יום שני, 29 בדצמבר 2008

הנה הבוקר / דוד מיכאלי


על זוועה ועונג לא אשיבנו
על הברזל הנופל והאש
וחול קר לפנות בוקר
על כתובות וקירות לא אשיבנו
על מיתות וכניסות
על החוט העובר כשני
מתחת לקרקע ומתחת לשמיים
על כוסות הקפה והדם
ובריכות השחייה

הנה הבוקר והרחוב
החיים הם כדור הבדולח הקריר שלך
המשאית העומדת נותנת לך תשובה
וכך גם המייל האחרון שקיבלת
האם אתה מקשיב?
האם אתה מקשיב?
עוד לפני השאלה מסך הרחוב מסתדר מחדש
שפת המדרכה עונה לכף הרגל
עלה הבוהיניה עונה לכנימה
וברק התיקן עונה לשיש המלאכותי במטבח
קליעים נמשכים אל האור
מצידו הפנימי של כדור הבדולח.
כסה את ראשך
עשן את עץ המחשבה שלך
התבונן בבניך ונכדיך כשהם
עוד רק תחושה עמומה
האדמה כל כך שקופה
האדמה כל כך צלולה
קורנת בדולח.

עכשיו להרחיק
להרחיק מאוד מעבר
לקו 63 ושפת המדרכה הלחה
מעבר למבריחי הנשק ופצצות התאורה
מעבר לזונות הקוקאין הלבנות והשחורות
ומעבר לדפי הספרים שנסגרים ברוך כתוב
להרחיק עוד מעבר לגלי החזה
ופטמותיו
הרחק אל אופק הדופק
ואחריו
אל מעבר לו שמור
בספינות, צוללות ומוקשי דם
מביט בי דרך מרכז העין השחור
מדבר של אור.

יום ראשון, 28 בדצמבר 2008

ספר הזמן / דוד מיכאלי

circle / david michaeli / 1997

מושג הזמן היה תמיד תעלומה. אנו נולדים אנו חיים אנו מתים. מושג הסופיות המלווה אותנו מהרגע שבו אנו הופכים להיות חניכים וחברים נאמנים של חברה ותרבות, מושג זה בורא בו זמנית את מושג הנצח. בין הכיליון לנצח רוטט הזמן. אנו חווים את מותנו בידיעה המכאיבה שהזמן ימשיך לשטוף קדימה בין בעלי ההכרה. היחסים ממשיכים להתקיים, אבל, עם אחרים. קשה לנו לקבל את העובדה שיחסינו תמו. שהזמן עבורנו תם. אך לא. השמש זורחת ושוקעת. סתיו מחליף את הקיץ. חורף מחליף את הסתיו, ואחריו – האביב פורח. דמי רן בעורקי עד לסוף העולם, ושב עתיר ניסיון וחומר דרך הריאות אל לבי, משם ייצא רענן לזמן חדש, בנתיב המזומן לו. מזוני החי חולף דרכי, מעניק לי חיים. אשר נותר ממנו מעניק חיים לחיים אחרים. כך גם גופי המת יעניק חיים לחיים אחרים. פגישות נולדות מבשילות ומסתיימות. פגישה בת שניות ופגישה בת תקופת חיים. כל אחת היא יקום זמן שלם. פרחי הזמן בשדה האין סופי נפתחים ונסגרים, כלים ופורחים. כה הרבה מעגלים, כה הרבה מחזורים: היממה, הירח, השפל והגיאות, הביוץ, המחזור המיני הקטן, המחזור המיני הגדול, הנפת הפטיש והנחתתו, הנפת החרב והורדתה, החיבוק, הפיהוק, השינה, שתיית הקפה, לגימת התה, ההזנה, הזעם, הבכי, החיוך, כל דבר מעגל. הקטן מפעיל את הגדול, הגדול פועל על הקטן. אין סוף מעגלים משולבים אחד בשני, מטילים את צילם אחד על השני, פועלים בתנועה הרמונית חסרת גבולות. גם אם נתקע מעגל אחד הוא שייך לתמונה הגדולה. עצירתו או האצתו יוצרים שילוב חדש. התנועה אינה נפסקת לעולם.

במרוצתנו לקראת התאריך החגיגי, הכה אנושי של סוף האלף השני או סוף האלף השישי או סוף החמש מאות אלף, יהיה אשר יהיה, אנו יוצרים בידינו הקטנות, ואהבתנו הגדולה את הגדרות ההתחלה והסוף. ומה אנו עושים אם לא בנייה אין סופית של גדות הנהר, שם זורם נהר היחס הוא הזמן. עם כל תמרור שאנו מציבים אנו מוסיפים פירור לגדות המושגיות. בבנותינו את המושג והחומר אנו יכולים להתבונן מוקסמים בזמן השוטף. בנהר היחסים. כאשר המושג והחומר מתפוררים ושבים אל מקומם לתוך הנהר – אנו כה עצובים. נחפזים לבנות מחדש מדרך לכף רגלינו אשר ממנו שוב נוכל להתבונן מוקסמים בזרימה. בני אנוש מבורכים אנו, ואנו יוצרים את הקסם.

1000, 1600, 2200, האם אלו דקות? שעות? שנים? בכל אשר נפנה אנו עומדים סקרנים מול הדרך המניעה את כל גלגלי היקום המשולבים ביניהם. למין הזעיר ביותר ועד למוחלט ביותר. כל אשר היה הוא שיהיה. ולא. לא הבל היופי.

גם במחזור היממה בארץ החמה שבה אני גר, פועמת אותה חוקיות אין סופית. האין המתוק והמפחיד לקראת ההתחלה והופעת הזרימה ונסיגת הצל, והמעשה, והבוהק, האדמה המתקשה והאוויר הקורן. ההרפיה ועליית הצל וההמשך בלילה החם, החיפזון לקראת החידלון – ושוב רגע הביניים של האין אשר ספוג בכל שעה ובכל מעשה: הרגע האיום חסר הזמן, הרגע שבו נעלמו הגדות והוא מוחלט ועילאי. ובהתבונני בקטן אני רואה את הגדול: הנה העולם הנה אני.






