יום חמישי, 5 בפברואר 2009

לעולם אינך יכול להביט ביופי / הנה חזרתי / דוד מיכאלי

1.
לעולם אינך יכול להביט ביופי


לעולם אינך יכול להביט ביופי במלואו
אלא רק להציץ בו במבט מצומצם
כאשר אתה אוחז בחבל ביטחון
או שוקל עוגן כבד המוביל אותך לאפלה
היד הנוגעת בשמיים
שרצפתם מאדימה בתום שטפונות הלילה
או הפנים הטבולות ברוח בוקר שקופה
מתעלמים בחיבה מכאביה של כף הרגל
אליה רתומים גידי הגוף הרועדים
חבלי מפרש הרוח





2.
הנה חזרתי


הנה חזרתי
כדי לטעון את החדרים הקרים
בריח של אורז חם
וניגון מתמשך של גוף

הנה חזרתי
למלא את החלל בין הקירות
בריח דק של בושם ובישול
לכבוד יום הולדתנו הפתאומי

הנה חזרתי
להבריח את הצללים חזרה לפינות
להשאיר פרחי פירורים על השיש
לראות מגע של אור בוקר מצייר את
עלי השיח שבחוץ פנימה בחדרים

הנה חזרתי
ממתין בסבלנות לשריקות הקומקום הכבד
ולקפה הטחון הצונח בדממה חייכנית
מעבר לשולי הכפית המהרהרת
מעל שתי כוסות

הנה חזרתי
לחם ומלח ושמן טוב וכוס חמה
וקולות ללא הדים בחדרים
הנה חזרתי הביתה


תגובה 1:

Unknown אמר/ה...

אז מתי אפשר לקפוץ לכוס תה?