יומן
ריצה 2 – נועם שיזף - פוסט מספר 22
מרחק:
16.44 ק"מ.
זמן:
1:22:13 ש'.
קצב:
5:00 דקות לקילומטר.
דופק
ממוצע: 139.
מסלול:
פרוספקט פארק והרחובות המובילים אליו.
הערות:
קור כלבים
אני
מתנצל בפני קוראי הסדרה הזו על הפוסט שלא נכתב ביום שבת. הייתי עדיין בדרכים –
בדיוק הגעתי מבוסטון לניו יורק, ופשוט לא מצאתי זמן לכתיבה. אבל לא פספסתי אף ריצה
– למרות הטיסות הארוכות, הג'ט לג והעבודה, הצלחתי לשמור על חמישה אימונים בשבוע.
חסרים לי רק שמונה קילומטרים מתוך ה-25 שהתכוונתי לעשות ביום שבת האחרון. זו היתה
אמורה להיות הריצה הארוכה האחרונה לפני המרתון, אבל המעלות צנחו באותו בוקר למינוס
שמונה (מרגיש כמו מינוס 13, אמרה האפליקציה בטלפון), ולא רציתי לעשות אימון ארוך
כל כך במזג אוויר שאני לא מכיר, שבועיים לפני המרתון. אפילו הצטננות קלה עכשיו
יכולה לשבש את כל התוכניות.
החלטתי
לרוץ כ-15 קילומטרים אבל בגלל אורך הסיבוב בפרוספקט פארק, סיימתי עם 16.5.
הריצה
עצמה הלכה לא רע. לבשתי את החולצה החמה שלי, מעליה חולצה קצרה, ומעליהן מעיל רוח
דקיק. ברגליים הטייץ הרגילים הספיקו בהחלט. על הידיים היו לי כפפות צמר, ועל הראש
כובע צמר גדול ומסורבל – היחיד שהיה איתי במזוודה שלי. בהתחלה אצבעות הידיים כאבו
לי מרוב הקור, אבל הגברתי קצב ואחר כך השתמשתי בכובע בתור שכבה נוספת מעל הכפפות –
יד אחת בכל פעם. כשהידיים הפשירו החזרתי את הכובע לראש, וחוזר חלילה. פרט לכך
הרגשתי את הקור בעיקר בנשימה, אבל זה היה פחות גרוע ממה שחשבתי. הפארק עצמו היה
מלא פחות מבימי שבת רגילים, וגם המקומיים היו עטופים בהמון שכבות – חלק אפילו רצו
עם מעילים. גמרתי את הריצה בהרגשה בתחושה גדולה של סיפוק. חציתי עוד גבול.
בלי קשר
למזג האוויר, פרוספקט פארק הוא מקום נפלא לרוץ. הסיבוב החיצוני הוא באורך כ-5.4
קילומטרים, ויש הרבה שבילים פנימיים שמאפשרים לקצר או להאריך אותו. העלייה והירידה
אינן תלולות מדי וקל לשמור על קצב טוב. לשם השוואה, המסלול ההקפי בסנטרל פארק הוא
10.3 קילומטרים, העליות קשות יותר, ואם מגיעים מכיוון מידטאון, צריך לרוץ דרך
המדרכות העמוסות והתנועה האיומה של לב העיר.
*
חזרתי
לארץ ביום שני בערב, וכבר בריצה של יום שלישי ראיתי את השלטים ברחובות סביב הבית
שמודיעים שכל רכב חונה יפונה ביום חמישי, ה-27, לקראת מרתון תל אביב שלמחרת. הלב
שלי צנח מיד לתחתונים. גם לפני המרתון ה-14 שלי, אני מרגיש חרדה גדולה, שמורכבת
מהרבה חרדות-משנה: אני מפחד שמשהו ישתבש בשבוע הקרוב ואני אגיע חולה או חלש למירוץ
(פעם הגעתי למרתון אחרי הצטננות. חשבתי שאני מרגיש בסדר, אבל באמצע הרגשתי שאני
תכף מתמוטט. אבא שלי רץ איתי קילומטר בישורת האחרונה, ואני חושב שרק בזכותו
סיימתי. זו היתה התוצאה הכי גרועה שלי). אני מפחד שלמרות כל האימונים אני אתפוס
יום רע ואוציא תוצאה מחורבנת, אני מפחד שיכאבו לי הברכיים ואתקשה להמשיך, ואני גם
חושש פשוט משלוש וחצי השעות של המאמץ, ורוצה גם להיות כבר באותו רגע שחוצים את קו
הסיום, ומרגישים את החופש המתוק פשוט לעמוד ולנשום בקצב נורמלי. אתמול בערב, לפני
השינה, ממש הרגשתי איך הדופק שלי עולה ואני מתחיל להזיע כשאני חושב על יום שישי
הבא.
הדרך
להתמודד עם העניין הזה היא להזכיר לעצמי שהתאמנתי מצוין הפעם, שכבר עשיתי את
התחרות הזו במסלול הזה ממש הרבה פעמים, ושמה שלא יהיה, בעוד שבוע וחצי אני אשכב על
הספה בבית ואדע שהכל מאחורי.
לגבי
החשש שהתוצאה תהיה גרועה, אין לי פיתרון. אם הייתי חושב שהעיקר ההשתתפות או שהכי
חשוב לי לסיים, אז בטח לא הייתי רץ בכלל. "העיקר זו הדרך" זו מנטרה
לקונג פו פנדה, לא לריצה הנוכחית. הפעם, במרתון הזה, החלטתי שאני לא מעמיד פנים
ומתאמן הכי חזק שאני יכול בשביל להוציא עוד פעם אחד תוצאה טובה, באזורי ה-3:25
שעות, ולא את ה-3:30 שעות הקבוע שהוצאתי בארבעת המרתונים האחרונים. אני אהיה בן 46
השנה, וכבר כמה שנים אני מרגיש את ההידרדרות בכושר, וצריך לעבוד הרבה יותר קשה
בשביל תוצאה פחות טובה. במרתון הזה אני מתכוון, רק פעם אחת אחרונה, להיות בן פחות
מארבעים.
*
לחלק
בתוכנית האימונים שאני נמצא בו עכשיו קוראים טייפר. מדובר בשבועיים-שלושה של הפחתת
עומס באימונים עד לחצי מהמנה השבועית הרגילה. פעם היה מקובל גם לאגור קלוריות
בימים האחרונים, אבל אני כבר לא בעניין של חגיגות פסטה כל ערב. ממילא אני רץ פחות
קילומטרים בכל אימון אז כמות הקלוריות שאני צובר עולה, וחוץ מזה כל קילוגרם שווה
יותר משתי דקות בתוצאה הסופית. אני עדיין לא מרגיש את הירידה בעייפות, כנראה בגלל
הג'ט לג מהנסיעה לאמריקה, אבל אני מניח שכשאני אהיה יותר רענן, בשבוע הבא, אני גם
אחשוש פחות מהמירוץ. עד אז, הכי חשוב זה לא להידבק בשום מחלה.
[יהיו
עוד שני פוסטים בסדרה הזו – אחד לקראת המרתון, עם התוכניות ליום המירוץ עצמו. אותו
אני מקווה לפרסם כבר בסוף השבוע הקרוב, כנראה ביום שבת. פוסט נוסף יפורסם ביום שבת
הבא, ובו נדע סופית האם הכל היה שווה את זה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה