יום שני, 27 בפברואר 2023

הנה הבוקר / דוד מיכאלי

 הנה הבוקר  

 

עַל זְוָעָה וְעֹנֶג לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל בַּרְזֶל נוֹפֵל וְאֵשׁ וּבָשָׂר

וְחוֹל קַר לִפְנוֹת בֹּקֶר

עַל כְּתוֹבוֹת וְקִירוֹת לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל כּוֹסוֹת הַקָּפֶה וְהַדָּם

וּבְרֵכוֹת הַשְּׂחִיָּה וְהַיַּיִן

עַל מִתּוֹת וּכְנִיסוֹת

עַל הַחוּט הָעוֹבֵר כְּשָׁנִי

מִתַּחַת לַקַּרְקַע וּמִתַּחַת לַשָּׁמַיִם

הִנֵּה בֹּקֶר הִנֵּה רְחוֹב

כַּדּוּר הַבְּדֹלַח הַקָּרִיר שֶׁלְּךָ

מַשָּׂאִית מְקוֹנֶנֶת לְאָחוֹר

לְהַרְחִיק מְאוֹד מֵעֵבֶר

לִשְׂפַת הַמִּדְרָכָה הַלַּחָה

אֶל גֶּשֶׁם נוֹפֵל הַסּוֹחֵף אֲדָמָה

אֶל הַנֶּשֶׁק וּפִצְצוֹת הַתְּאוּרָה

הַרְחֵק אֶל אֹפֶק הַדֹּפֶק וְאַחֲרָיו

אֶל מֵעֵבֶר לוֹ, שָׁמוּר,     

בִּסְפִינוֹת, צוֹלְלוֹת וּמוֹקְשֵׁי דָּם,

מַבִּיט בִּי דֶּרֶךְ מֶרְכַּז הָעַיִן הַשָּׁחֹר

מִדְבָּר שֶׁל אוֹר.

הילחמו על העוגיות / דוד מיכאלי

 הילחמו על העוגיות  

 

הִלָּחֲמוּ עַל קָפֶה וּמַאֲפֶה, עַל קָצָר וְאָרֹךְ וְהָפוּךְ

וְעַל שְׁקֵדִים וְקִנָּמוֹן וְתַפּוּחִים וְעוּגוֹת פֶּרֶג,

עַל פְּרִיחַת הַסִּגָּלוֹן, נְעָרוֹת עַל אוֹפַנַּיִם,

שְׂדֵרוֹת מוּצַלּוֹת, בָּתִּים לְבָנִים, אוֹטוֹבּוּסִים, שְׁוָקִים

הִלָּחֲמוּ עַל גְּבִינוֹת וְעַל שׁוֹקוֹלָד וְעַל יַיִן וְעַל עַגְבָנִיּוֹת

הִלָּחֲמוּ עַל דּוּכָנִים וְקַבְּצָנִים, וְחוּמוּס יוֹם שִׁשִּׁי

וְעַרַק אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם. עַל כְּלָבִים וְעַל חֲתוּלִים,

עַל פִּנּוֹת שְׁתִיָּה לְצִפּוֹרִים וַחֲבַצְּלוֹת מַיִם

עַל קְשִׁישִׁים אוֹחֲזֵי יָדַיִם, עַל רוֹכְבֵי אוֹפַנַּיִם

הִלָּחֲמוּ עַל חוֹל הַיָּם, הַגַּלִּים וְהַגַּלְשָׁנִים

עַל מַטְקוֹת וְעַל קְרֶם הַהֲגָנָה וְשֵׂעָר מְפֻזָּר

עַל סִיגַרְיוֹת וּנְשִׁיקוֹת שַׁחַר בְּחוֹף הַיָּם, עַל רָצִים וְרָצוֹת

הִלָּחֲמוּ עַל הַבִּירָה בָּעֶרֶב וְנָשִׁים עַל קַטְנוֹעִים

וְעַל דּוּחוֹת הַחֲנִיָּה, עַל הַפִּיצוּצִיּוֹת וְעַל הַמְּסִבּוֹת

עַל הַהַפְגָּנוֹת וְעַל הַמְּחָאוֹת, עַל שֶׁקֶט סוֹף שָׁבוּעַ בַּסְּתָו

עַל נֵרוֹת בַּחַלּוֹנוֹת בַּחֹרֶף, עַל בְּחִירָה וְעַל מְהִירוּת מֻפְרֶזֶת

עַל כְּבִישִׁים רְטֻבִּים, מְכוֹנִיּוֹת נוֹסְעוֹת לְאַט וּלְחָיִים קָרוֹת בַּגֶּשֶׁם

