יומן
ריצה 2 – נועם שיזף - טור מספר 23 – ספיישל קורונה
מרחק:
17.55 קילומטר
זמן:
1:26:47
קצב:
4:57 דק' לקילומטר
דופק: 145
מסלול:
הנמל ופארק הירקון
הערות:
האם הכל היה לשווא?
זה היה
אמור להיות פוסט ההכנה האחרון למרתון תל אביב, אבל איך שעמדתי לכתוב אותו הגיעו
הידיעות על הבקשה של שר הבריאות להורות על ביטול האירוע, בגלל וירוס הקורונה. כרגע
אין החלטה אבל כמו שאני מכיר את השתלשלות הדברים בישראל, ברגע שרעיון כזה על
השולחן, אין לאף אחד אין את האומץ לומר לו לא, ואם הייתי צריך להמר אז זה
פיפטי-פיפטי במקרה הטוב.
המחשבה
שאחד הרצים מחו"ל ידביק את משתתפי המרתון היא מופרכת בעיני, במיוחד שאין מקרי
הידבקות באפריקה ואין רצים מאיראן בתחרות. תמיד גם אפשר לחקות את מארגני מרתון
טוקיו, שוויתרו על השתתפות הזרים אבל ערכו את המירוץ בהשתתפות המקומיים. מצד שני, ברור
גם שאני מדבר מהפוזיציה. אחרי שישה חודשים של אימונים ו-2,000 קילומטרים בשבילים ובדרכים,
מאוד חשוב לי שהמרתון הזה יקרה, ושהוא יקרה ביום שישי הקרוב. אחרי כל הדיבורים על
ריצה ב-22 פוסטים שכתבתי כאן (קישור אליהם בתגובות), ביטול יהיה חתיכת אנטי
קליימקס מעליב ומגוחך.
כבר
עמדתי לפני ביטולים של מרתונים בעבר, אבל לא אחרי שהתאמנתי כל כך קשה. השוויתי את
הנתונים של הריצות האחרונות שלי לאלו של שנה שעברה, וראיתי שאני בקצב מהיר יותר
ב-10-15 שניות לכל קילומטר השנה. ביום שבת יצאתי לריצה האמיתית האחרונה לפני
המרתון, וסיימתי 17 קילומטרים בפחות מחמש דקות לקילומטר, בלי מאמצים מיוחדים. אני
מרגיש שלא הייתי בכושר כזה טוב כבר הרבה שנים, ואפילו דחייה של המירוץ בחודש תשבש
הכל מבחינתי. אני גם רוצה כבר לסיים עם תוכנית האימונים הזו ולחזור לרוץ מעט,
חמישה-שישה קילומטרים ביום, כמו בן אדם נורמלי וכמו שממליצים הרופאים.
*
מאז
שהתחלתי לרוץ באופן סדיר חמש פעמים בשבוע, בחודש אוגוסט האחרון, החסרתי רק שלוש
ריצות. עמדתי בכל היעדים שלי, חוץ מזה שחשבתי שאני אעשה כמה שבועות של יותר מתשעים
קילומטרים, ובפועל הגעתי רק לשבוע אחד כזה, ואז התחלתי בהורדת נפח לקראת המירוץ.
אני לא
עובד עם תוכנית אימונים מסודרת ולא עם מאמן אישי, אבל אני די קרוב להמלצות שאפשר
למצוא באינטרנט או בספרים. לפני תחילת תוכנית האימונים רצתי באופן קבוע
פעמיים-שלוש בחודש, והגעתי למנה שבועית של 30-40 קילומטרים. זה נקרא שלב הבסיס,
והוא לא דרש ממני מאמץ מיוחד, כי בינואר הקודם גם עשיתי מרתון.
בחודש
אוגוסט עשיתי הרבה אימוני עליות וירידות של עד עשרה קילומטרים, כדי לבנות כח.
בחודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר העליתי באופן שיטתי את המרחקים – גם
בריצות אמצע שבוע, וגם בריצות סוף השבוע. שבוע רגיל בתחילת התוכנית כלל שלוש ריצות
של תשעה-עשרה קילומטרים בימים שלישי, רביעי וחמישי, עוד ריצה של עשרים קילומטרים
בסוף השבוע, וריצת שחרור של שישה קילומטרים ביום א'. בחודש דצמבר הגעתי לריצת
שחרור של עשרה קילומטרים, לריצות אמצע שבוע של 12-14 קילומטרים במהירות קצת יותר
גבוהה מהרגיל, ולריצת סופש של יותר משלושים קילומטר.
לקראת
סוף התוכנית עבדתי על מהירות: בחודש דצמבר התחלתי להגביר קצב באימוני אמצע השבוע,
ובחודש ינואר ניסיתי שכל הריצות יהיו מהירות יותר. בריצות למרחקים הבינוניים (עד
15 קילומטר) ניסיתי לרדת מחמש דקות לקילומטר (קצב 12 קמ"ש).
