חופשה / שי גטריידה

customer samurai, david michaeli, givatime, 1999

חופשַת מַשְמַע קיץ לַתלמידים נושא ניתֵן (כמו
המוח שלהם שבור ומגמגם),
לא ים פשוט לארמונות ניבנה בחול (עת
יֵין אצות יתסוס ירקיב בַּמסביב, ולאיטן, משֹוּרטנות, מדוזות נמסות)
לא ארטיק ללקק עד סוכריות מחוספסות
שלל לשונות צבועות במנטה, דובדבן, מִשְמש, כתום, כחול, סגול (או
אבטיח לפחות, בערב, ומעט ריח של לימון).
וקיץ לא גם למחנות הרְבּות בהם כפיתות סֵיזַל, צביטות, מצמוץ ונשיקות
בכפתורי שדיים לעתיד (אפשר
בנֶטֶש יאֲפילו סוד, אך כאן ימתיקו בַּכּוּרות),
שמן צ'יפס ומוֹר הטוּנה יִמְשַחוּ השפתיים העוברות.

לא כלום מאלה לוּ יהי לוֹ
(קיץ מתפתל לחופש)
+ תאריך 2.7 (שני
לשביעי) פותח פעילות וכאן השיר מתחיל בַּעקרונות :
הנ אָה וְ ה נ עָה
הצט רפ ות חו פש ית גמי שותמב נית התר ג לו תלס יטו אציות ח דשו תב ח ירה ש ינוימִבְ ני
למיד ה וְ הפק הלמי דה וְהפ גה פ עילו תגופ נית קיש ורל תארי ך

תגמול על המאמץ, תגמול על המאמץ.

בשעה 0830 (אפס
שמונה שלושים)
קיץ של ממש, לא פריקי שכזה רגיש, מרגיש, אינו יודע את עצמו, שרוף במיץ, מקטיר עשן ירוק מריר לאלף עזאזל, מורד, לא מתגייס, ערגונותיו אל אֱרְאלי האור צולב,
ומסתלבט לו ברצינות תמוהה, כמו לא בנעלי בלט רוקד על פי תהום, מוׁעד להתרסק, על שן צוק זו של הנושא.
ניתן אותו דידקטי, פדגוגי, אקדמי, שבַּ"כִּי, נְהֲלי כזה. בטוח, סטטיסטית מאובטח, נְעול פינות, סגור מראש, נטול אי הבנות, בשפת לא כלום כללית, לגמרי לא אישית, שומם, עצוב, מרגיע כמצופה,
כמו שצריך (כלומר),
אוי, כמה, כמה מדכא.

ובשעה 0900 (אפס
תשע אפס אפס) כפופה לאובייקטיביות מדדי הערכה כגון:
חש וב ל שמו ר עלסד רוליי דעהת למ ידיםמה מת רחשה תל מיד ים יפ יקו תוצ ריםשו נים בתח וםהאומנ ותקולו ת י צי רותוכד' ה נאהותגו בות ח יוב יות תוצ רשל טיפ וחהס ביבה שת ילהוגינו ןכל כית התייצ רמז ון מס וים מה טב ע ה נ אָ ה וּ:
מופרטת (כרוח השעה), ריקה (מרגש, מדמיון),
נושפת, מתנשמת, מלחיתה;
שביעות רצון, שביעות רצון.

שיכר אצות חמוץ נִכְרֵה במשתאות דרוזופילה שלנו,
שמן צי'פס ומור הטוּנה, יזילו השפתיים העוברות.