0100

לפני היות הזמן
בתפר בין הסוף להתחלה
בנקודת האין
בין נשימה לנשימה


0200

כאשר האין הופך לכלום
דבר קורה בעומקים
מתהווה דמום



0300

דומם מרפה קשריו
שאריותיו פרושות
השמיים ללא תנועה


0400

בא רגע העמידה על שפת המפל
דממה לפני תנועה
השאיפה לפני שחרור
העולם שטוף באור שאינו אורו
השדה דומם ממתין


0500

הנה זורמת התנועה
תחילה אינה מורגשת
אך הנה! בבירור אפור!
אפור פלדה נסדק ורוד
ציפור! ציפור!


0600

קו הרכס נסדק
גלגל השמש מנסר, חותך, נוסק
הו שמש! שמש!
רקמות חוטים ואור


0700

ריצה ריצה
זורם עסוק מתנקה
מחפש בודק נוסק ניזון


0800

כאן נתחיל
כבר התחילו?
מקצב סדור
כיוון ברור


0900

הבט אל ידך
הכלי הפך אחד
הנכלל הפך אחד


1000

הבט סביב
ראייתך נפרשת
טבעות הזמן מכות גלים
מתחת לך


1100

היכן טרפי?
דם קטן זורם בי
חיים קטנים מפכים
נפש קטנה שבה


1200

תלויה בשמיים
פרושת אבר
מטילה אור מוחלט
לאן לפנות?
מזרחה? דרומה? מערבה?


1300

החלטה נפלה לא מורגשת
מתרכזת בעצמה
לא קשובה לכלום
חום זורם


1400

השמיים מנוסרים בעוצמה
נסורת של חום ואור
עצים שותים דממה


1500

נשמת העולם נשמעת
כבדה ויציבה
השמש מביטה לאחור


1600

הים מלטף את
מצחה של האדמה המסונוורת
באוויר קל


1700

בודקת את חשבונה
מרפה השמש את ידה
האדמה מתבוננת אליה
בעיניים חצי פקוחות


1800

מנוחה. עור הזמן!
אפשר לתקתק. לנשום.
מרכינה בעייפות את ראשה
אל מיטת המים
יפה, כונסת עצמה


1900

שעת המזל שעת הגבולות
הסדק הקשה נמס
האחד חי בתוך השני
נצח של רגע
אך הנה חומק חומק האור


2000

שקע העולם
עלה הגל סביבי
האנוח או אקום שנית?


2100

אני ממשיך מעבר לזמני
בארץ אפלה מוארת
תנועה שקטה פרווה רכה
וציפורניים


2200

ממלכה של עומק אפלה
מוזרויות מעמקים
עם אור עצמי


2300

מחול מזון והתרבות
הזמן אינו יציב יותר
מהר! מהר!


2400

שאריות חומקות אל המוחלט
נמוג הכל נבלע כוסה טבע
נמחה.
בריכה שקטה


0000

כבר לא היות בצד אחד
ואין עדיין צד אחר
רק המתנה באין מתן
והזמנה באין כל זמן

יום שבת, 27 בדצמבר 2008

פינות דמוקרטיות / דוד מיכאלי

הפינות הדמוקרטיות של שקית החלב
כיוון הקריאה של המפה
בזמנים קריסטליים כאלה
הוא המערב של הפלסטיק הלבן
עוגיה עם הקפה בחלב
אינה משפיעה לרעה
על הכוחות הנעים
בין הזיתים.
מצליפות מעל ראשיהם
פעימות הלב של המסוק.
הזיתים. העוגיות.
ראיית הלילה הירוקה.
שלוליות החלב על השיש.
הפינות הדמוקרטיות.

יום שישי, 26 בדצמבר 2008

עשב 2 / דבי

Blue cat 1 / david michaeli / 1998


אין גבול מַהלך
הקוראת תנועה,
מקדשת תכליתה וחוסר כוונה.
משוטטת כמו ציפור נודדת
מעגל שלם, פנימה החוצה
לכאן ולכאן.
בְּיַשְנוּתי הערה
אני בודקת את פחדיי
נוגעת בחלקיקים של חלום
משתחווה לצבא השמיים
שם מקום מנוחה, לשאוף רוח.
ובקומי
הוָדאוּת היחידה היא
שאינני מקיצה לעולם, באמת.
חשרת עננים
מתמידה בישוּתה המערפלת;
ומכל מקום
אסתפק בספק הדור לתפארת.

עשב 1 / דבי

המפה ציירה
את גבול הים אל החול:
זרועותיי ציירו ליטוף של ניחום...
להעתק ממקומי, לנתר
אל הירח
בין ספינות טרופות:
שם ידעתי לחרות גבול עגול
על ירכתי בור
ולחוד חידות.
לעת ערב
לעלות אור בחדריי חדרים.
כמה זמן אהיה ערה?
רוצה לישון.
להוציא לפועל גירוש הצער
לסלק מחשבה חשוכה
לא ידעתי
מהירות הצל העוקב אחריי,
זה הנזכר
ששכח לקנות כרטיס
מריע
בצאתו לדרך במחלקה ראשונה.
מבקשת התר
להקדים תנועה למחשבה!

להיות בלתי צפוי

להיות בלתי צפוי הוא לשנות את כללי המשחק. להיות בלתי צפוי הוא הימור בעל סיכוי של 1:2 לצאת מורווחים. להיות בלתי צפוי היה לשחרר מיד את כל האסירים הביטחוניים עם חטיפת גלעד שליט בניסיון לקבל אותו מיד ולחייב מצפונית את המיליטריסטיים הערבים למחווה. זאת לפני הגלישה למשחק התקוע. להיות בלתי צפוי הוא לשחרר עכשיו את כל האסירים הביטחוניים ולהעבירם לעזה. בשפה התועלתנית נשתחרר מעלויות אחזקת בתי כלא, נשתחרר מכתם תדמיתי, נרוויח מחווה הומניטארית, עזה תצטרך לטפל באלפי אסירים שגיבשו דעה וסיעות משלהם, הוזנו היטב ונהנו מזמן פנוי. במושגי ההפרטה המפורסמת עזה תהיה זכיין הטיפול. במושגים ביטחוניים המשוחררים יצטרכו לחשוב אם הם רוצים לשוב לקו האש.

