בין כאן / מורן בצר

הרצל בשבילך. ד.מ. 2003

רציתי לקנות לך ספר. רציתי לקנות לי ספר ממך. לעטוף אותו בחיוך ולרוץ הביתה לתת לך אותו. ישבתי על השרפרף הקטן בחנות הספרים. חנות ספרים יד שנייה, בלבו של מקלט. ערמות של ספרים, שטיח מקיר לקיר. תפאורה כזו שמיד מעוררת בי, כמו נשלף מאיזה מחסן, זיכרון שאינו שלי. חורף בבירה אירופאית, שנות השלושים של המאה הקודמת. משהו דחוף נמצא באוויר. איזה מסר שיש להעביר, ממי ולאן אינני יודעת. אין זה חשוב. מסתתרת לכמה רגעים בין דפים של איזה ספר, מוסיקה קלאסית מניעה אותי קדימה ואחור מבלי משים. חולצת נעליי מותחת את אצבעות הרגליים, חוזרת להיות בת 17 בספרייה הגדולה של בית הספר התיכון. בטח יצאתי באמצע שיעור. קבצנית של מילים. מחפשת עצמי באיזה ספר ישן, הופכת דפים במהירות. לוקחת ספר ופותחת אותו. לא מוצא חן. המילה הראשונה לא מוכרת, אני סוגרת. אבל באתי לקנות לך ספר. מה תאהב. אולי שירה. כן שירה. תקריא באוזניי הלילה לפני שנלך לישון. תברא עולם שלם במשולש שווה הצלעות שיווצר בין השיר, עינייך הכחולות והשפתיים שלך. אני אוהבת לראות אותן זזות. אדומות ומבטיחות באופן שגורם לי לחכות. לחכות שתנשק אותי. תמיד מחכה. אפילו שיודעת שלפעמים זה יכול לקחת איזה זמן, אם נגיד אנחנו בפגישה חשובה או בארוחת ערב ואתה יושב מולי, רחוק מכדי לנשק. ברגע שאתה מעביר לי את המילה הראשונה של היום, אני מתחילה לספור את הזמן עד הנשיקה. עוצמת עיניים והמילים של השיר בינתיים מנשקות אותי במקומך. מישהי נכנסת, שואלת את המוכר אם הספר שהיא הזמינה הגיע. הם מתחילים לדבר. משעמם. בכמה מילים צריך להשתמש כדי להגיד כן או לא ומתי. נושמת עמוק בפעם החמישית מאז שנכנסתי ואנחה של ציפייה ממלאה את המרחק ביני לבין מדף הספרים. המון ספרים זה מצב שתמיד גורם לי גם עצב. חושבת על האנשים שכתבו ועל האנשים שקראו, ועל אלה שלא התעניינו. חושבת על החלומות הכרוכים. לכתוב חלום זה כמו למסמר פרפר בתיבה עם מכסה זכוכית. חלומות צריכים להיות חופשיים. תאי הזיכרון שלנו מרחמים עליהם אך חסד הם לא עושים. אתה מעדיף כריכה קשה או רכה. הערימה שעל הרגליים שלי כבר די כבדה. יש כאן כל מיני. כאלה שתאהב וכאלה שאני אוהבת. זה לא תמיד אותו דבר. המוכר מתקשר לכל מיני אנשים שהזמינו ספר, הוא משאיר להם הודעות. חלקם כבר קיבלו הודעה בעבר ועדיין לא הגיעו לקחת את הספר. מעניין כמה זמן ספר מחכה. אולי אני אבקש ממנו להתקשר אלייך. להגיד לך שאני הגעתי. בדיוק מה שהזמנת. הוא גם אומר לכולם שיבואו עם קצת זמן בכיסים. לא משעמם אותו לשמוע את עצמו. אני באתי בלי כיסים בכלל ואני יושבת כבר שעה. נאנחת בפעם המי יודע כמה. אנחות של ציפייה, ושל השלמה. אנחות של עצב ותהייה. המון ספרים גורמים לי עצב. ספרים שלעולם לא אדע את סופם. כשאצא החוצה אל הכיכר המרוצפת אחזיק בידי ספר קטן עטוף בחיוך. הכובע האדום שלי ירצה לעוף ברוח, להגיע אלייך לפניי.
את מדרגות הבית שלי ממלאים חרובים יבשים שנשרו מהעץ. הדלת סגורה. אתה לא מחכה לי. לא הגעת עדיין. פותחת את הדלת. אין בידי ספר רק שקית עגבניות תמר.