יומן
ריצה 2 – נועם שיזף - טור מספר 24
מרחק:
5.42 קילומטרים.
זמן:
26.43 דקות.
קצב:
4:56 דקות לקילומטר.
דופק
ממוצע: 134.
מסלול:
חוף מציצים וחזרה.
הערות:
מחר המרתון
12 שנה
אני רץ מרתונים. בזמן הזה נפטרנו מהחוטים של האוזניות, נעלי הריצה ירדו למשקל
נוצה, וכל התפיסות המקובלות בנוגע לחימום, למתיחות, ליציבה ולאורך הצעדים השתנו.
אפליקציות החליפו את יומני הריצה שאנשים מילאו בכתב יד, שבילי ריצה מסומנים נסללו
בכל חור נידח בעולם, ומחסום שתי השעות נפרץ. אבל את מספר החזה עדיין מחברים בארבע
סיכות ביטחון לחולצה. אני חושב שגם במרתון שייערך על המאדים, אחרי שכל המשתתפים יירדו
מספינת החלל, הם יצטרכו למתוח את החולצה בשתי הידיים, ואז להחזיק את הסיכה הפתוחה
בשיניים, ואז לנסות לחבר אותה דרך פינת המספר בלי שהחולצה תתקווץ' קודם. ואז הם
יגלו שהסיכה עברה עד לגב החולצה, ויצטרכו להתחיל מהתחלה.
*
נשארה
פחות מיממה למרתון. הפציעות, העייפות, המתח, הריצות הארוכות והקצרות, החשש שהמרתון
יבוטל, הדיכאון והאופוריה – הכל מאחור. קניתי ארבעה ג'לים לדרך, בטעמי תות-בננה,
קפה, מלון מלוח ולימודנה (לפחות זה מה שכתוב על האריזות. האמת היא שלכולם יש את
אותו טעם מתוק-דוחה ומרקם של גריז מכונות). לאורך היום אני אקפיד לשתות מים, בערב
אני אוכל פסטה. אחרי העבודה אני אסדר שירים על נגן המוזיקה שלי (פעם אחרונה
שהשתמשתי בו היתה במרתון טבריה, ואתמול בדקתי בריצת הבוקר שהוא עובד), אסדר את
הבגדים למחר ואכניס את צ'יפ מדידת הזמנים לנעליים. השגרה הזו, שנראית פחות או יותר
אותו דבר כל שנה, מרגיעה אותי.
הדבר
שאני הכי אוהב במרתון תל אביב זה העובדה שהוא כל כך קרוב לבית. הזינוק קצת מאוחר
לטעמי (שבע בבוקר), אבל זה אומר שאני יכול לקום בנחת ולהגיע לגני יהושוע על
אופניים. בדרך כלל אני לא ישן כל כך טוב בלילה לפני הריצה מרוב התרגשות ולחץ, ואני
מתעורר שוב ושוב, במיוחד בשעות האחרונות.
*
ברוב
המירוצים שלי ניסיתי לשמור על אותו קצב לאורך כל המירוץ. הכנתי לי צמיד קטן עם
הספליטים (הזמן שאני אמור לעבור כל קילומטר), וניסיתי לעמוד בהוראות שלו. בשני
המירוצים האחרונים קרעתי אותו בעצבים איפשהו באזור הקילומטר ה-35, כשברור היה
שצברתי פיגור ואני לא אעמוד בזמן המטרה. משם הריצה הפכה עינוי, כי הייתי צריך
לדרבן את עצמי קדימה גם כשידעתי שאני לא אתקרב לתוצאה שרציתי.
הפעם אני
אנסה לרוץ נגטיב ספליט, כלומר לרוץ את החצי הראשון של המירוץ לאט יותר מאשר את
החצי השני. את החצי הראשון של המרתון אני מתכוון לרוץ בקצב של 4:59 דקות לקילומטר,
או 3:30 שעות למרחק הכולל. זה פחות או יותר התוצאה שבה סיימתי בשנים הקודמות, אבל
אני מעריך שאני בכושר יותר טוב השנה. באזור הקילומטר העשרים אני צריך להגביר את
הקצב בעשר שניות לקילומטר. אם אני אצליח, אני אסיים את המירוץ ב-3:26 שעות. אם אני
ארגיש ממש טוב, אולי אני אצליח להגביר בעוד עשר שניות בקילומטרים האחרונים, ואז
לרדת מ-3:25 (משהו שלא הצלחתי לעשות כבר חמש שנים). ואם אני ארגיש רע, אני אוכל
להישאר באזור ה-3:30, שזה יהיה מאכזב אבל לפחות לא הידרדרות. וכל זה בהנחה שלא
יהיו פציעות, תאונות, החלקות, הקאות, התייבשויות – כל אותם דברים שיכולים לשבש הכל
לאורך הריצה. במרתון הכל יכול לקרות, ומחר צפוי להיות די חם אחרי עשר בבוקר.
*
אני
מקווה להעלות פוסט סיכום על המרתון ביום שבת, אבל יש לנו רצף של אירועים חברתיים
וייתכן שזה יקרה רק במהלך השבוע הבא. בינתיים תודה רבה לניצן חורש, עורך "דה
באזר" ששכנע אותי לכתוב את הסדרה הזו, שהכריח אותי לצלם בדרך, שקרא ושערך;
ולמקים "דה באזר" רונן דורפן שאחרי שנים של טינופים על כתיבת ספורט
מהסוג הזה, התחיל לרוץ בעצמו ואפילו כתב על זה. תודה לשותפתי לעבודה ע' שכבר מתה
שהמרתון יהיה מאחורינו, לאחותי ולאחי שכבר שנים מלווים איתי את עניין הריצה, וכמובן
לד', שבזכותה הכל. תודה מיוחדת לקוראים ולמגיבים: לדרור הסטלן, לגיא, לנחשון,
אבישג, אמיתי, עומר, צביקה, הולדן, כרמי, ארז, נינה, דובי, גור, יהודה, וכל האחרים
שעודדו, שלחו עצות ומאמרים והפיצו. אתם הייתם קבוצת הריצה שלי בחודשים האחרונים,
שדחפה אותי במשברים ובעליות. ועכשיו חפרנו מספיק, נשאר רק לרוץ.