וְעַל הַחַמְסִין הָרִאשׁוֹן וִיפִי הַגּוּף, וְהַבֶּגֶד הַקַּל

עַל הַמַּבָּט, עַל הַצְּחוֹק הַגָּבוֹהַּ וְהַשִּׂיחָה הָרָמָה

עַל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, עַל הַמַּגָּע, עַל פְּרִיחַת הַמִּכְנָּף וְהַצֶּאֱלוֹן

הִלָּחֲמוּ עַל הַשִּׁקְמִים שֶׁנּוֹתְרוּ, רֵיחוֹת חָרוּבִים וְעַל חִבּוּקֵי הַבֹּקֶר

עַל הַחֻצְפָּה וְעַל הָאַהֲבָה, עַל הַסִּפְרוּת וְעַל הַשִּׁירָה

הִלָּחֲמוּ עַל פִּרְחֵי הָרֹעַ, עַל עֲלֵי עֵשֶׂב, עַל לִוְיָתָן לָבָן

עַל סַפְסְלֵי רְחוֹב, רֵיחוֹת שֶׁל פָלָאפֶל וַחֲנוּיוֹת פְּרָחִים

הִלָּחֲמוּ עַל הַמּוּזִיקָה הַקְּלָסִית וְעַל הָרוֹקֶנְ'רוֹל, וְעַל גַּנֵּי הַיְּלָדִים

עַל עַרְבֵי שִׁירָה וּפְתִיחוֹת שֶׁל תַּעֲרוּכוֹת, עַל צַיָּרִים וְעַל פְּסָלִים בָּרְחוֹבוֹת

הִלָּחֲמוּ עַל פְּרִיחַת הַשְּׁקֵדִיָּה וְעַל גְּלִידָה שֶׁל אֱגוֹזִים

עַל כּוֹס תֶּה בְּחָמֵשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם וְעַל חֲנוּיוֹת הַסְּפָרִים הַקְּטַנּוֹת

וְעַל חֲנוּיוֹת הַמַּעֲדַנִּים, עַל הָאַחִים מַרְקְס, עַל הַשִּׂמְחָה לְדַבֵּר שְׁטוּיוֹת

הִלָּחֲמוּ עַל מִסְעָדוֹת, וְעַל אִפּוּר, נַעֲלַיִם וּבְגָדִים יָפִים

עַל מֵרִי פּוֹפִּינְס, עַל הָארִי פּוֹטֶר וְעַל מִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים

הִלָּחֲמוּ עַל הָעוּגִיּוֹת!

 

געגועים / דוד מיכאלי

 געגועים

 

אֲנִי חוֹלֶה אֲהוּבָתִי אֲנִי חוֹלֶה,

רֹאשִׁי צוֹנֵחַ עַל כְּתֵפֵךְ הַמְּדֻיֶּקֶת

כְּמוֹ נֵר הַלַּיְלָה הַחוֹפִי, כְּמוֹ פְּתִילַת מִדְבָּר

אֲוִיר מָלוּחַ אֶת עֵינַי עוֹטֶה

וְחוֹל הַדְּיוּנָה הַבָּהִיר נָמוֹג בְּצֵל יָרֵחַ בַּר

שׁוּב נִשְׁבָּרִים גַּלִּים בְּקֶצֶף,

אָזְנִי שׁוֹמַעַת אֶת הָרֶסֶס מִתְפַּזֵּר וְנֶעֱלָם,

גּוּפִי בְּגַעְגּוּעַ מִתְכַּנֵּס, גּוּפֵךְ קוֹרֵן זָהָב לָבָן

הָרוּחַ עַל סוּסוֹ רוֹחֵף,

זוֹרֵעַ רְסִיסִים מְנַצְנְצִים שֶׁל חוֹל

כֹּה רְחָבָה יָדוֹ, כֹּה עֲמֻקָּה,

כָּל כָּךְ כְּסוּפָה יָדוֹ, כֹּה עֲמֻקָּה הַחֲשֵׁכָה.