יום רביעי, 24 בדצמבר 2008


A merry yuletide from cool but not cold England

הרשו לי לדבר איתכם על מוות / ערב - ספר - היום בערב

ערב השקה לספרו של בארי לונג "הרשו לי לדבר איתכם על מוות" שיצא לאחרונה בעברית, בעריכתו ותרגומו של ניצן מיכאלי. בערב תתקיים שיחה פתוחה על המוות ועל דרך ההתמודדות איתו.
הערב יתקיים היום (יום חמישי 25 לדצמבר) בשעה 19:30 בבית בהאוונא, רחוב מרים החשמונאית 16 בת"א, קומת קרקע, דלת צהבהבה מימין למעלית. דלת האינטרקום פתוחה. לבוא עם גרביים נקיות כי מורידים נעליים.

יום שלישי, 23 בדצמבר 2008

when you let it / john cage / כש... / ג'ון קייג'

momentary reflection on movement 13 / david michaeli / 1997


When you let it

it supports itself . . .

Each something is a celebration

of the Nothing that supports it.

If you remove the world

from your shoulders,

You notice

It doesn't drop.

כש... / ג'ון קייג'

"כשתיתן לזה
זה יחזיק את עצמו...
כל דבר הוא חגיגה
של ריק שמחזיק אותו,
אם תסיר את העולם
מכתפיך
תראה
שאינו נופל.

מאנגלית: דוד מיכאלי. תודה לאייל שני על השיר והצעת התרגום.



יום ראשון, 21 בדצמבר 2008

שביל ישראל / דוד מיכאלי

Lizard 11 / David Michaeli / 2001

שביל, מקום

פורסם לראשונה "בלוק" מאי 2006
גרסה מלאה מתוך הספר "גלות, מסע, בחירה" 2007

מוקדש בתודה לאורי עטר ושאול משעל על אמונם

בגיל חמישים, מי היה מאמין שאגיע, יצאתי למסע צליינות אישי עם אספה פלד, חברה ותיקה. עזבנו כל אחד את הבית למשך חודש ועלינו על שביל שחלף לאורך הארץ מתל דן בצפון עד אילת בדרום: שביל ישראל. השביל הותווה כמושג ותפיסה על ידי מורה הדרך הוותיק אורי דביר והוא מחבר שבילי טיול רבים לנתיב אחד רציף. השבילים היו שם עוד לפני כן כשבילי רועים, קווי גובה, ואדיות, דרכי מלך ראשיות ששמותיהן התחלפו פעמים רבות במשך הדורות, מקורות מים, אכסניות, תלי ערים עתיקות, ישובים ותיקים, ישובים חדשים, מערכות ממשל. גם הכיוונים היו שם. צפונה ונגבה קדמה וימה - צפון דרום ומזרח מערב. מה שלא היה שם לפני כן היה התפיסה של השביל כולו במרחב הישראלי.

כאשר עוצבה התפיסה הזאת נוצר מרחב פעולה חדש. אותן עובדות של קרקע, סלע, מים ורוח התארגנו בחתך חדש-ישן. המחפש את דרכו על שביל ישראל עבור מטרותיו שלו בשם ההרפתקה, בשם המשבר, בשם החיים וכיוצא בזה, נושא יחד עם תרמילו מסר ותפיסה, ויחד עם צעדיו הוא מגשים ומממש את המרחב הישראלי. השביל מייצר מרחב חדש ובה בעת תוחם אותו. הוא משתמש בסימון השבילים הכתום-כחול-לבן, מתרחק מכפרים ערביים ומגב ההר כמיטב יכולתו, הוא משתמש בהדרכה הכתובה בשפה העברית החדשה המודפסת באותיות מודרניות של הכתב העברי המרובע מן המאה השנייה לפנה''ס (אותו סוג הכתב של התנ''ך במגילות קומראן) על נייר מעובד שהופק מעצים ביבשות אחרות, אותו כתב ישן-חדש (איני יכול שלא לחשוב על צמד המילים ''אלט-נוי'') - שבו נכתבו המילים התנ''כיות ''לך לך...'', מופיע גם על שילוט הדרכים.

אותו צועד מממש בנוכחותו גם את המרחב המערבי הדמוקרטי ואת התפיסה המדעית על חפציה: הוא משתמש במפות שהן פלא טכנולוגי של ציור על בסיס צילום אווירי ולווייני, בציוד מתוחכם של נעלי הרים בעיצוב מערבי שיוצרו בסין ובתרמילי שטח ממותגים, הוא ישן באוהל קל ומתקפל העשוי בטכנולוגיה חדישה, חטיפי המזון האנרגטיים שלו מכילים בוטנים מהונדסים וארוזים בוואקום והמים שלו הם בבקבוק פלסטיק עם תווית או בשקית גמישה עם צינורית. בתרמיל הקורדורה או הניילון שלו הוא נושא כרטיס פלסטיק המייצג אשראי במערכת הון בנקאית ותעודת זהות. כחולה לרוב. שפת השביל היא עברית.

המסר של השביל הינו המסר הישראלי והוא מחדש סיפור עתיק יומין: ה''לימס פלשתינה'' הגובל ב''לימס עראביה''. אלו השמות הרומאיים העתיקים לגבול האימפריה - הגבול החי המפעפע, התמיד כאוטי, שבין התפיסה המערכתית הממלכתית לבין התפיסה של בתי אב. בקרב שאינו מסתיים בין הציידים ליושבי הקבע, הוחלף המיצד הרומי בטייגרט הבריטי שהוחלף במוצב הישראלי. זהו הגבול המסורתי בין יחידת המחץ השיטתית של הלגיון לבין מסעי שוד ופשיטה, בין הממשל למורדיו, בין העולם הראשון והמסר הגלובלי לבין העולם השלישי ואלתורו הטכנולוגי, בין המערכת ההגמונית חוצת הגבולות ומנפצת אותן לבין הקהילה הכנוסה והשמרנית. בין מיסוי לדמי חסות, בין שקיפות לבין נימוסי רמז, בין מדע למיתוס, בין שוויון פתוח עד פרוץ לבין קוד היררכי גברי סגור, בין האינדיבידואלי לשבטי ובין קצה היבשת למרכזה. כאשר המרחב פתוח כמו המדבר ובמת ההר, הקהילה היא קפסולטיבית. כאשר המרחב הינו קפסולטיבי כמו העיר הגדולה, הקהילה פתוחה או נפרצת. היכן נמצאת החירות? על השביל כמובן.

