רמת המדבר. צילום: יואב צרפתי
המקום שאין בו אלוהים
דניאל קרן חצה את החוג הארקטי פעמים רבות, ולמרות ההבדלים התהומיים הוא נזכר במדבר יהודה
לשני אזורים בעולם אני נמשך במיוחד, ובשולי אותם שני אזורים עובר קו דמיוני המפריד בינם ובין שאר העולם. סימון קו גובה פני הים מציין את ההגעה למדבר יהודה, שבו העברתי ימים ולילות רבים בילדותי, בנעורי ובעצם במהלך כל חיי. למדבר יהודה, יותר מכל מקום אחר בעולם, אני יכול לקרוא בית. קו אחר, החוג הארקטי, מסמן את הגבול הדרומי ביותר של אזור שבו לפחות יום אחד בשנה השמש אינה שוקעת ולפחות יום אחד בשנה השמש אינה זורחת. הקו הזה רחוק מקו גובה אפס, שונה ממנו ומסמל אולי יותר מכל את היפוכו הגמור של המדבר, את היפוכו המוחלט של הבית. באחד אלוהים ניבט מכל פינה, מסדום ועד המעלה המוליך להר המוריה; בשני אין אלוהים, אין אלוהות, אולי פיית קרח נורווגית. ככלות הכל, איזה אלוהים יבחר לעצמו את השממות הארקטיות הריקות מאדם, שממות של קור מצמית וטבע לא סלחני.
החוג הארקטי הוא המקום שבו מתחילה הארץ שאינה שייכת לאיש. חציתי אותו פעמים רבות - מאלסקה ועד רוסיה, מגרנלנד ועד קנדה. כמו לאליסה, גם לחוצי החוג הארקטי מצפים מראות שיותר מכל יפה להם ההגדרה מראות שלא מן העולם הזה. אורות צפון צבעוניים נתלים כווילונות מתבדרים ברוח, דובים לבנים נעים על הקרחונים באלגנטיות של רקדני בלט, שמש חצות שבניגוד לכל כללי בראשית מסרבת לרדת מהשמים גם בלילה, והלילה הארוך שנמשך ונמשך ונמשך. אבל לא רק אלה. אינואיטים מקימים שם לתחייה את אגדות הילדים שגדלנו עליהם, השמים זרועים כוכבים, וממש מעליך כוכב הצפון מצביע לשום מקום. ושממות אינסופיות, לא אנושיות, שמגלי הקוטב הראשונים חצו בבקשם להגיע הכי רחוק שאפשר. ואולי בזה העניין: ביופי החודר לעצמות, הן של המדבר הקרוב אלינו והן של השממות הקפואות הרחוקות. בהרמוניה עם סביבה פראית ולא סולחת, בהתמודדות האדם מול איתני הטבע, בהבנת מקומנו וכוחנו בעולם, בקרבה לטבע לא נגוע, שלא השתנה כהוא זה מיום בריאת העולם. טבע יפה השמור רק לקצות העולם.
אינטרנט: www.danielkeren.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה