פגישה / דוד מיכאלי

 

פגישה

 

פָּגַשְתִּי אֶת הַרוּקִי מוּרָקַמִי לִפְנֵי חֲמִישִים וְאָרְבָּע שָנִים

שְמָה הָיָה נֳעֲמִי וְהָיָה לָה שֵיעָר בְּלוֹנְד לָבָן שְהִגִיעַ עֲד לַכְּתֵּפָיִים

אָחִיהַ הָיָה טָּיָיס שֶהִתְרָסֵּק

הָרְחוֹב הָיָה חוֹל, חָתּוּל שֶשִדְרָתּוֹ נִשְבְּרָה גָסַּס שָם

עֵינָיוְ הָיוּ מָסָך מַרְאוֹת יָרוֹק מְשּוּגָעוֹת לְגָמְרֵי מִזָוִוית מְסּוּיֶמֶת

נוֹרָאוֹת קָדִימָה,

דֶרֶך מִי שְהֵעֵז לְהַבִּיט לִשְנִיָּיה לִפְנֵי שְהִסְתָּלֵק מָהֵר

לֹא הָיּוּ מְכוֹנִיוֹת, כִּמְעַט. הִיא סִּיפְּרָה אֶת הַסִּיפּוּר הֶאָיוֹם

עַל הַאִיש הַצָעִיר שֶנִדְבָּק, נִדְבָּק, הוֹ,

כָּדוּר מַחֲלָה אַדוֹם יָצָא מִמִּצְחוֹ, מִתְנַפֵּחַ, הוֹ, גַם הוּא!

זָוִוית בֶּטוֹן הַמִקְלָט!

אֱלוֹהִים, הַקְשִיבוּ לָהּ

בּוֹסֶּר נָשִים דָרוּך בְּשוּתָּפוּת נִבְדֶלֶת

אֲחִיהָ שֶקָפַץ מְעַל מַעֲקֶה הַמִרְפֶּסֶת בְּדָרְכּוֹ לְשַחֵק כַּדוּרֶגֶל

חוֹל וְסוֹלֶת

בְּדוֹפֶן בְּאֵרוֹת הַזְמָן יָכוֹלְתָּ לִשְמוֹע 

תִּקְתּוּק חוּם שֶל עַרְצָב

שָרָב וְחוֹל שֶמֶש מִחוּץ לָאֲפֵלָה

רֵיחַ צוֹנֵן לְרֶגַע

הִיא קָלְעָה אֶת קוֹלה בַּשֶמֶש בְּצַמָה עֲצֵלָה, בְּהִירָה

חוֹנֶקֶת

אֵינִי זוֹכֵר אֶת הַיָרֵחַ, כָּדוּר מַחֲלָה אָדוֹם