מכאן, מן הים התיכון, השתרעה הרחק מזרחה סביבה של תרבות נוודית, מן המאהלים (השחורים כנגד הקרינה החזקה) מתפתלת ועוקפת בנתיבי מרעה ושוד מזדמן את המרכזים העירוניים העשירים של הסהר הפורה ונהרות מרכז אסיה כשהיא לוטשת אליהם עין תמידית, עד אל היורטות ועגלות המשא של במת אסיה הקשוחה בדרכי המשי, הגולגלות והבשמים ועד לחומה הגדולה של סין, הלוא היא ''הארץ התיכונה'', שם מתחדשים מערכיהם המתוחכמים והרב-רבדיים של יושבי הקבע בערי ענק מזה דורות, דיירי הסדר הממסדי המורכב והממושמע שהקונפוציאניים הראשונים כה העריכו, ואכן לא לחינם היתה הערכתם משום שהסדר מצדיק אמונה בטוב, ואם לא בטוב לפחות בנוח.

השביל הוא שמורת טבע בעולם המודרני של ישראל לא משום הגיאוגרפיה הנראית שהוא חולף בה. הוא שמורת טבע של מרחב פנימי שגבולותיה מצטמצמים יחד עם מגמת המידור, הגידור, ההפרטה והפיקוח המתהדקים על הגיאוגרפיה החיצונית של ישראל ההולכת ונדחסת.

ההולך כיום על שביל ישראל מוקף במערכות תומכות המאפיינות את העולם הראשון ומאפשרות לו חירות פרט מבוקרת ברמה גבוהה: עזרה ראשונה, מזון ומים כפריטים נישאים שניתן לרכשם כמצרכים במרחב המסחרי הרציף המשיק לשביל במקומות רבים, מערכות קשר משוכללות סלולריות ולווייניות שמכשיר הקצה שלהן נמצא ביד ההולך כטלפון סלולרי ומצלמה ומאפשר לו לקיים את המרקם החברתי שלו בכל עת בשיחה ותיעוד. עומדות לרשותו יחידות חילוץ, בדרך כלל של משרד הביטחון או לידו, המערכות הטיפוליות של משרד הבריאות, המערכות של משרד הרווחה.

השביל עצמו הינו מערכת וביטוי טריטוריאלי שנציגיה הישירים הם ועדה לסימון שבילים והחברה להגנת הטבע. במקומות שבהם הוא חולף בשטחי שמורות וגנים לאומיים (ההולכים ונסגרים למעבר חופשי כחלק מן המגמה הכללית של התגבשות והתקרשות מבנית) הוא מקבל חסות נוספת של רשות שמורות הטבע והגנים שסימניה וסמלי האכיפה שלה הם פיקוח, שימור וגבייה של דמי כניסה. השביל מתויג בסימונים, לוחות מידע בשטח, חומר מודפס לחלוקה וגאדג'טים כמו תעודות ומדליות.

ההולך בשביל הוא שגריר מייצג של מערכת חיה, מסחרית, תרבותית ומדינית, מורכבת ומתפקדת של זמנו. בו זמנית הוא שגריר של עצמו, אמן מתבונן המופקע מסדר קיים כצליין ומוגן כאינדיבידואל אורח על ידי אי-ההזדהות שלו עצמו. חייו בטוחים. הוא אינו צריך לשאת נשק והוא פטור, להלכה, מחובת ההגנה העצמית. המערכת מאפשרת במובן מה מרחב אקס-טריטוריאלי מוּרשה. השביל הוא קוד. ההולך משתמש, מממש ומעצים את הקוד בהליכתו מבלי דעת. התפיסה יצרה מקום, המקום קרא לאנשים, האנשים הלכו לשם כמגדירים ושותפים למטרה, כשליחים המייצרים את המטרה ומקיימים אותה בנוכחותם ומתווים אותה מחדש לאחרים. ובכל אופן מסעם הוא לימוד פרטי ופנימי ואינטימי והחשוב מכל הוא תולדה של החלטה לצאת אל הדרך.

כל חזון מקורו כפי הנראה באהבה. כל חזון יוצר מקום. מרחב תפיסתי יציב דיו הולך ומותמר למרחב גשמי, מרחב גשמי מצמיח ומקיים פלורה, פאונה והביטאטים במדרג יחסים ההולך ומסתעף החל מן התו הראשון המתווה את ציר ההבדל בין אור לשחור וכלה בנוף מהבהב של אינסוף תופעות, עצמים וחיים שבכולם חולף אותו שביל מטאפיזי. עולם חדש נוצר, גדל, מזדקן ומותמר לזיכרון נישא ברוח.

מושג ה''אומוולט'' נטבע על ידי הביולוג יאקוב פון אקסקול בתחילת המאה העשרים. זו הדרך שבה בעל החיים תופס וחש את עולמו ומשתמש בהיבט ייחודי של סביבה וזמן לצד סוגים אחרים בקיום רב-רבדים על פני אותו מרחב. בעץ בודד ישנן אוכלוסיות שונות הנמצאות בשורשים, בגזע, בקליפה, בענפים, בעלים, בפרי וגם באדמה שהעץ מצל עליה.

כך גם הבניין הרב-קומתי המייצג את המודול הדמוקרטי כצֶבר של מרחבים אישיים, העיר כמרחב אורבני, והארץ כמרחב מדיני. השביל הוא מטאפיזי בעצם העובדה כי הוא חולף דרך כל ההיבטים ודרך כל הקומות.

ההולך בשביל הנו צליין או כובש החולף דרך המקום. אך צליין או כובש הנם רק מושגים סבילים של ממלאי תפקידים. ההולך גם משפיע על השביל ומשנה אותו ואת המקום בעצם הופעתו, כך שקיומו הוא חלק מהותי, על אף זמניותו, מן המקום. המקום בעברית הוא אחד משמותיו של האל.

המקום הוא רחם. מרחב של בחירות המעצבות אותו כגן עדן או גיהינום, שבו כל יוצר, המסוגל לנסח ולקיים חזון, מוצא את עצמו בעימות עם גבולות המקום בדרכו להיוולד וליילד מרחב חדש: בועה תפיסתית נולדת ומבקיעה מתוך בועה תפיסתית.

אמן אמיתי ומנהיג אמיתי אינם נורמטיביים. הם פורצים דרך ונתיבים, הם עסוקים בעצמם ובחזונם ומלטשים אותו כיצירה תודעתית עד אשר הוא הופך למבנה מוגשם ולעולם שסוכניו ושחקניו מקיימים ומפרנסים אותו ונלחמים עליו.