*
האימונים
האלו גזלו המון זמן. ההכנה לריצה לוקחת 20 דק. האימון עצמו לוקח בין שעה לשעתיים
באמצע שבוע, וכשלוש שעות בסוף השבוע. אחר כך זה בין חצי שעה לשעה של מתיחות, מקלחת
וארוחה קלה. ביחד זה יוצא כמו לקחת עבודה נוספת בחצי משרה או יותר. וזו לא סוף
ההשפעה של הריצה. כשכמות הקילומטרים והמאמץ החלו לעלות ממש, בחודשים אוקטובר
ונובמבר, סבלתי מעייפות גדולה כל הזמן, ומכאבים בכל הגוף, ובמיוחד בברכיים
ובמפרקים התחתונים של הרגל, ובגב התחתון. באמצע השבוע היתה לי נפילת מתח קשה לקראת
הצהריים, ובסופי שבוע הייתי צריך כמה שעות להתאושש מהריצה. כתבתי על זה הרבה
בפוסטים מאותה תקופה. הכאבים עברו במהלך חודש דצמבר, ואני גם פחות עייף. אחד
מהסימנים המובהקים של כושר טוב הוא ירידה בזמן ההתאוששות.
יותר
מבמרתונים קודמים, הייתי ער השנה לדברים שעל חשבונם מגיעה הריצה. בכל פעם שעברתי
בפארק או בחוף על פני משפחות עם ילדים חשבתי שאנחנו עכשיו היינו יכולים לצאת לטיול
הזה, אבל אני בחרתי לרוץ. בערב הצטערתי שאני צריך ללכת לישון מוקדם ולא יכול לשבת
לפטפט עם ד' או לראות סרט ביחד. למדתי בחודשים האחרונים מה הדברים שקל לי לוותר
עליהם כדי להשתפר בריצה (אלכוהול, בילויים, טלוויזיה) ומה הדברים שמבאס אותי
להפסיד (וויד, זמן עם המשפחה). העבודה שלי נפגעה הכי פחות כי אני עצמאי ושולט פחות
או יותר בלו"ז שלי. בזכות זה היתה לי גם גמישות בנוגע לשעות הריצה, שעזרה
כשמזג האוויר הפך אלים.
הרבה
אנשים ששוקלים לרוץ מרתון או לקחת על עצמם אתגר דומה חושבים על ההבטים הפיזיים
והבריאותיים של זה, על המוטיבציה שלהם או אפילו על המחיר הכלכלי (למרות שריצה היא
תחביב די זול) אבל לדעתי השאלות המהותיות קשורות לדברים שכתבתי עליהם קודם: למידת
הזמן הפנוי, לתמיכה שיש משאר בני הבית, לגמישות בסדר היום, ליכולת לישון שבע שעות
בלילה. בלי הדברים האלו, האימונים יכולים להפוך למקור בלתי נדלה לתסכולים, מתיחות
ואכזבה.
*
את השבוע
הקרוב תכננתי כך: אני צריך להתרגל לקום בחמש בבוקר, אחרי שכל הרגלי השינה
וההתעוררות שלי, שעליהם עבדתי ארבעה חודשים, נהרסו לגמרי בנסיעות האחרונות
לחו"ל. אני צריך להפסיק לעשן השבוע. זה קשה אבל לא בלתי אפשרי. אני ארוץ עוד
שתי ריצות קצרות, נראה לי שביום שני וביום רביעי. אולי אצא גם לסיבוב קצר ביום
חמישי בבוקר, רק כדי להתרגל להשכמה בשעה של המירוץ. אבל אם אני ארגיש שאני עייף,
אני אעדיף לישון יותר. מנוחה חשובה יותר מהאימונים כרגע.
אני צריך
להקפיד לאכול טוב, ולא יותר מדי. בימים רביעי וחמישי אני אוכל קצת יותר פחממות
לבנות, אבל באופן כללי אני לא רוצה להעלות עוד קילוגרמים לפני המירוץ. אני גם
מתכוון לשתות קצת פחות מים מרגיל בזמן המירוץ (יש לי תחושה ששתיתי יותר מדי
במירוצים הקודמים, במיוחד לפני הזינוק), ולא לקחת פלאפון איתי אלא רק נגן מוזיקה
קטן. הכל בשביל לחסוך עוד כמה גרמים במשקל הכולל. הבעיה היחידה היא שאין לי שירים
ב-MP3 להעלות לנגן. עוד נקודה קטנה שצריך לפתור,
ושעומדת כרגע בצל לעומת הספק בנוגע לקיום המירוץ עצמו.
תכננתי
שזה יהיה הפוסט האחרון לפני המרתון, ושבו אני אעדכן בנוגע לתוכניות שלי לריצה
עצמה. אבל כרגע אני לא כל כך בטוח שהאירוע יתרחש בכלל, ואני מוטרד מדי מהמחשבה על
זה בשביל להתעסק בספליטים ובקצב. אם המרתון באמת יתקיים, אני אעלה פוסט קטן נוסף
ביום חמישי לסיכום הסדרה וההכנות. כמובן שיהיה גם פוסט לסיכום המירוץ ביום שבת. אם
המרתון יתבטל, אני אעדכן את הקוראים בהחלטות שלי אחרי שאגמור להתחרפן מזעם
ומאכזבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה