך היא מנסה להוריד אותו תחילה פנימה, ולבסוף הוא שואל את הרלי מדוע הוא כה מדוכא, והרלי עונה כדלקמן :" אני אוהב אותה," אומר הרלי. "אני אוהב אותה מאד, מאד מאד. אני הוא בעלה מספר אחד, והיא מתגרשת ממני לפני שלושים שנה כאשר מתברר שיש לי לב חלש, וחברות הביטוח מסרבות לתת לי פוליסה, ואני אוהב אותה בכל זאת. ועכשיו,"אומר הרלי,"הנה היא בתוך הבאר." ועם זאת הוא מתחיל לצעוק עוד, אך האלמנה קרומב באופן אישי לא עונה לקול אנוש בחיים האלה יותר, וכאשר הסיפור נודע ברבים, הרבה אזרחים טוענים שזהו בדיוק דבר נכון וטוב, על באמת.

אז נאה-נאה חוזר אל הברודווי, ומביא איתו את הסכום של אחד עשרה מאות דולאר, וזה מה שנשאר לו מן הרכוש של אשתו האוהבת תמיד במכירת החווה, ועוד מספר ענינים פה ושם, ולאחר שהוא מותיר חמישים אחוזים מן החלק שלו להרלי כאשר הלה מצהיר שהרצון היחיד שנשאר לו בחיים הוא להרים מצבה לזכרה של האלמנה קרומב, ונאה-נאה מבטיח כי הוא מפסיק עם הימורים על סוסים ושטויות אחרות, ויקדיש את כספו לספק לעצמו מחסה ומזון, ואולי גם מקצת מלבושים. הסיכוים הינם שבכל מקרה שנאה-נאה ישמור את דבר שבועתו, אך רק מה שקורה ביום השני לחזרתו, זה שהוא מבחין בתחרות השלישית בשדה המרוצים בסוס בשם "התגלות", במחיר של 10 ל-1 בהימורי הבוקר, ונאה-נאה מחשיב פרט זה כמסר אישי אליו, אז הוא הולך ומניח את כל החבילה על "התגלות".

מוסכם על כולם בסביבת הברודווי, המכירים את הסיפור של נאה-נאה, שאדם שפוי אינו יכול להתעלם מרמז כל כך חזק, גם אם הוא מפסיד, ונאה-נאה שוב ממשיך ועושה לפרנסתו את הטוב ביותר שהוא יכול.