תמצית
קראו לו יארומיר חלאדיק. מפראג. סופר. הוא לא אהב את מה שפרסם, אבל האמין בספריו הלא גמורים, לאחד מהם קרא "הגנה על מושג הנצח". אחר היה מחזה בשם "היריבים" שכתב רק את חלקו. הגסטפו עצר אותו ודן אותו למוות. על דמו היהודי וכתיבתו החתרנית. בחשכת עשרת ימי הכלא, כדי להצדיק את קיומו ולכן את קיומו של אלוהים, ביקש זמן כדי שיוכל להשלים את המחזה. " הענק לי את הזמן הזה, אתה, שהמאות והזמן כולו הם רכושך". בלילה האחרון חלם שנכנס לספרייה לחפש את אלוהים. הספרן היה עיוור. חלאדיק מצא את אלוהים באטלס ישן שפתח באקראי בדף מפת הודו. בת קול אמרה לו כי קיבל את הזמן שביקש, והוא הוער משנתו להוצאתו להורג. בשעה תשע מול כיתת היורים טיפת גשם נופלת על רקתו ונשמעת פקודת האש. מחשבתו אינה פוסקת. העולם דומם. לאחר זמן ארוך הבין לבסוף כי הנס הנסתר התחולל. הוא יוכל לסיים את יצירתו. במשך שנה ליטש ושכלל את המחזה עד לשם התואר האחרון. הוא מצא אותו. טיפת הגשם החליקה מטה, הכדורים פגעו בו. הוא מת בתשע ושתי דקות.
הסיפור "הנס הנסתר" מאת ח.ל. בורחס, הופיע בקובץ העברי "גן השבילים המתפצלים" בתרגום יורם ברונובסקי.
הערות:
1. כתבי יד אינם נשרפים אמר החתול הגדול בהמות בספרו של בולגאקוב השטן במוסקבה.
2. סנטימטר אחד – עשרת אלפים סנטימטרים, זהו פתגם סיני שהשתמשו בו במשפחת יאנג לתאר העמקה בתרגול: התבוננות בנקודה ופתיחתה למרחבים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה