אריה ביקוביצקי – עשרים ושניים שירים

 אריה ביקוביצקי – אסופה

אריק ביקוביצקי, ילד רוח ומשורר, צמח בשנות ילדותו על הרי הגליל העליון במושבה מטולה ובנעוריו בעמק החולה ביסוד המעלה, משנות השלושים של המאה העשרים על מוראותיה ועד שנות העשרים של המאה העשרים ואחת. מבעד לברק עיניו הצוחקות-דומעות צף פלא מאבק העולם והאדם. עשרים ושניים רגעים מנוקדים אלו יכולים להיכנס רק אצל מי שפתח את דלת ההתבוננות שלו בזמן של הר ואגם. בקריאה, תנו זמן בין רגע לרגע.

קם בבוקר

לאין מקום

 

אריה ביקוביצקי – עשרים ושניים שירים

 

ויזעק זעקה אחת גדולה ומרה                                                                                                          

ואחר כך שתק שתיקה

ארוכה וחדה

"הברכה אחת היא לך

אבי.

(בראשית כ"ז, 38)

 

 

 

1.

כְּמוֹ

עִיר מִשְׁתַּקֶּפֶת בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה

  הַפְּרוּסָה לְרַגְלֶיהָ

שֶׁיּוֹנֶיהָ עָפוֹת בִּמְהֻפָּךְ

הָלוֹךְ וָחוּג לְאָחור

וְהַגֶּשֶׁם הָעוֹלֶה בָהּ וְיוֹרֵד

מָחַק אֶת הַגְּבוּל

  בֵּינָהּ לְבֵינָהּ.

וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ אִם קוֹל צוֹפָרֶיהָ

  בָּא אֵלֶיהָ

   אוֹ מִתּוֹכָהּ. 

 

 

 

 

2.

...זֶה כְבָר לֹא אוֹתוֹ דָּבָר, אָמַר,

אֲבָל הַזְּמַן סֵרַב לַעֲשׂוֹת

אֶת אֲשֶר הַזְּמַן אָמוּר הָיָה לַעֲשׂוֹת מִזְּמַן.

וְרַק לַחֲלָל הַזְּמַן לֹא נוֹתַר זְמַן דַּיּוֹ

   לְכָסוֹת.

 

מִכָּל הָרְשֻׁיּוֹת הַנְּתוּנוֹת

נותְרוּ רַק אֵלּוּ

  הַנֶּאֱמָרוֹת

הַבִּלְתִּי צְפוּיוֹת.

 

 

 

 

3.

מִלִּים עוֹשׂוֹת אֶפְשָׁרִי

לְבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי,

             אָמְרָה.

שְׁתִיקָה, אָמְרָה, עוֹשָׂה מַעֲשִׂים.

שְׁתִיקָה, אָמְרָה, מַתִּירָה נְדָרִים.

בִּשְׁתִיקַת שְׁתִי

וּבִשְׁתִיקַת עֵרֶב

אַחֲבֹשׁ פְּצָעֶיךָ,

           אָמְרָה

 

 

 

 

 

4.

רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ:

בַּחוּץ צָוְחוּ יְלָדִים

מִישֶׁהוּ נִגֵּן בְּמַפּוּחִית פֶּה

מִישֶׁהוּ הֵסִיר פִּגּוּמִים.

וְהָיָה מִי שֶׁשָּׂם אֶת יָדוֹ

עַל מִצְחוֹ שֶׁל יֶלֶד חוֹלֶה

וְהָיָה מִי שֶׁאָמַר:

הָכֹּל זוֹרֵם הַכֹּל מַיִם –

 

אֲבָל כָּאן רָצִיתִי לוֹמַר

שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר

 

 

 

 

 

5.

עֲשִׂינוּ אֶת כָּל הָאֶפְשָׁרִי

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הַמַּעֲשִׂים,

אָמְרָה בְקוֹל מַרְגִּיעַ קִמְעָא,

אֲבָל כָּאָמוּר,אָמְרָה,

נִסִּים אֵינָם קוֹרִים

יֵשׁ מֵאַיִן,

וְגַם עֵרוּי שֶּׁל מִלִּים

לֹא מְשַׁנֶּה אֶת הָעֻבְדָּה

שֶׁאֵין אָדָם רוֹחֵץ פַּעֲמַיִם

  בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר---  

 

 

 

 

6.