תפיסה אינה יכולה להתקיים בזכות עצמה. היא חייבת שימור מעשי ואנו חייבים לשמר את השביל אחרת הקרקע נשמטת ונמוגה תחת רגלינו. זוהי אמנות מושגית המתהווה ממפגשו של היוצר עם המציאות, כייחודיות המטה ומהדהדת את סדר הדברים אל כיוונים ומערכים חדשים. כאשר יש מקום יש גם מסע.

יום שלישי, 16 בדצמבר 2008

הבט קרוב הבט קטן / חי צומח דומם / אריה קוץ

גן יפני? ישראל ?
אריה קוץ
מוסמך המכון הטכנולוגי של טוקיו

יפן פתחה את שעריה לעולם החיצוני רק לפני כמאה ועשרים שנה, ומאז לא פסקה ההתפעלות מהתרבות שצמחה בארץ האיים המבודדת הזו ומכל תוצריה החברתיים והאמנותיים.
הגן היפני גם הוא עורר את דמיונם של רבים, הדיוטות ויוצרים, וההתיחסות אליו נעה בין שני קטבים - כמקור חיקוי וכמקור השראה.
חיקויים לגן היפני נולדו כבר במאה שעברה בארה"ב ובאירופה כ"גנים יפניים" ששמשו מקומות בילוי צבוריים או בגנים פרטיים כמקור גאוה לבעלי הבית העשירים.
חלקם נעשה כהעתקה של גן יפני קיים, בעזרת צוותים מקוריים, וחלקם כחיבור של אלמנטים אופיניים ליצירת גן חדש.
לגננים, אדריכלי נוף ופסלים סביבתיים הגן היפני הוא מקור שופע של רעיונות שלא פג תוקפם. תרומתו של הגן היפני לכל אלה מתחילה במישור המעשי של חומרים ואופן השימוש בהם ומגיעה עד לרעיונות אבסטרקטיים, תפיסת חלל ותאוריה של עיצוב.

סוגי גנים

הגן היפני הוא שם כללי לכמה סוגים ותפקודים שונים של גנים הנמצאים ביפן.
ה"גן הגדול" שהתגבש סופית במאה ה16- הוא המשך ישיר של הגנים היפניים מן התקופה העתיקה. זהו גן רחב היקף שבמרכזו גוף מים גדול עם שלוחות וזרמים מקצה הגן לקצהו ועם מערכת שבילים מורכבת המחברת בין החללים השונים לחוויה כוללת של טיול בנוף. גן כזה תפס את השטח החשוב של ארמון או חוילה מפוארת וביחד עם הפביליונים השונים הפזורים בגן היווה מוקד בילוי לבעלי הארמון ואורחיהם.
"גן התה" נועד להיות פרוזדור המעבר אל טקס התה הן מהבחינה הפיסית והן מבחינת ההכנה הנפשית. זהו מסלול מורכב בגן קטן יחסית של שבילים, חללים קטנים וכמה אלמנטים מן הדומם הבונים יחד אוירה קסומה וחוויה מיוחדת בדרך אל חדר התה.
ה"גן היבש" שונה משני הסוגים האחרים בכך שאינו גן לטיול אלה לצפייה ובדרך כלל מזוויות מוגדרות ומתוך מבנה סמוך. סלעים מיוחדים מאורגנים במשטחי חצץ ולעתים מעט צמחיה, יוצרים את הגן היבש כפסל סביבתי אבסטרקטי המקשט את נוף המבנה הצמוד אליו.

גן יפני מיובא

הגן היפני הוא חלק בלתי נפרד ממערך תרבותי עמוק ורחב וזר באופן קיצוני כמעט לכל תרבות אחרת שמחוץ ליפן.
העתקה של גן כזה, אם זה לסן פרנציסקו או לתל אביב, יוצרת בעיה של ניתוק ישות אחת מתוך רקמה שלמה. אבל גם הבריטיש מוזיאום וגם דיסנילנד מלאים בדוגמאות דומות של ניתוק מהקונטקסט המקורי, מה שאומר שהדבר אפשרי אך בעל מחיר תרבותי מסוים.
בניגוד למוצגים מוזיאוניים, יש לזכור כי גן הוא אורגניזם חי התלוי בהספקה של חומרי צמחיה, ויותר חשוב, בתחזוקה שוטפת מאד משמעותית. הניתוק הגאוגרפי מיפן יוצר בהקשר זה קושי מסוים.
למרות הקשיים הכרוכים בכך ולמרות ה"מלאכותיות" יש חשיבות בחשיפה של אנשים לגן היפני שלא דרך תמונות. כולנו נצא נשכרים לו למשל המוזיאון לאמנות יפנית בחיפה, הנמצא כעט בתנופת התרחבות, יממש את תכניותיו למשימה כזו.
יש מקום לגנים כאלה כאקט חינוכי או אפילו כחלק מתדמית של ארגון או מוסד הקשורים ביפן.

הגן כשפה

תכנון נוף טוב פועל כשפה. חומרי הגלם של הגן הם המילים, ואופן אירגונם החללי והתכנון למימד הזמן הם התחביר הבונה את הטקסט. גן מוצלח נושא ב"טקסט" שלו מסרים, בפרוזה או בשירה, שצריכים להקלט על ידי הקהל.
כשם שאנחנו יודעים להינות מתיאטרון אורח, גם מתוך ידיעה שלו הבנו את השפה הנאתנו היתה שונה לחלוטין, או להנות הנאה אסטתית מקליגרפיה סינית, תוך הבנה שההנאה היא חלקית ללא קריאת הכתוב, כך אפשר להנות גם מגן יפני בלי להיות יפני.
כדי לחקות את הגן היפני יש לפנות למומחים או למקורות הספרותיים.
מה שיותר מרתק מבחינתי הוא נסיון התרגום של הגן היפני לקונטקסט הישראלי.