אֲנִי חוֹלֶה אֲהוּבָתִי אֲנִי חוֹלֶה, שְׂפָתַי כְּבֵדוֹת בְּשֵׁלוֹת,

הַפְּרִי עוֹמֵד לִפֹּל, עֵינַי כֵּהוֹת,

נַשְּׁקִינִי עִם הָרוּחַ, עִטְפִי אֶת כָּל גּוּפִי בְּשַׁיִשׁ רַךְ,

עוֹרְקִים כְּחֻלִּים עוֹטְפִים אֶת הַמִּזְרָח

וּמִמִּצְרַיִם בָּא, רוֹכֵב, עָטוּף אִגֶּרֶת,

מִלִּים נוֹשְׁבוֹת מִן הַגְּלִימָה הַבְּהִירָה

אֲנִי אוֹמֵר, ''...הוֹ..., הוּא... אוֹמֵר...''

הַסְכִּיתִי, הוֹ, הַסְכִּיתִי... כִּי שָׁב הַזְּמַן לָנוּעַ בַּפְּרֵדָה.

עַל  חֹד הַסֶּלַע הָאָפֹר כָּתֹם נָסָב הָרוּחַ הַזּוֹרֵעַ בַּקְּרָעִים

(עָנָן חוֹלֵף עַל פְּנֵי הַלְּבָנָה הַמִּתְכַּהָה)

וְאֶת עֵינַי עוֹטֵף סוֹגֵר עִם בַּד כָּחֹל,

הוֹמֶה לִבִּי כָּסוּף, נָמוֹג, אֶתְמוֹל

וּבַמֶּרְחָק הַהוּא בְּתוֹךְ גּוּפֵךְ הָרַךְ

שָׁם רוּחַ מְתוּקָה לוֹחֶשֶׁת,  

שְׁכַח, תִּשְׁכַּח,

שָׁכַח

 

האם אתה מכיר את הדבר הזה / דוד מיכאלי

 האם אתה מכיר את הדבר הזה  

 

אַתָּה יוֹדֵעַ, לִפְעָמִים, אַתָּה נִכְנָס לְחֶדֶר מָלֵא אֲנָשִׁים

וּמַבָּט שֶׁל אִשָּׁה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאִיתָ

מַכֶּה בְּךָ כְּמוֹ הֶבְזֵק שֶׁל שֶׁמֶשׁ מִשְׁתַּקֶּפֶת

בְּחַלּוֹן אוֹ מַרְאָה.

הִנֵּה הִיא, אַתָּה אוֹמֵר בִּפְלִיאָה.

 

אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מִי הִיא

אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁרַק נִפְגַּשְׁתֶּם מֵחָדָשׁ

וְהַכֹּל נֶאֱמַר כְּבָר מִזְּמַן וְרוֹעֵד וְיָדוּעַ

יֵשׁ הֲמוֹן אֲנָשִׁים מִסָּבִיב

וְאַתָּה וְהִיא מֻבְדָּלִים וְזָרִים לַחֲלוּטִין לָאֵרוּעַ.

 

הַכֹּל מִסָּבִיב נֶעֱלָם

הֵיכָן אַתָּה, אוֹמֵר לִבָּהּ בְּפַשְׁטוּת.   

וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאִם רַק תִּגַּשׁ וְתִקַּח אֶת יָדָהּ

פָּשׁוּט תֵּצְאוּ מֵהַדֶּלֶת אֶל עוֹלָם אַחֵר.

הִיא מַכִּירָה אוֹתְךָ כָּמוֹךָ אֲבָל עָלַי לִמְשֹׁל בַּפִּתּוּי

 

בְּמָקוֹם אַחֵר הֲיִיתֶם בְּיַחַד.

אֲבָל כָּאן כְּבָר הִכָּה בְּךָ הַמַּבָּט הַזֶּה הָאָפֵל

בְּחֶדֶר אַחֵר שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְצֵל

שָׁם חָצִיתָ מִזְּמַן אֶת הָעוֹלָם

וְעָלַי לִמְשֹׁל בַּפִּתּוּי.

 

נַחְלֹף אֶחָד לְיַד הַשְּׁנִיָּה מֻבְדָּלִים בִּדְמָמָה

כַּאֲשֶׁר יְלָדֵינוּ חוֹבְטִים עַל הַשְּׁמָשׁוֹת הַסְּגוּרוֹת

וְהַגֶּשֶׁם בּוֹכֶה עַל הַחַלּוֹן הָאֲחוֹרִי הַמִּתְרַחֵק.