עַכְשָׁיו הַשָּׁעָה שֶׁבַע,

בְּעוֹד שָׁעָה תִּהְיֶה הַשָּׁעָה שְׁמוֹנֶה,

אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַהִתְכַּלּוּת הַזֹּאת שֶׁל הַזְּמַן

בְּיָדַיִךְ

בְּפָנַיִךְ

בְּגוּפֵךְ

שֶׁהָפַךְ בְּיָדַי לְמִלִּים הַמְּכָסוֹת           

אֶת הַשָּׁעוֹת לְאָחוֹר

  וְאֶת אֵלּוּ הָאֲמוּרוֹת לָבוֹא.

 

 

 

 

 

7.

וְאָז נוֹתְרוּ רַק מִלִּים

שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת לַעֲמֹד בַּרוּחַ

וְהֵן קוֹרְסוֹת וְנַעֲשׁוֹת חֲלוּלוֹת

וְשׁוֹרְקוֹת בְּאָזְנַי

וְלֹא נוֹתְנוֹת לִי מָנוֹחַ.     

 

 

        

 

8.

... וְגַם לְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

נוֹתָר תָּמִיד דִּבּוּר שֶׁלֹּא נִפְקַד

שֶׁבִּקֵּשׁ לְעַצְמוֹ

מִדְרָךְ כַּף רֶגֶל

עֲנָף כָּלְשֶׁהוּ

שֶׁהִשִּׁיל לְרֶגַע נַעֲלָיו

...אֻכַּל אַךְ לֹא בָּעַר.

 

 

 

 

9.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא סַךְ מַעֲשָׂיו

       שֶׁלֹא נַעֲשׂוּ -             

אַהֲבוֹתָיו שֶׁלֹא נֶאֱהָבוּ

שֶׁנִּלְווּ אֵל בֵּין מֵתָיו

  בְּעוֹבֵר וָשָׁב שֶׁל חַיָּיו

  בְּדִין לְלֹא צִדּוּק.

 

 

 

 

10.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר:               

מִנַּיִן אַתָּה.

וְּלאָן אַתָּה.

וּבַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ אַתָּה הוֹלֵךְ

אֵין יוֹצֵא

וְאֵין בָּא.

וְתָמִיד חוֹזֵר.

וְלִפְנֵי מִי אַתָּה

עָתִיד לָתֵת

מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן      

וְלֹא יִנָּתֵן

וּלְעוֹלָם חוֹזֵר

 

 

 

 

11.

 

מֶחְוָה לְאַלֶן גִינְזְבֶּרְג      

 

הַיּוֹם בַּסוּפֵּר פַארְם

רָאִיתִי אוֹתְךָ, אַלֶן,

רוֹאֶה אֶת ווֹלְט וִיטְמָן

בֵּין הַקּוֹסְמֶטִיקָה וְהָאַסְפִּירִין

 

וַאֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר קָדִישׁ

לְכָל הַמֵּתִים שֶׁבְּתוֹכִי

וְּלְאֵלֶּה שֶׁעֲזָבוּנִי מִזְּמַן.         

      אֲבָל הַמִּלִים, אַלֶן,        

         הַמִּלִים

בְּלִי אֵל וּבְלִי רַחֲמִים. 

        

וְכָךְ נִשְׁאַרְנוּ שְׁנֵינוּ לְבַד –

אַתָּה שֶׁמִּזְּמַן אֵינְךָ כָּאן

וַאֲנִי עִם הַמֵּתִים שֶׁבְּתוֹכִי

וְאֵלֶּה שֶׁעֲזָבוּנִי מִזְּמַן.  

 

 

 

          

12.

בִּשְׂדֵרוֹת סַן זֶ'רְמֵן

קָרְאוּ פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה לְכָל הַמֵּתִים.

תַּיֶּרֶת אֲרֻכַּת צִפָּרְנַיִם שֶׁלא יָדְעָה             

בִּקְּשָׁה קָפֶה אוֹלֶה לְלֹא סֻכָּר.

 

הָלַכְתְּ לִרְאוֹת חַיֵּי יוֹם-יוֹם

                       בִּימֵי הַבֵּינַיִם

וַאֲנִי נִשְאַרְתִּי לְבַד

בֵּין הַזְּמַנִּים

בִּשְׂדֵרוֹת סַן זֶ'רְמֵן.

 

 

 

 

לְרוֹנִי, נכדתי הבכורה:

 

15.