"תרגום לעברית"

הטבע היפני ותמונות נוף מפורסמות שלו היו מקור השראה חשוב ליוצרים היפניים. כמובן שאין הכוונה ליצור מיניאטורות של נוף קיים כמו בארגז החול של חדר המלחמה, אלא לנסות לתמצת מהנוף את יסודותיו היחודיים ביותר ולנצל אותם בגן. לעיתים התהליך יוצר אבסטרקציה מוחלטת אך לפעמים איזכור נוף קיים יוצר מיד קשר נפשי עם הצופה כחלק מהמסרים של הגן.
נופים יחודיים כמו הכנרת, מצוק ארבל, ראש הנקרה, הקניון האדום או מפרץ אילת, יחד עם קטעי טבע מינוריים בהרבה, צריכים ויכולים להיות מקום של התבוננות ומקור של השראה לאדריכל הנוף.
המילים הבסיסיות של "שפת הגן" הם חומרי הגלם היסודיים שלו - מים, צמחיה, סלעים ואבנים, ואלמנטים קשוטיים מעשה אדם.

מים

בלבו המסורתי של גן יפני, תשתרע בריכת מים גדולה בצורה של אגם מים טבעי. כמו בריכת מים טבעית בלבו של יער, גם גוף מים זה מוקף גדות של סלעים טבעיים, חלוקי נחל וחופי חול וחצץ. מראות נוף אותנטיים מיפן וסין הם מקור ההשראה הישיר של עיצוב בריכת המים וחופיה. לאיים בלב הבריכה יש בנוסף למקורות ההשראה מן הטבע גם זיקה לאגדות ומיתולוגיה. כמו בטבע, גם כאן לגוף המים יש מקורות נביעה כמו טבעיים והם באים לידי ביטוי בפלגים ומפלי מים הזורמים אל הבריכה.
גוף המים הוא בדרך כלל המוקד של הגן היפני. גם בגן המזערי יש שוקת אבן קטנה וקול טפטוף המים שלה הוא המוסיקה של הגן. דוקא בישראל צמאת המים חיבים לקלוע אל הרצון האנושי הבראשיתי לראות ולשמוע מים, ואפילו טפטוף או קילוח דק.
מקור ההשראה לא חייב להיות מזרקות האבן המפוארות של רומא, או "תרגום" שלהם לבטון עכשוי...
שוב יש לפנות אל הטבע כמקור השראה. אפילו בנושא המים יש אצלנו נופים ללמוד מהם כמו שמורת הדן, מפל התנור, נחל דוד ועין נטפים.

צמחיה

התמר וגם הזית ולאחרונה אפילו התפוז נכנסו מהנוף הישראלי אל הגן אך יש עדיין עצים ושיחים מהחורש הישראלי שמחכים לגילוי. גם שבעת המינים המקראיים נושאים אתם הקשר תרבותי עמוק מספיק כדי לנסות לנצל אותו בגן.
הרגישות הנפלאה של הגן היפני להשתנות השנתית של הטבע ולעונות השנה יכולה לקבל תרגום לעברית בעזרת הפריחות שאנחנו אוהבים לגלות בטבע כמו הכרכום, החצב, הנרקיס, חבצלת השרון. להם הדובדבן, ואנחנו כמעט שכחנו (בגני הנוי) את השקדיה.

דומם

לא רק ליפנים. גם לנו יש היצע רחב של סלעים החל מבבזלת של הגולן ועד לגרניט של סיני שיכולים למלא בגן את חלקם בקומפוזיציה בתוספת געגועים לנופים השונים.
בנוסף לסלעים יש בגן היפני דומם מעשה אדם, כמו פנסי האבן, כדגש עצובי וכאיזכור של הסטוריה, אנשים ומקומות. בצורה דומה, אך ללא מודעות עיצובית לפעמים, כדים ישנים, גת ואבני ריחיים כבר מככבים בהרבה גינות פרטיות בארץ.
המסורת היפנית מלאה דוגמאות מאלפות של "גנים יבשים". גנים שהם פיסול בחומר דומם - סלעים, חלוקי נחל, חצץ וחול, לעיתים עם כמות מזערית של ירק.
עם בעיות התחזוקה, חוסר המים ויוקר ההשקיה יכול הגן היבש להיות פתרון מיוחד מאד ואלמנט עצובי מענין. אפשר לנצל אותו בפינות נוי קטנות, בחצרות פנימיים, או על גגות.

מערכת השבילים

חווית הטיול בגן משולה לחוויה של האזנה למוזיקה מתקליט. שבילי הגן הם חריצי התקליט, והאדם הנע בשבילם הוא המחט המחוללת את ה"מוזיקה". השבילים לוקחים אותנו בכמה מסלולי טיול חלופיים בתוך הגן, מעבירים אותנו ממקום למקום, מחלל לחלל ונותנים לנו אפשרות לחוות את הגן מזוויות שונות ולחוות הופעות שונות של עיצוב הגן. גם השביל עצמו משתנה ומצטרף למכלול החוויות של הגן. השביל הופך לגשר. הגשר נותן לנו גם חווית תצפית מיוחדת מעל למים ונקודה מתאימה לאתנחתא. השביל הופך למשעול הרים ומוביל אותנו במעלה גבעה עם צמחיה סבוכה יותר אל סככת מנוחה ותצפית ושב ומוריד אותנו אל שפת הבריכה לצליליו של המפל הזורם מעבר לצמחיה הסבוכה. גם חומר השביל מתחלף מידי פעם- ריצוף אבן, חצץ, לוחות עץ, סלע טבעי ועוד- ומשדר לנו דרך סוליות הנעליים מידע על חומרים וטבעם.

התחביר

ביריעה קצרה ניסיתי להציע שפע של "מילים עבריות" במקום "מילים" יפניות. אך ראשית חכמה יש להמנע מגבוב מילים. האיפוק הוא יסוד מרכזי באמנות היפנית וסוד עוצמת הביטוי שלה.

בניגוד לאלמנטים הבסיסיים שלקוחים פיסית מיפן, ומאידך ה"מסרים" שפונים אל קהל יפני, ה"תחביר" - חוקי הקומפוזיציה הבסיסיים של הגן היפני הם אוניברסליים ונוגעים לתאוריה של העיצוב. כל מעצב ישראלי רגיש ופתוח יכול ללמוד גם מהמסורת היפנית קומפוזיציה, שווי משקל והרמוניה, ובעזרת חומרים ומסרים מקומיים יכול לקום גן ישראלי מקורי.