אֲנִי הָאִישׁ אַתְּ הָאִשָּׁה

אֲבָל עָלַי לִמְשֹׁל בַּפִּתּוּי

 

כֶּלֶב מִלְחָמָה كلب حرب War dog /

 כֶּלֶב מִלְחָמָה كلب حرب War dog

 דוד מיכאלי / David Michaeli / 1984


קְפִיצִי חָלָק יָפֶה מוּכָן לְכָל דָּבָר,

שִׁנַּיִם חֲשׂוּפוֹת וּמַחְשָׁבָה שְׁטוּחָה,

מוּבָן לוֹ כָּל דָּבָר,

שׁוֹכֵב עַל הַמַּגָּשׁ עִם חֲבֵרִים אַפַּיִם,

אֲנִי בָּשָׂר טָרִי עִם קְרוּם עַל הָעֵינַיִם.

אֲנִי בָּשָׂר טָרִי עִם קְרוּם עַל הָעֵינַיִם

רוֹצֶה לִטְרֹף וּלְהַשְׁמִיד.

אֲנִי קָרְבַּן עֹלָה, שׁוֹפֵךְ אֶת הַקְּרָבַיִם,

נַחֲשׁוּ אֶצְלִי עָתִיד.

 

نابضة بالحياة، ناعمة، جميلة، جاهزة لأي شيء،

أسنان عارية وعقل مسطح،

فهو يفهم كل شيء،

مستلقيا على الدرج مع أصدقائي ،

أنا لحم طازج مع قشرة فوق العينين.

أنا لحم طازج مع قشرة فوق العينين

يريد الفريسة والتدمير.

أنا محرقة أسكب الأحشاء،

تخمين مستقبلي.

 

Springy, smooth, beautiful, ready for anything,

bared teeth and a flat mind,

He understands everything,

Lying on the tray with my friends,

I am fresh meat with a crust over the eyes.

I am fresh meat with a crust over the eyes

Wants to prey and destroy.

I am a burnt offering, pouring out the entrails,

Guess my future.

 

שָׁנִים שֶׁל הַתְנָיָה פִּנּוּק וַעֲטִיפַת שֻׁמָּן כְּבֵדָה

אֲנִי מוּגָן אֲנִי חָזָק אֲנִי רַק מְמַלֵּא תַּפְקִיד

כִּי אֵלֶּה הַשָּׁנִים שֶׁל הַבָּשָׂר

וְזֶה הַזְּמַן שֶׁהוּא צוֹעֵק וְרָץ

וְזֶה הַזְּמַן לָקַחַת אֶת הַגֶּבֶר

וּלְעַצֵּב חַיָּל פָּרָשׁ וְרָץ

וּמוֹבִילִים אוֹתִי בַּיָּד,

אֲנִי פּוֹעֵל לְפִי הָרֵיחַ,

רָעָב וְיֵחַם סִימָנַי,

שְׁנוֹתָיו שֶׁל הַבָּשָׂר.

 

سنوات من التساهل والتغليف الثقيل بالدهون

أنا محمي أنا قوي أنا فقط أقوم بعمل

لأن هذه هي سنين الجسد

وهذا هو الوقت الذي يصرخ فيه ويهرب

وهذا هو الوقت المناسب لأخذ الرجل

وتصميم سلاح الفرسان والعداء

ويقودني بيدي

أنا أتصرف حسب الرائحة،

والجوع والحر من علامات

سنوات الجسد.


years of indulgence and heavy fat wrapping

I'm protected I'm strong I'm just doing a job

Because these are the years of the flesh

And this is the time he shouts and runs

And this is the time to take the man

and to design a cavalry and a runner

and lead me by the hand,

I act according to the smell,

Hunger and heat are signs,

The years of the flesh.

 

אֲנִי רוֹטֵט בּוֹעֵט שִׁלְּחוּ אוֹתִי קָדִימָה,

אַתֶּם הַמּוֹבִילִים יוֹדְעִים לְאָן אַגִּיעַ.

אַתֶּם קוֹבְעִים לִי אֶת הַדֶּרֶךְ,

אֲנִי מַכִּיר תּוֹדָה.

אַתֶּם חַסְרֵי שִׁנַּיִם

אֲנִי עוֹשֶׂה הַמְּלָאכָה.

אֵלּוּ הֵן שָׁנִים טוֹבוֹת, שָׁנִים שֶׁל פְּעֻלָּה,

סוֹף סוֹף נִגְמַר בֵּית סֵפֶר

וְשָׁם בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ יֵשׁ לוּחַ מַטָּרָה.


