רגע

רגע המעבר

דאייה ושקט

מאחור קול סלעים

לפנים רעש אדמה

העומק הוא

נחמתו של השבר

סיפור לשבוע / ענף ואנפה / דבי עשב

ענף ואנפה
באמצע הבריכה, בין צמחיי המים,הגומא , הנופר ודגיי זהב,גם צפרדעים וקרפדות ניטע גוש בטון. מתוכו מבצבץ וצומח ענף ברזל- זכר למבנה שפעם לפני עמד פה ממש. הדגים שוחים סביבו. שלדג נח, מתנדנד לו. מארח חברה קצרה לעמוד הבודד. שכן אין הוא שייך לצימחיה זו מנדה את נוכחותו. שוכחת את זכרונותיו, את מעמדו, את כוחו.
הוא מבחינתו צומח גם.קורוזיה בצבעיו המשתנים.המים המלחכים ומחליקים את הבטון הגס שממנו הוא עולה,האזוב- היחיד שמוכן לצמוח לתוכו. להעניק לו חיי רגע.
אני מתגעגע לתמוך במשהו.
שמח ענף הבטון, על ידיד ירוק אחד, על שלדג. על קירקור וצווחת עורב.

ניסיונותיו לנוע עם הרוח ולרקוד עולים בתוהו. התאמצותו להתחבר על יושביה החיים והקמלים (כולם מקנאים על השרדות אילמת וניצחית)
כושלים.
אוי לי שאינני ירוק. אוי לי שאינני משמש דבר מלבד קישוט.
אוי לי שרק כלוא, בודד בלב מים, מפל וגנן שלעולם אינו מביט לכיון.
אלא שאז, כמו מתוך חלום ענני אפור הופיעה אנפת לילה. אנפה אפורה, גדולה עם ציצית לבנה על קודקודה.
אצילית, ריחפה מעל הבריכה.באמצע איזה לילה. מחפשת מזון ומסתור, מעירה את הברזל מתוך נימנום עצל וחסר תיקווה.
כובד משקלה מנענע קלות את המתכת וזו מקיצה בהפתעה לגלות –
משהו נושם עליה מאמץ!
היא, את נוצותיה מנקה.מביטה סביב להכיר את השכונה. אולי כדאי לחשוב על דירה קבועה. אולי כאן תהייה מנוחה.
מביטה תחתיה. האור עולה לגלות-מזון-יש בשפע!
ענף מוזר אך יציב תחתיה. מסביב עצי אקליפטוס להסתיר מראיה.
טוב, טוב המקום להשתקע.
הענף מרעיד את מחשבתו, מרעיד קלות את האורחת. יציב מספיק לאחוז בעוז בגעגוע... שמא, אולי נוכל לתקשר בברזלית ובטון אל נוצות, מקור, ולב חם?
אנפת הלילה מגלה מתחת לרגליה ענף בלתי רגיל, זר אבל ידידותי ומסביר פנים.
היאח, יפה. המקום טוב. סביר. מצטנפת ושוקעת בשינה. לפנות בוקר,עוד בטרם האור מותחת היא את כנפיה. למטה ישנים הדגים. ללא הצל שלה היא מתגנבת ל...טראח, בשלוק דג אחד מפרפר במקור, ישר לגרון. זהב ואפור.
ככה טוב, טוב מאד. ענף הברזל כה יציב לדיג! להתבוננות! להתגוננות!
ובכלל. טוב טוב לי המקום מאד.
כמה שמח הברזל הקר באנפה החמה. שמחה האנפה על אפרוריותה על כתום-חום החלודה המתפשטת מתחתה וטעם של שותפות עולה במקורה.
השלדג מבקר, נשען גם הוא. שמח על תחרות הדיג שהחלה עם בואה.
האזוב עוטף את האבן. הדגים נסים לכל עבר, הצפרדעות מסתירות קרקורים.
הענף רוטט. האנפה נחה בביטחה. הענף הזה, תחתיה הוא ידידה.
חיי הבריכה בקריה נחים בתוך הספור. וריח הדשא, המים והשמים
הם עדות לידידות, ללכוד חלומות ומפלים של דימיונות.
ויש האומרים לשפוט בין רוח לחומר ואין כי אותה כמיהה קרה וחמה
כשמן להחליק ולהדליק מדורה נאה.
וגם זו לטובה.

שיר פיזיקאלי

שיר פיזיקאלי

1.     יופייך מטיל עלי צל

2.     שאיני רוצה לצאת ממנו

3.     כובדו של המשי

4.     מתחיל לפני שאני נוגע בו

5.     היקום מואר

6.     לפני שהשמש זורחת

7.     היחסיות מתבוננת

8.     בפרטי המוחלט

9.     יופייך מטיל עלי צל

10.   שאיני רוצה לצאת ממנו

2012

2012

לֹא שָמַרְתִי דְבָרִים לְעֵת אַחֶרֶת

וּכְּשֶלֹא רָצִית לִשְמוֹעַ,

דִיבַּרְתִּי אֶת עַצְמִי - בְּלִי הֶרֶףְ

בְּמֶשֶךְ מִתְעַנֵג וּבִּפְרָאוּת חָדָה,

וּבְבִּזְבּוּז מַרְהִיב, בְּהִתְמַכְּרוּת

טַעְמָן הַעָז כֹּה רָב, הִסְמִיק -

עַד תוֹם

וּבָּא - הַיוֹם,

מִילִים סִיְימוּ דְבָרַן אֵלי

פְּסַק דִינָן שְתִיקָה

פְּעַמִים עוֹד חוֹנְנוֹת בְּחֶסֶד מַעֲשִי

תֵה? סוּכָּר? אַשְפָּה?

נוֹתְרוּ רַק אוֹר וְצֵל

תַשְבֵּץ קְמָטִים צוֹמֵח עַל יָדַי

דוֹבֵר עַל סֶפֶר נְסִיעָה

עִם

חֲצִיָית נָהָר שֶל שִכְחָה

זיכרון / על חוף נואיבה / 1977

וּבְיוֹשְׁבִי עַל הַכֻּרְסָא,

וְעַל פָּנַי צְלָלִים וְאוֹר

בֵּינָם נִפְתַּח חַלּוֹן נֶחֱלָם

פְּסִיעוֹת עַל יְרִיעַת הַזְּמַן  

 

אַדְוַת לָבָן צוּרָה נִכְסֶפֶת  

הַשַּׁיִשׁ הַצָּעִיר הָרַךְ 

הִנֵּה הִיא מִן הַגַּל נוֹלְדָה

כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ אֵם פְּנִינָה  

 

הֵן חֲתֻלּוֹת, שְׁקוּעוֹת בְּחוֹל וְקֹדֶשׁ

בִּצְעִיפִים שְׁקוּפִים שֶׁל יָם

עַל חוֹף נוּאֵיבָּה שֶׁאֵינוֹ יוֹתֵר קַיָּם

 

בְּזִכָּרוֹן שָׂרָף מֵאָז לָנֶצַח, שׁוֹמֵר,

תַּיָּר וְדֶקֶל דּוֹם, עֵדִים דּוּמָם

לַיֹּפִי הַשּׁוֹהֶה, חוֹלֵף וְנֶעֱלָם.