המדבר כמרחב של גיהות אורבנית / דוד מיכאלי

גבעתיים, ינואר 2011

נכתב עבור פרויקט שיקום הקדרון בהזמנת ארכ' אריה רחמימוף

המדבר כמרחב של גיהות אורבנית

מאת: דוד מיכאלי

ראש התכנית הבינתחומית לטיפול באמצעות שטח – סמינר הקיבוצים

הדרך יורדת מגב ההר אל בקעת הירדן, חוצה אותה ועולה אל הרכס בצידו השני. הדרך היא גשר מחבר בין פרשות המים. אפשר לרדת מגב ההר עד לקרקעית הבקעה לים המלח. אפשר לעלות מהקרקעית אל גב ההר. בירידה אנו במסע אל המזרח אך גם במסע אל התהום. בעלייה אנו במסע למערב אך גם במסע אל השמיים הנתמכים בגב ההר והיכלותיו. במסע האישי התמידי שלנו בין המקור לגאולה אנו פוגשים את הנשגב בשני הכיוונים ובשני מרחבים בחוץ ובתוך עצמנו. הפגישה מעלה שאלות רבות. איך חוזרים מן התהום? איך חוזרים מן השמיים? כמובן בדרך. אך מי ימכור את הכרטיסים? על כל דרך ישנה אקולוגיה של גובי מס המתפרנסת על ההולכים. שליטי ההיכלות ושליטי המעבורות והקברים קודרים הם משום שהם סוחרים בשיש ובפחד. סוחרי הפחד הקודרים ינכסו את הדרך לעצמם ויחסמו אותה לאחרים שאינם מאמינים בפחד. לפיכך, אין הדרך שייכת לסוחרים בפחד ואין הדרך מגיעה לא להיכל שנבנה עליה ולא למעבורת שהוצבה עליה אלא חולפת דרכם. אלו תחנות בלבד לשרות ההולכים. ההולכים אל עצמם ילכו. הדרך חייבת להיות חופשית. 

המעבר הדרמטי המהיר של החברה המערבית במשך העשורים האחרונים מחברה מודרנית-תעשייתית לחברת פוסט-מודרנית, טכנולוגית ווירטואלית, נוגע ליצירה ועיצוב ידע, העברת הידע, תפיסות עולם, דרכי חיים, כלכלה ודפוסי ייצור, אופי שוק העבודה. זאת, יחד עם הגדרת התפקידים החברתיים והמבנה המשפחתי. ילודת תינוקות, הגירת משפחות מהכפר והמתבגרים, מצטרפים לאוכלוסיית הערים ומשנים את המאזן הדמוגרפי הגלובלי. למעלה ממחצית האנושות, כחמישה מיליארד בני אדם, תתגורר בערים עד שנת 2030.

ערי עולם מהוות מאפיין מרכזי בתהליכים הגלובאליים ומרכזות כוח והשפעה על תהליכים במרחב הגלובאלי. תהליכים כלכליים, דמוגרפיים וחברתיים בערי עולם מתבטאים בתנועת התיירות והתיירות העסקית כאשר הארצות המפותחות מדרגות את ענף התיירות כאחד מהמגזרים הכלכלים החשובים. עקב נדידת התעשיות אל מחוץ  למרחב העירוני ושינוי אופי הערים ממוקד יצרני למוקד צרכני, חלים שינויים תפקודיים במרחב העירוני כאשר יותר ויותר שטחים משנים את ייעודם לאוריינטציה תיירותית בשילוב ישן וחדש, אשר מתבטא ביחסים הדדיים בין התפתחות תיירותית, התפתחות רכוש ומבנה התשתית, בעלי עניין בתיירות משתפים פעולה עם האליטות הכלכליות הרואות את הפוטנציאל העסקי בתיירות וכן עם הכוחות הפוליטיים המקומיים המחפשים מקורות עבודה והכנסות ממסים. שלושת הכוחות הללו יצרו את מה שנקרא 'קואליציית הפיתוח העירוני' “Urban growth coalition" [Whitt, 88]. השלוב בין תיירות מקומית לבין תיירות מארצות אחרות ובין תיירות עסקית - מעצבים את אופי הערים לכיוון של פלורליזם תרבותי התורם להיותה מרכז כלכלי (שוורץ, י, 2003).

יחסי הצמיחה של העיר כוללים לא רק את הפיתוח המבני והתעבורתי אלא בו זמנית מרכיב כאוטי של פשיעה, אי סדר, ערעור. אין שום אפשרות להתעלם מהמרכיב הכאוטי במערכות גדולות. התעלמות ממרכיב זה תוביל להתפתחותו מחוץ להכרתנו עד אשר יפרוץ את הסדר הקיים בלי שהתכוננו אליו. יש לתכנן ולהבנות את המרכיב הכאוטי את שילובו ואת מסגורו כחלק אורגני ובלתי נפרד במערכות גדולות על מנת לשמור על יציבותן. בועות ריק מבחינה מבנית מתוכננות כאיים של פראות על מנת לאזן את רצפי הסדר המתפתח. ככל שמתפתחות מגה ערים כך גדלה חשיבותו של המרחב הפתוח הראשוני כמאזן של צפיפות ולחץ וכמספק תשובה ומרחב נשימה לחיפוש אחר ספר, אתגר, רומנטיקה, משמעות ומטרת חיים.