יום שישי, 12 בדצמבר 2008

ממחשבות לאודיסיאה / מגזין חדש


אודיסיאה, גיליון 1, טבע, האוניברסיטה העברית בירושלים, עורך ויזם: שמוליק שם-טוב

מעבר לעניין האינטלקטואלי ולהנאת הקריאה עומדות בבסיס המגזין שתי מטרות: האחת, ניסיון לגשר בין "תרבויות המדע" השונות – טבע, רוח, חברה, אמנות. אינטגרציה בין-דיסציפלינרית ויצירת קירבה, שיח ושפה משותפים מנחה את "אודיסיאה". המטרה השנייה היא לקרב את המדע, החשיבה וההבנה הרציונאלית של העולם לקבוצות חברתיות מובילות לרענן את הקשר בין מדע לחברה ובין רעיונות לתוצאות ומשמעות, במטרה להשיב את התפיסה המדעית-רציונאלית למרכז העשייה התרבותית-חברתית.

שמוליק שם-טוב

MANGA Award / is about love / אריה ביפן

Customer samurai / David Michaeli / 1994




画 賞


The International MANGA Award


An Award is born; an award hitherto nonexistent. The International Manga Award with its Manga-like trophy now have eternal life as icons that young and ambitious Manga creators throughout the world can aspire.


To the girls in Copenhagen, Denmark, who have grown up together with Tamagotchi, Pokemon, and Sailor Moon, to the Chinese boys who could not have lived a day without Saint Seiya, and to Zinedine Zidane, Francesco Totti, and all the boys who have penned likenesses of Captain Tsubasa, I want all of you to know that you must aim high if you want to become a Manga artist, as you now have a trophy within your reach.


It will go only to the best among the most creative Manga minds. Competition is rigorous. The reward is priceless.


Winners' names will be forever engraved in the towering academy of Manga.


Manga is about love. Manga is about friendship. Manga is about growing-up. Manga is about everything-it knows absolutely no boundaries. Manga, in a word, is the most universal unifier of the hearts and minds that are young or young at heart.


So my hearty congratulations go out to the first award-winners.


July 2, 2007Minister for Foreign AffairsTaro ASO


http://www.manga-award.jp/

יום חמישי, 11 בדצמבר 2008

הרס – מסיבה – הרס / הצילו את חוף הבונים


Friends 008, d.t. David Michaeli, 1999


הרס – מסיבה – הרס / הצילו את חוף הבונים

חוף הבונים הינו חלק מרצף נדיר בארץ של 5 וחצי קילומטר של חופים לא מוכרזים, שהשתמרו בצורתם הטבעית ללא התערבות גורם אנושי. החוף הוא שמורת טבע של אקולוגיה קסומה ומגוונת של צבי ים, ציפורים, סרטנים, תנים ועוד מינים רבים של בעלי חיים, לצד צמחיה נדירה ויפה של פרגות צהובות, צבעוני ההרים, לפופית החוף, ציפורנית בשרנית ועוד... חופים פראיים אלה מושכים קהל רב של מבקרים מכל רחבי הארץ שמגיעים לטייל ולהנות מהמערה הכחולה, ממפרץ הצדפים, מגבעת הפריחה ועוד..
בשנה האחרונה מקודמת תכנית דורסנית למטרות רווח שיזמיה הם שילוש של רשות הטבע והגנים, המועצה האזורית חוף כרמל ומשרד התיירות. מתוכנן להקים מצפון לשמורת הטבע חוף רחצה מוכרז, שיכלול בין היתר אתר קמפינג תיירותי, מסעדה, הרחבת החניה ובניית טיילת. פיתוח יתר כזה יפגע בשמורה הנדירה באופן בלתי הפיך ויהפוך אותה לעוד חוף רחצה רגיל.
התכנית כבר עברה אישור במרבית מוסדות התכנון למרות התנגדותה של החברה להגנת הטבע (שהגישה ערר לועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית), והתנגדות של לשכת התכנון מחוז חיפה והמשרד להגנת הסביבה.

האחראיים לתכנית לא ממהרים לפרסם אותה לציבור עד שיגיעו לשלב הפקדת התכנית- שלב בו הציבור יוכל להתנגד לתכנית מבחינה חוקית, אך לדעת כולם - ההתנגדות כבר לא תועיל.

שדולת חוף הכרמל היא התאגדות התנדבותית של תושבים אכפתיים החושבים על הדורות הבאים. השדולה דורשת להפסיק מיידית את קידומה של תכנית הפיתוח המיועדת לחוף ולהשאיר אותו כמו שהוא כנכס ציבורי ולא מופרט. השדולה תובעת הליכי תכנון שקופים ופתוחים לציבור. ובנוסף לאכוף סוף סוף את החוק האוסר נסיעת כלי רכב על חוף הים, האוסר הדלקת מדורות ולהטיל קנסות על מבקרים המשליכים פסולת (גחלים, בקבוקים ושקיות).בימים הקרובים אנו מצפים לתשובה של ועדת המשנה לערעוריםעל הגשת ערער של החברה להגנת הטבע מדיון שנערך ב 23/10/08לפרטים: 0526502125 אליעד גולן



מסיבת חוף – הצילו את חוף הבונים


נקיים בחוף הבונים מסיבת חוף ענקית תחת הסיסמא: לא בונים בחוף הבונים! טיפוח במקום פיתוח!
המסיבה תתקיים ביום שישי ה- 19 לדצמבר בחוף הצפוני של חוף הבונים בשעה 12:00.
אירוע מרכזי - בשעה 13:00.

הופעות מוסיקה, משחקי חוף לכל המשפחה, צ'אי שופ שהכנסותיו קודש לקמפיין לשמירת החוף,
וגם כמה מילים...
האירוע יתקיים בכל מזג אוויר!!!
אנו זקוקים לעזרה - בארגון לפני ובמהלך האירוע, וכן בציוד.

יש ליצור קשר עם מיה קדמון maykha32@gmail.com

קישור לפרטי תכנית הפיתוח - http://www.teva.

