לחם / דוד מיכאלי

breadtimes / david michaeli / ink / a4 / tlv / 2001

פעם אחת אמר המלך לאהובו, המשנה למלך: כל אימת שאני חוזה בכוכבים, אני רואה שהתבואה שתגדל בשנה הזאת - כל מי שיאכל ממנה יהיה למשוגע. אם כן, יטכס עצה. ענה המשנה למלך למלך: יפרישו באסמיך תבואה בעדנו, כך שלא נצטרך לאכול מן התבואה החדשה, שהרי להכין בשביל כולם אי אפשר. וענה לו המלך: אם כן, כשאנחנו בלבד לא נהיה משוגעים, ואילו כל העולם כולו יהיה משוגע, אז יתהפך המצב - ואנחנו ניחשב למשוגעים. על כן, בוודאי נצטרך גם אנו לאכול מן התבואה הזאת. אבל רק זה, שנסמן סימן במצחינו, כדי שנדע על כל פנים שאנחנו משוגעים. כך, כאשר אהיה מסתכל על מצחך, וכן כאשר תהיה אתה מסתכל על מצחי, נדע על פי הסימן שאנחנו משוגעים.
רבי נחמן מברסלב

לחם! כאשר אני חושב על לחם עולות בי כה הרבה שאלות! נניח שהעולם המיקרוביולוגי הוא תבוני. או חלקו. נניח שהשמרים או החיטה הם החלק התבוני. נניח שאנחנו הבינה המלאכותית של החיידקים או הנגיפים. הבינה וההתפתחות של האינטליגנציה האנושית מתואמת על פי הנהוג לזמן גילוי החיטה. לשימוש בבצק שתסס. אולי ההתפתחות אינה כפופה להתיישבות ארוכת טווח במקום אחד על פי המקובל, אלא לריכוז מיקרו אורגניזמים בגוף או בפונדקאי האנושי, או שמא האנושיות כתכונה שאנו מכירים היא התוצאה של הסימביוזה הזאת?
האם ייתכן שטקסי הלחם והיין או הלחם והמלח הם למעשה טקסי ריבוי והעברה לנשאים חדשים? האם ייתכן שמנהג הנשיקה הוא החלפת אורגניזמים ומידע? האם ייתכן שענן המיקרואורגניזמים הנו ישות אחת מתפתחת? והאם ייתכן שרעיונות ומצבי רוח נשתלים מטופחים ומבשילים בנו דרך ישות זאת? או אולי זהו תוצר סימביוטי?

האם ישנם בכלל חיים תבוניים ללא מסה של מיקרואורגניזמים? האם הלחם או הבצק התופח ומוצריו הם כמוסות התעבורה והשכפול של ישות זאת?

מהי רמת ההתפתחות, האינטליגנציה וההפשטה של חברות ללא לחם? הייתכן שאין שום קשר בין חיטה ולחם ללמידה רעיונות והתפתחות? ואם יש קשר מהי ההשפעה של דיאטה נטולת לחם? מהי ההשפעה של צום ממושך והריסת משק החיידקים בגוף? ואם כך האם לחם ובשר הם ההרכב המושלם המייצג את גופנו ואת שותפיו הבלתי נראים?

מה הקשר בין לחם לבשר, והאם יש קשר בין לחם למוסר? מדוע הלחם נחשב לקדוש? האם אמונתנו נגזרת או מוקרנת או משודרת או נספגת מהחייזרים התוססים שאנו נושאים? האם יש קשר בין פעילות מוחית לרמות התסיסה בגוף?

האם אנו תלויים בלחם? האם אנו מכורים ללחם? מהו המתאם בין נוכחות לחם וחיטה לחישובים, אמונות ושפה? כיצד מתחוללת נביטה של רעיונות כמעט בו זמנית בכמה חלקי עולם ביחד? האם הידע או היצירה או התחושה או הניסוח נובעים למעשה משורש אחד של ישות הדגן? אלוהים המופיע בתסיסה במקום בפיצוץ? ואולי התסיסה היא פיצוץ מואט?