המרחב האורבני גדל והופך למופע אקולוגי דומיננטי על פני כדור הארץ. הממדים הופכים להיות עולמיים. אם ליד הבקתה היו גינה, גן, בוסתן, שדה, ופרא, אם ליד העיר היו גינות, פארקים, שדות חקלאיים ממוכנים, שטחים ביטחוניים ושמורות טבע, כיום היחסים מתהפכים: לא המרחב הפתוח מכיל את העיר, אלא העיר מכילה את המרחב הפתוח.

כמרחב פתוח המדבר הוא משאב עולמי והדרך להשתמש בו היא למטרות חברתיות, תרבותיות וקשרים מדיניים חיוביים כחלק ממבנה עתידי של המזרח התיכון והים התיכון, באמצעות יצירה וחידוש דפוס תרבותי עולמי של דרכים, צליינות ונדידה לצורך פתרון בעיות ועיצוב ערכים חדשים, חילופי תרבות ולימוד ערכים של נדידה ומסע. המודלים שלנו הם רשתות והמסרים העוברים בהם הם אנרגיה המחפשת ערוצי נדידה.

יש לשאוף להענקת מעמד אקסטריטוריאלי לדרך עצמה עם אתרי סחר חופשי כמשימה אנושית גדולה בעלת מכנה משותף חוצה לאום וקבוצות אתניות להחייאת נתיבי הסחר הקדומים מהמדבר אל הים והפיכתן למסגרות תיירותיות נודדות של בילוי, אתגר, גילוי עצמי וחינוך.

מיצוב המדבר והדרך כזירה טיפולית הוא דרך לאירוח קבוצות אתניות ולאומיות מהעולם. תנועה מבוקרת במדבר יכולה לספק את הצורך של המסע באמצעות תיירות אתגרית. ניתן להקים לתחייה מסגרת מסע מפרט בודד ועד קהילות כטיפול נפשי קבוצתי. מסעות חניכה, צליינות, כיבוש מרחבים הכרתיים. אימוץ מושג המסע הצופי על פי המודל של אל ערבי כמסע פנימי.  אימוץ דפוסי נדידה, שינוי דפוסי אגירה של רכוש, שינוי דפוסי תזונה במטרה לפתור את ההשמנה המערבית, טיפול באוכלוסיות בודדים, טיפול באוכלוסיות שוליים ויצירת חלופה דינאמית לשהות הסטאטית בעיר. מודל הנדידה המחודש במדבר מציע ערוץ מסורתי למפגשים והגשמה עצמית.

בשנים האחרונות התפרסמה הפעילות במסעות הטיפוליים, וזאת משום שהיא מספקת חווית הצלחה אתגרית אקולוגית עמוקה ומשפיעה, המקבילה למודלים מסורתיים וצלייניים של נדידה ויציאה מאזורי הסביבה הצרכניים והטכנולוגיים. התלות שלנו במערכות תומכות היא עמוקה ביותר ויחד עם תחושות חופש הפרט ואפשרויות הבחירה, בני חברת השפע תופסים עצמם כבני אלים ואינם ערים לסביבה שאינה סביבתם.

המסע הטיפולי הוא בעל השפעה רבה הן ברמת הפרט והן ברמת הקבוצה, כחלון הזדמנויות לחוויה חיובית עמוקה וחווית הצלחה. הפעילות משתמשת במדבר כחדר טיפולים פתוח, מציבה אתגר ומגע ישיר בטבע המסייעים לשיקום מיומנויות כמו שיווי משקל, גרייה חושית, הפעלת האברים השונים בגוף, שחזור תחושות אבודות, הכרת גבולות הגוף וגבולות הסביבה, מפגש והתגברות על פחדים, תפקוד ופתרון בעיות תחת לחץ, התנסות בלוח מזון בסיסי ולא מעובד, חוויית עשיית הלחם.

המסע הנודד במדבר כגלות מבוקרת מסייע לחיזוקם של כישורים כמו גיבוש, שיתוף פעולה, מנהיגות חיובית, חשיבה משותפת, עבודה משותפת, יכולת להגדיר מטרה ולפעול למימושה ותחושת עתיד, נתינת כלים וכישורי חיים. זיהוי והתמודדות מצבי פחדים ותלות, קני מידה ופרופורציות, הרחבה של טווחי אוריינות, קשב והתבוננות. קידום של עצמאות אישית, העצמה, התנסות בקבלת החלטות בדילמות מוחשיות ומצבים משתנים, עיבוד והשלכה על מצבי חיים בקהילה, מנהיגות ואחריות חברתית. התהליך מתחולל בשלושה מישורים של התגברות פיזית, התגברות מנטאלית, חוויה רוחנית של הישג וחשבון נפש.

כאשר המדבר יוגדר כבעל תפקיד משמעותי כמו העיר הגדולה, היציאה אליו תהיה נדרשת ונחוצה, תוכל להיות מתוקצבת על ידי ממשלות וחברות מסחריות ותישא עמה ערכים חינוכיים ותרבותיים כתוצאה ממפגש הפרט עם השטח. מעבר קבוצות דרך המדבר ייצור חילופי תרבות במשמעותן הרחבה והפרטנית. הכרויות עם אוכלוסיות שונות, טיפוח מורשות אתניות ולאומיות והצבתן כממלאות תפקיד של חינוך ופתרון בעיות. לימוד חוקים,מנהגים, כללים, לימודים חיים של שפה. המדבר יהיה בתפקיד מעבדת התנהגות המאפשרת חווית ספר ותנועת אוכלוסיה תיירותית מוכוונת.