יום רביעי, 10 בדצמבר 2008

לאט, לפתע / דוד מיכאלי

Black Holes in Paradise / David Michaeli, 2001


לאט, לפתע, עוזבת התשוקה
קווים חרוצים שיניה בבשרינו
כתרי קרינה, מכתשים ביופי,
בפיתול חסר אוויר, אופק בשר
ראות מצוינת.
קפה של בוקר ועיתון וזוועות וגינה
עוד מעט ערב ועוד מעט בוקר
מסתכלים בהיחבא אחד על השני
בכעס נורא,
בחניכיים חסומי תאווה
ובחסד שאין לו קצה

inside israel ישראל פנימה



גליה שיזף, ללא כותרת Galya Sheizaf, untitled



ישראל פנימה


שישים צלמים ישראלים, אמנים מובילים לצד אמנים צעירים, מציגים צילום עכשוי ישראלי בסין 2008-2009 במיזם האמנות "ישראל פנימה" של איריס אלחנני, שמטרתו ליצר פלטפורמה לתצוגה של תערוכות אמנות ישראלית במרכזי תצוגה בעולם. בשנת 2008-2009 יציג המיזם תערוכה נודדת ברחבי סין בשיתוף עם חללי תצוגה בסין, איגוד יוצאי סין, אגודת הידידות בין סין לארצות חוץ ומשרד החוץ. זו חשיפה ונוכחות ראשונה של אמנות ישראלית בצ'ונגצ'ינג, המונה כ-30 מליון תושבים ונחשבת לעיר הגדולה בסין.

הפרויקט נולד בעיקבות הזמנה של אוצר המוזיאון "שלושת הגדולים", הנמצא בצ'ונגצינג. התערוכה כוללת כ-180 צילומים, ותוצג לראשונה במוזיאון ב12 לדצמבר 2008, על פני למעלה מ 600 מ"ר שטח תצוגה. לאחר מכן תפוצל התערוכה לשתי תצוגות ותוצג בינואר 2009 במסגרת פסטיבל הקרח הבינלאומי המתקיים בחרבין - עיר שחייתה בה קהילה יהודית ענפה. התערוכה מציגה מגוון רחב החל מצילומי טבע ונוף, סגנון חיים, יהדות, מיעוטים, אורבניות, אדריכלות וצילומים אמנותיים. בשנה הקרובה תוצג התערוכה בשנחאי, ביג'ין ובערים נוספות. בהמשך יוכלו להצטרף אליה אמני צילום נוספים.

את התערוכה אצר אוצר מוזיאון "שלושת הגדולים", מר וואנג צ'אופינג, ביעוץ ובשיתוף פעולה עם אסתר דולינגר מגלריה דולינגר, דורון פולק (אוצר יועץ) ואיריס אלחנני יוזמת הפרויקט.

משתתפים בתערוכה:

זיו קורן
קרן הראל גילרמן
חנה סהר
דובי רומן
לאורה לאור
אלכס ליבק
ילונה ארון
איתן ויתקון
ארנון טוסיה כהן
יצחק לנגל
ארז בן סימון
חנן גטריידה
רביד בירן
עדי ברנדה
יובל יאירי
סלי מקלף משל
ליאורה חשין
אהוד מלמד
אמיר כהן
אוהד מילשטיין
אורית סימן טוב
גדליה נווה
איילת פיינטו
מלכה ענבל
שי זכאי
שי גינות
דורית פלדמן
מיה קפלושניק
יגאל פליקס
רותם ריטוב
אורלי שטייטנר
מלי לסקר
טל אשד
שימי בר
לאוניד גרוסמן
יהודה שמח
עידן גזית
אהוד שחורי
אלעד ג'רופי
יהודית שרייבר
יונה לוי גרוסמן
אבירם ולדמן
חנה ברק אנגל
טרוסמן אליק
אביבה אנטס
יעל פרויליך
מיכל פורר
פרידה שטיינברגר
שרונה גיא
רוני בן ארי
תמי הירש
איילה דרורי
עודד אילן
גליה שיזף
תמר ניסים
רובי לייבוביץ'
יונתן צור
ים ליפשיץ
איריס יעקב
מיכל יחזקאל
רות בקר
בילהה פוקס
תמי פורת
עדי זלק




Inside Israel
Traveling Exhibition in China http://www.insideisrael.com/
60 leading contemporary Israeli photographers on Israel's 60th anniversary


INSIDE ISRAEL is an art initiative produced by Ms. Iris Elhanani. Its aim is to create a network of exhibition spaces which exposes Israeli Art all over the world.

The INSIDE ISRAEL exhibition presents 180 art works of leading Israeli artists.
It contains a unique variety of photographs displaying contemporary Israel, landscapes and nature, modern-day lifestyles in Israel, Judaism, ethnic groups, architecture, as well as expressive artistic photographs prevalent in the Israeli photography scene.
From Dec 2008 and throughout the year of 2009, the Inside Israel exhibition will travel around China.

The first exhibition will be displayed in the city of Chongqing at the
China Three Gorges Museum. The opening of the exhibition will be on
December 12th, 2008.After Chongqing the exhibition will move to the city of Harbin and will be exhibited to the public during the International Ice and Snow Festival.
The project is produced with the help of the China-Israel Friendship Society and
The Chinese People's Association for Friendship with Foreign Countries in collaboration with The China Three Gorges Museum. The exhibition was curated jointly by Mr. Yang Chaupang from the China Three Gorges Museum and Ms. Esther Dollinger and Mr. Doron Pollack and Ms. Iris Elhanani from Israel.


Prominent leading artists along with young artists are participating in this project; coming from all levels of Israeli society and from all over Israel.
For further information please contact:
Rotem Ritov
0545541900
rotemritov@gmail.com
or by mail to Iris Elhanani:iriselhanani@gmail.com



יום ראשון, 7 בדצמבר 2008

יצחק פטיש / קיץ מאוחר / קאלי יוגה / דצמבר 2008


יצחק פטיש/ קאלי יוגה/ דצמבר 2008
יצחק פטיש/ קיץ מאוחר/ עלי אפרסמון / דצמבר 2008

נתן אלתרמן / שירים אחרונים


Herzl 3/ David Michaeli 1979



- - אז אמר השטן: הנצור הזה
איך אוכל לו.
אתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.

ויאמר:לא אֶטֹל כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מרך לב אביא בתוכו
ולא ידיו ארפה כמקדם,
רק זאת אעשה:אכהה מֹחוֹ
ושכח שאיתו הצדק.
- - -

כך דבר השטן וכמו
חורו השמים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה
.

יום שלישי, 2 בדצמבר 2008

עלים / דוד מיכאלי

Leaves / David Michaeli / 2001

בגינה אין איש
עלים צפים לאיטם
בזיכרון קר

יום שני, 1 בדצמבר 2008

צליל סתיו / שיר וציור: איציק פטיש


אם נשאר בליבך
צליל של עלה שצנח
חיית עוד סתיו