أنا أهتز وأركل وأرسلني إلى الأمام أنت الذي تقود السيارة تعرف أنني لن آتي. لقد حددت الطريق لي أقول شكرا لك. أنت بلا أسنان أنا أقوم بالعمل. هذه سنوات جيدة ، سنوات من العمل ، انتهت المدرسة أخيرا في نهاية الطريق هناك لوحة النتائج.

 

I'm vibrating kicking send me forward

You who lead know that I will not reach.

you set the path for me,

I say thank you.

You are toothless

I do the work.

These are good years, years of action,

The school is finally finished

And there at the end of the road is a goal board.

 

אֲבָל, זֶה בֵּן דְּמוּתִי מֻטָּל לְצַד הַדֶּרֶךְ

וְרַק פָּנָיו חַיּוֹת עַל הַמִּרְקָע

וְהַפָּנִים שֶׁלּוֹ אוֹמְרוֹת לִי, הֵיי,

וְהַפָּנִים אוֹמְרוֹת הֵיי כֶּלֶב מִלְחָמָה

כְּשֶׁאֲחֵרִים אוֹמְרִים לִי הֵיי תָּרוּץ, תָּרוּץ מַהֵר

אֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת אוֹמְרִים תּוֹדָה

תּוֹדָה רַבָּה תָּרוּץ תּוֹדָה רַבָּה

רַק אַל תַּפְסִיק לָרוּץ תּוֹדָה

 

لكن شخص مثلي ألقي على جانب الطريق

ولا يعيش على الأرض إلا وجهه

ووجهه يقول لي مهلا

والوجه يقول يا كلب الحرب

عندما يقول لي الآخرون اركض، اركض بسرعة

نحن حقا نقول شكرا لك

شكرا جزيلا لكم، شكرا جزيلا لكم

فقط لا تتوقف عن قول شكرا لك


But, this is my character cast by the wayside

And only his face lives on the ground

And his face tells me, hey,

And the face says hey War dog ​​

When others tell me, hey run, run fast

We truly say thank you

Thank you very much, thank you very much

Just don't stop running

Thanks

 


צללים מגויסים / דוד מיכאלי

צללים מגויסים 



צְלָלִים מְגֻיָּסִים הוֹרְגִים אֶת עַצְמָם

צְלָלִים בַּחֲלוֹם שֶׁל אַחֵר

שׁוּב אֲנִי הוֹרֵג אוֹתְךָ אָחִי

הִתְעוֹרֵר! הִתְעוֹרֵר!

 

אֲנַחְנוּ פָּרִים שֶׁל קְרָב בְּזִירָה

אֲנַחְנוּ כַּלְבֵי מֵרוֹצִים וּשְׁמִירָה

אֲנַחְנוּ צְלָלִים מְגֻיָּסִים אָחִי

הִתְעוֹרֵר! הִתְעוֹרֵר!

 

אָחִי הוּא הַצֵּל שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי

אַשְׁלָיַת נִצָּחוֹן זֶה רַק הֶרֶג

אִתְּךָ אֲנִי מֵת, אַתָּה מֵת אִתִּי

אָחִי הִתְעוֹרֵר! הִתְעוֹרֵר!

 

אֲבָנִים לְבָנוֹת בִּשְׂדוֹת קֶטֶל

זִכְרוֹנֵנוּ חוֹלֵף כִּצְלָלִים אֲדֻמִּים

אָנוּ פְּרָגִים, פִּגְרֵי עוֹנַת הֶרֶג אָחִי

הִתְעוֹרֵר! הִתְעוֹרֵר!

 

אָחִי עִוֵּר, קַר, מֵת, מְגֻיָּס

צִלְּךָ עַל פָּנַי מְכַסֶּה וְנִפְרָשׂ

אִתְּךָ אֲנִי מֵת לָנֶצַח אָחִי

הִתְעוֹרֵר! הִתְעוֹרֵר!

 

צְלָלִים מְגֻיָּסִים מוּטָלִים לַמֶּרְחָק

עַל פְּנֵי אֹפֶק בּוֹעֵר

לְכוּדִים בַּחֲלוֹם אֲדוֹנֵי מִלְחָמָה

אָחִי הִתְעוֹרֵר! הִתְעוֹרֵר!