כַּף יָדִי הַגְּדוֹלָה

קְטַנָּה מִלְהָכִיל אֶת כַּף יָדֵךְ

   הַקְּטַנָּה

עַל עַפְעַפַּיִךְ זָע הָעוֹלָם שֶׁבְּתוֹכִי       

   בַּחֲרָדָה

 

 

טִפַּת הַגֶּשֶׁם הַקְּטַנָּה

שֶׁיָּרְדָה מִלֶּחְיִי

לְלֶחְיֵךְ הַקְּטַנָּה

הִזְכִּירָה לִי

שֶׁלָךְ וְלִי חָלְפָה

   שָׁנָה.

 

 

 

 

16

 

אֵיךְ זֶה קוֹרֶה                      

כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל עָמֹק עָמֹק לְתוֹךְ עֵינַיך       

שׁוֹמֵעַ אֶת הַגִּרְגּוּר הַהוּא

הַהוּא שֶׁל הַחֲתוּלָה שֶׁלִי מִשֶׁכְּבָר הַיָּמִים  

מְעַרְסֵל אוֹתִי, נוֹשֵׂא אוֹתִי עַל כַּפַּיִם

לִמְחוֹזוֹת

    אֲחֵרִים אֲחֵרִים.                   

 

אֵיךְ אֶפְשָׁר הָיָה לוֹמַר

אַחֲרֵי כָּל כָּךְ

הַרְבֵּה הַרְבֵּה יָמִים

   שֶׁהַכֹּל

       הַכֹּל

נִגְמַר

  נִגְמַר

     נִגְמַרְרר....

 

 

  

 

17

 

אֵין חֶסֶד שָׁוְא

וְלֹא שֶׁל אֶמֶת

מֵעֵבֶר לַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת

הַחוֹזֶרֶת רֵיקָם אֶל חֵיקָהּ –

כְּמוֹ אָבִי הַמֵּת

אֵי שָׁם בְּבֵית אָבוֹת

              בְּרַעֲנָנָה.        

 

 

 

 

18

בְּחוּג הַסַּרְטָן בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת

  שֶׁל אִיכֵלוֹב                             

הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד בְּזֵנִית –

אָדָם

מְאַבֵּד אֶת צִלּוֹ.

בְּחוּג הַסַּרְטָן בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת

שֶׁל אִיכֵלוֹב

אָדָם

  עוֹבֵר כְּצֵל.                  

 

 

 

 

 

19

סְפֹר יָמֶיךָ לְאָחוֹר

סְפֹר אֶת הַלֵּילוֹת, סְפֹר אֶת הַיָּמִים,

הַשָּׁעוֹת, הַדַּקּוֹת –                     

סְפֹר אוֹתָם לְאֵין סְפֹר

עוֹבְרִים לְפָנֶיִךָ כִּבְנֵי מָרוֹן

זוֹלְפִים

עַל קַו פָּרָשַׁת הַמַּיִם

אֶל מֵי הַתְּהוֹם

         מִכָּאן – וּמִכָּאן.    

 

 

 

 

 

20

 

שָׂרֵךְ רַגְלֶיךָ בַּחוֹלוֹת –                

אֶחָד מִשִּׁלְהֵי 48

עִם אֶחָד

שֶׁלֹּא יָדַע אֶת 67 וְלֹא אֶת 73.

כָּאן לֹא כּוֹבְשִׁים שְׁבִילִים

וְלֹא עוֹשִׂים הִיסְטוֹרִיָּה .       

לֹא הַרְחֵק מִגַּ'בְּל מוּסָא

כְּשֶׁהָעַם הָיוּ עוֹמְדִים וְשׁוֹמְעִים

לֹא אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הָרָסָ"ר –

"5 דַּקּוֹת לְמִסְדָּר!"                       

                    (מילואים )81

 

 

 

 

21

תְּנוּ לִי מְטוּלָה

שֶׁל יְמֵי גֹרֶן אֲרֻכִּים

וְלֵילוֹת חֲשֵׁכָה צְלוּלִים

וַאֲנָשִׁים שֶׁשְּׂפָתָם קָשָה.

 

וְשָׂדוֹת כְּמֶרְחָק כַּף יָד

  שֶׁל יֶלֶד קָטָן            

בֵּינָם לְבֵין הַשָׁמַיִם

הַגְּבוֹהִים,

וּזְמַן הַחוֹפֵן בְּחֻבּוֹ

סוֹדוֹת תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ.

 

 

 

 

22

קם בבקר בוקר בו לא קם

בין זאב לכלב

תכלת ללבן

עורבים של טרם שחר

על עץ אחד כלם

ואין כוכב אחד...

משק עיתון על סף הדלת

יד רועדת

כתמי קפה

 שובל מילים

 מאין מקום

            לאין מקום