אולי אנו יכולים להשתמש במושגים של תעבורה נגיפית, שימור נגיפי, תקשורת נגיפית, הפצת מידע נגיפית, השתנות והתפתחות נגיפית, אנרגיה נגיפית. זה נשמע מבטיח: הטלוויזיה שלי עובדת על שפעת. המחשב שלי עובד על שעלת.

מדוע הגדרות ותיאורי היצירה וההגות הרעיונית מבוטאים בדימויים של תסיסה, גדילה, הפצה, או מגפה? האם אלו מגיפות תודעתיות? כיצד ניתן להסביר את סערות התודעה והדימוי הבאות לידי ביטוי מעשי בהתפרצויות הכיבוש הפראיות של האנושות, את השתלטות הרעיונות או קליטתם ההמונית? את האופנה, הטרנד, הבהלה לזהב, או אולי המגפה השחורה, השפעת, הקומוניזם או הדמוקרטיה.

כיצד לפרש את ענני התופעות וההכרה אם לא במושגי השכפול וההתרבות של המיקרואורגניזמים המתפתחים או מתים בהמוניהם. כמו הקדחת של המלריה המתפוצצת בכבד. האם אנו נוטלים חלק בהזיה פטרייתית עולמית או קוסמולוגית?

מחול ויטוס הקדוש המופק מתסיסת הפטרייה ונבגיה בגרעינים המושחרים של התירס הקדוש, טירוף להבת המכשפות הסגולה של השיפון, אקסטאזה נובעת רק מדוגמית רקיק הלחם שהוא גוף האלוהים שבכנסייה, מדיטציה מרוכזת מספל האורז הבודהיסטי, ברכת הלחם. אלוהי הדגן. אולי אלוהות הדגן? דגון? היש בכלל חלומות ללא דגן? האם הדגן יוצר את החלומות?

האורז המותסס, השעורה המותססת, ההצטברות הגבינתית בין בהונות הרגליים, ההפרשה שבנרתיק, יקומי החיידקים שבמעי הגס. אלו, כנראה, שומרי סודות תעשיית הצואה ממש כמו בנק שמרי תפיחת הבצק הממתינים כאוצר בקירור, ליצירת לחם חדש. יש משהו מרענן בידיעה שיש יקום תבוני בפי הטבעת שלי. אולי בכלל אני נשלט ומכוון על ידי תבונה זאת.

בואו נביט על הדבר שנקרא קאנדידה. אנחנו שומעים שהוא קיים בגופינו כאורגניזם קבוע בריאות, במעיים, בהפרשות. איפה לא? ורמת הבריאות או העייפות או התזונה קובעים את גודלו ומצבו. אם רמת המערכות שלנו יורדת רמת החייזר הזה עולה ולהפך. פטריית שמרים זו מתקיימת בנו עד מותו של הגוף ואז היא מתפרקת החוצה מתמירה בחסד מופלא את הרקמות שנעזבו מרוחן הקודמת ונבנית ומטפסת אל פונדקאים או שותפים אחרים. או אולי חוברת לענן האורגאני האין סופי הזה שחלקים ממנו ספוגים בנו או אולי להפך, אנו ספוגים בו. מי הם ספינות ביולוגיות אלו של הפטרייה היקומית הזאת? שרות השליחים הנגיפי, הנבגי, כל מערכות העל המתוחכמות, גאוניות, חומרה ביולוגית משכפלת את עצמה. טכנולוגיות-על של תעופה, תנועה, שימור חיים, שימור מידע, שיכפול והפצה.

מהו הזמן הנגיפי? האם ניתן לקרוא את ההיסטוריה בעיניים ''נגיפיות''? את ההתפתחות האורבאנית? מהי התבוניות ובמה היא מתבטאת? בזיכרון? ברגש? בסדר? בחסד? בהחלטה? בסגנון? חשוב מכל, מה מקומי בסערה זו? האם ביכולתי להחליט? עצם השאלה היא אמירה, שאפילו תופיע כאיסור, מגדירה את התשובה החיובית.