 

1992


יום חמישי, 9 בפברואר 2023

ג'אנג סאן-פנג VS בודהידהרמה / פרק מתוך נמר בהיר דרקון אפל / אבי מוריה, דוד מיכאלי (עורך)


גַ'אנְג סַאן-פֶנְג   

גַ'אנְג סַאן-פֶנְג מתואר בסיפורים העממיים כדמות יוצאת דופן, גבוהה ומזוקנת, בעלת עיניים רחבות, חובש כובע קש רחב[1]  ועם מברשת לגירוש זבובים. הוא מתואר כבעל גובה של למעלה משני מטרים, עצמות של עגור, עומד כעץ אורן, שפם דמוי חנית ובעל יכולת לעבור אלף לִי[2] ביום. הוא נחשב לאלכימאי דאואיסטי שהשיג חיי אלמוות והיה לוחם אגדי ועלילות הקסם שלו כוללות מעוף בשמים על גבי עגור ויכולת להימצא בו-זמנית במספר מקומות. הסיפורים אודות גַ'אנְג סַאן-פֶנְג מעניקים לו הילת אֵל.

מסופר כי גַ'אנְג ג'וּן-בָּאוֹ[3]  היה שמו המקורי, כי היה שווה נפש לתהילה ועושר, דחה משרה רשמית, ויתר על נכסיו ונדד כנזיר, ישב בהר חוּאָה ולאחר מכן בהר ווּ-דַאנְג. הוא נולד על פי המסופר בשלושה תאריכים, בשנת 960, בשנת 1247 או בשנת 1279, ושב לחיים בנס בסביבות 1390. הוא חי על פי המסופר בשושלת סוֹנְג המאוחרת, בשושלת יוּאַן, בשושלת מִינְג. שלושה קיסרים שלחו לחפש אחרי הדמות האגדית להזמינה לארמון אך זו לא נמצאה מעולם. גַ'אנְג סַאן-פֶנְג הועלה לדרגת קדוש בשנת 1459 בידי הקיסר יִינְג דְזוֹנְג[4]  משושלת מִינְג. בבֵּייגִ'ינְג, קיים אולם "סַאן-פֶנְג בן האלמוות" במקדש "הענן הלבן" המפורסם של כת הצ'וּאַן גֶ'ן הדאואיסטית. שמו של  גַ'אנְג סַאן-פֶנְג מופיע תכופות ברומנים וסרטי ווּ-שִׂיָא על גיבורים לוחמים כמורה רוחני ומומחה באמנויות לחימה.

סיפור רווח הוא שגַ'אנְג הגה את הטָאי-גִ'י צ'וּאַן לאחר שחזה בקרב בין עגור לנחש.

מסופר כי גַ'אנְג סַאן-פֶנְג חשב שאמני לחימה השתמשו בכוח רב והותשו בזמן קצר. לתפיסתו, או לתפיסת המספר, היה הדבר מנוגד לעקרון הדאואיסטי של התֹּאַם עם הזרימה הטבעית ופגע בבריאות. לכן שילב תרגולי בריאות וקרב כרעיון של תרגול פנימי עם חיצוני: "כוח רך או מקבל" להגנה ו"כוח מתפרץ" להתקפה. בסוף הטקסט המיוחס לגַ'אנְג סַאן-פֶנְג, ה"טָאי-גִ'י צ'וּאַן גִ'ינְג" על פי גרסאות אחרות, רשום:

"קטע זה נמנה על הכתבים שהשאיר מייסד התורה גַ'אנְג סַאן-פֶנְג מהר ווּ-דַאנְג שכיוון לכך כי המוכשרים תחת הרקיע ישיגו אריכות ימים ולא מיומנות בלבד[5]".

אגדת גַ'אנְג סַאן-פֶנְג תואמת את הנוף האמוני בזמן שושלת מִינְג: השפעת הדאואיזם, בני האלמוות וטכניקות חניכה סודיות לטיפוח עצמי. יהא הכותב אשר יהא, הוא משקף היטב את רוח התקופה. גַ'אנְג סַאן-פֶנְג, פטרונה האגדי של אסכולת ווּ-דַאנְג והטָאי-גִ'י צ'וּאַן, בעל יכולות על-טבעיות, מייצג את המורה העילאי וממלא תפקיד מקביל לתפקידו המיתולוגי של בּוֹדְהִידְהַרְמָה, פטרונה האגדי של אסכולת שָאוֹלִין. מזמננו שלנו אנחנו יכולים לצפות על שתי פסגות ניצבות ומשקפות אחת את האחרת, צפון ודרום, בודהיזם ודאואיזם.

אגדת גַ'אנְג סַאן-פֶנְג משקפת גם את הנוף הפוליטי בזמן שושלת מִינְג. סטנלי הנינג במאמרו המצוין "בורות, אגדות וטָאי-גִ'י  צ'וּאַן"[6] גורס כי באגדת גַ'אנְג סַאן-פֶנְג קיימים שלושה שלבים:

השלב הראשון לפני 1669 – בשלב זה מופיעה הטענה כי גַ'אנְג היה דאואיסט בן-אלמוות.

השלב השני שלאחר 1669 – בשלב זה מופיעה הטענה כי גַ'אנְג ייסד את האסכולה ה"פנימית" של אמנויות הלחימה.

השלב השלישי אחרי 1900 – ובו מופיעה הטענה כי גַ'אנְג הוא מייסד הטָאי-גִ'י  צ'וּאַן.

הנינג אומר כי אגדת  גַ'אנְג התפתחה במהלך שושלת מִינְג, על רקע היחסים הקרובים של שליטי מִינְג הראשונים עם נזירים דאואיסטים, שהנבואות שלהם תמכו במייסד השושלת. לא ידוע דבר על גַ'אנְג, למעט תיאורו כנזיר נודד בעל יכולות קסם, שייסד את הטָאי-גִ'י צ'וּאַן, מת ושב לחיים. חייו, בהתבסס על תיאורים שונים, השתרעו על פני כארבע מאות שנים.

הקיסר יוֹנְג לֵה הוציא סכומי כסף ניכרים לשקם מנזרים שנפגעו במלחמות בהר ווּ-דַאנְג שנחשב למקום המועדף על גַ'אנְג. יוֹנְג לֵה יזם חיפוש בן שלוש עשרה שנים למצוא את גַ'אנְג האגדי. היה זה חלק מסיפור כיסוי מתוכנן לאתר את הקיסר גִ'יאֶן וֶן, קורבן ההפיכה של יוֹנְג לֵה. הן הקיסר גִ'יאֶן וֶן והן גַ'אנְג מעולם לא נמצאו. לבסוף, בשנת 1459, יזם קיסר מִינְג בשם יִינְג דְזוֹנְג מהלך שבו קידש את גַ'אנְג החמקמק[7].

בכל התקופה הזו לא נרשם שום קשר בין גַ'אנְג לאמנויות לחימה למרות שמידע מסוג זה היה נכלל בדרך כלל ברשומות היסטוריות[8].

האזכור הקדום ביותר של גַ'אנְג סַאן-פֶנְג כמומחה אמנויות לחימה נמצא בתקופת שושלת צִ'ינְג בחיבור משנת 1669 ששמו "הספד לוַאנְג גֶ'נְג-נַאן", שחובר בידי חוּאַנְג דְזוֹנְג-שִׂי.

 

 


 



[1]  בכתב העת ווּ-יָאנְג שפורסם במאה התשע-עשרה סיפרו שני כפריים כי כובעו היה למעשה מְצִילָּה שרק תושבי הכפרים (שהיו מפורסמים בייצור מצילות) הורשו להקיש בה.

[2]  בערך 580 ק''מ.

[3]  Zhang Junbao 張君寶

[4]  明英宗, Reign:1435-1449, 1457-1464 Yingzong of Ming  

[5]  כתבי המופת של הטאי צ'י צ'ואן ג'ינג, מדף, 2005.

[6]   "Ignorance, Legend and Taijiquan". Journal of the Chen Style Taijiquan Research Association of Hawaii, Vol.2, No.3, Autumn/Winter 1994, pp. 1-7.

[7]  ד.מ.: ייתכן שבניית האגדה של גַ'אנְג סַאן-פֶנְג בנתה את האגדה של בּוֹדְהִידְהַרְמָה בהמשך.

[8] הסינולוגית אנה סיידל ציינה כי: "הביוגרפיות והאגדות אודותיו חסרות אפילו את הרמז הקלוש ביותר להיותו לוחם... אנו יודעים קרוב לאפס על אודות קיומו ההיסטורי ומחשבתו של גַ'אנְג סַאן- פֶנְג".

 Seidel, Anna. "A Taoist Immortal of the Ming Dynasty: Chang San-feng".

In: "Self and Society in Ming Thought" (ed. DeBary, William T).

NY: Columbia University Press, 1970, pp. 483-531.