גַ'אנְג סַאן-פֶנְג
גַ'אנְג סַאן-פֶנְג מתואר בסיפורים העממיים כדמות
יוצאת דופן, גבוהה ומזוקנת, בעלת עיניים רחבות, חובש כובע קש רחב[1] ועם מברשת לגירוש זבובים. הוא מתואר כבעל גובה
של למעלה משני מטרים, עצמות של עגור, עומד כעץ אורן, שפם דמוי חנית ובעל יכולת
לעבור אלף לִי[2]
ביום. הוא נחשב לאלכימאי דאואיסטי שהשיג חיי אלמוות והיה לוחם אגדי ועלילות הקסם
שלו כוללות מעוף בשמים על גבי עגור ויכולת להימצא בו-זמנית במספר מקומות. הסיפורים
אודות גַ'אנְג סַאן-פֶנְג מעניקים לו הילת אֵל.
מסופר כי גַ'אנְג ג'וּן-בָּאוֹ[3] היה שמו המקורי, כי היה שווה נפש לתהילה ועושר,
דחה משרה רשמית, ויתר על נכסיו ונדד כנזיר, ישב בהר חוּאָה ולאחר מכן בהר ווּ-דַאנְג.
הוא נולד על פי המסופר בשלושה תאריכים, בשנת 960, בשנת 1247 או בשנת 1279, ושב
לחיים בנס בסביבות 1390. הוא חי על פי המסופר בשושלת סוֹנְג המאוחרת, בשושלת יוּאַן,
בשושלת מִינְג. שלושה קיסרים שלחו לחפש אחרי הדמות האגדית להזמינה לארמון אך זו לא
נמצאה מעולם. גַ'אנְג סַאן-פֶנְג הועלה לדרגת קדוש בשנת 1459 בידי הקיסר יִינְג דְזוֹנְג[4] משושלת מִינְג. בבֵּייגִ'ינְג, קיים אולם
"סַאן-פֶנְג בן האלמוות" במקדש "הענן הלבן" המפורסם של כת הצ'וּאַן
גֶ'ן הדאואיסטית. שמו של גַ'אנְג
סַאן-פֶנְג מופיע תכופות ברומנים וסרטי ווּ-שִׂיָא על גיבורים לוחמים כמורה רוחני
ומומחה באמנויות לחימה.
סיפור רווח הוא שגַ'אנְג הגה את הטָאי-גִ'י
צ'וּאַן לאחר שחזה בקרב בין עגור לנחש.
מסופר כי גַ'אנְג סַאן-פֶנְג חשב שאמני לחימה
השתמשו בכוח רב והותשו בזמן קצר. לתפיסתו, או לתפיסת המספר, היה הדבר מנוגד לעקרון
הדאואיסטי של התֹּאַם עם הזרימה הטבעית ופגע בבריאות. לכן שילב תרגולי בריאות וקרב
כרעיון של תרגול פנימי עם חיצוני: "כוח רך או מקבל" להגנה ו"כוח
מתפרץ" להתקפה. בסוף הטקסט המיוחס לגַ'אנְג סַאן-פֶנְג, ה"טָאי-גִ'י צ'וּאַן
גִ'ינְג" על פי גרסאות אחרות, רשום:
"קטע זה נמנה על הכתבים שהשאיר מייסד התורה גַ'אנְג סַאן-פֶנְג מהר ווּ-דַאנְג שכיוון לכך כי המוכשרים תחת הרקיע ישיגו אריכות ימים ולא מיומנות בלבד[5]".
אגדת גַ'אנְג סַאן-פֶנְג תואמת את הנוף האמוני בזמן שושלת מִינְג: השפעת הדאואיזם, בני האלמוות וטכניקות חניכה סודיות לטיפוח עצמי. יהא הכותב אשר יהא, הוא משקף היטב את רוח התקופה. גַ'אנְג סַאן-פֶנְג, פטרונה האגדי של אסכולת ווּ-דַאנְג והטָאי-גִ'י צ'וּאַן, בעל יכולות על-טבעיות, מייצג את המורה העילאי וממלא תפקיד מקביל לתפקידו המיתולוגי של בּוֹדְהִידְהַרְמָה, פטרונה האגדי של אסכולת שָאוֹלִין. מזמננו שלנו אנחנו יכולים לצפות על שתי פסגות ניצבות ומשקפות אחת את האחרת, צפון ודרום, בודהיזם ודאואיזם.
אגדת גַ'אנְג סַאן-פֶנְג משקפת גם את הנוף הפוליטי
בזמן שושלת מִינְג. סטנלי הנינג במאמרו המצוין "בורות, אגדות
וטָאי-גִ'י צ'וּאַן"[6] גורס כי באגדת
גַ'אנְג סַאן-פֶנְג קיימים שלושה שלבים:
השלב הראשון לפני 1669 – בשלב זה מופיעה הטענה
כי גַ'אנְג היה דאואיסט בן-אלמוות.
השלב השני שלאחר 1669 – בשלב זה מופיעה הטענה כי
גַ'אנְג ייסד את האסכולה ה"פנימית" של אמנויות הלחימה.
השלב השלישי אחרי 1900 – ובו מופיעה הטענה כי גַ'אנְג
הוא מייסד הטָאי-גִ'י צ'וּאַן.
הנינג אומר כי אגדת גַ'אנְג התפתחה במהלך שושלת מִינְג, על רקע היחסים הקרובים של שליטי מִינְג הראשונים עם נזירים דאואיסטים, שהנבואות שלהם תמכו במייסד השושלת. לא ידוע דבר על גַ'אנְג, למעט תיאורו כנזיר נודד בעל יכולות קסם, שייסד את הטָאי-גִ'י צ'וּאַן, מת ושב לחיים. חייו, בהתבסס על תיאורים שונים, השתרעו על פני כארבע מאות שנים.
הקיסר יוֹנְג לֵה הוציא סכומי כסף ניכרים לשקם
מנזרים שנפגעו במלחמות בהר ווּ-דַאנְג שנחשב למקום המועדף על גַ'אנְג. יוֹנְג לֵה יזם
חיפוש בן שלוש עשרה שנים למצוא את גַ'אנְג האגדי. היה זה חלק מסיפור כיסוי מתוכנן
לאתר את הקיסר גִ'יאֶן וֶן, קורבן ההפיכה של יוֹנְג לֵה. הן הקיסר גִ'יאֶן וֶן והן
גַ'אנְג מעולם לא נמצאו. לבסוף, בשנת 1459, יזם קיסר מִינְג בשם יִינְג דְזוֹנְג
מהלך שבו קידש את גַ'אנְג החמקמק[7].
בכל התקופה הזו לא נרשם שום קשר בין גַ'אנְג
לאמנויות לחימה למרות שמידע מסוג זה היה נכלל בדרך כלל ברשומות היסטוריות[8].
האזכור הקדום ביותר של גַ'אנְג סַאן-פֶנְג כמומחה
אמנויות לחימה נמצא בתקופת שושלת צִ'ינְג בחיבור משנת 1669 ששמו "הספד לוַאנְג
גֶ'נְג-נַאן", שחובר בידי חוּאַנְג דְזוֹנְג-שִׂי.
[1] בכתב
העת ווּ-יָאנְג שפורסם במאה התשע-עשרה סיפרו שני כפריים כי כובעו היה למעשה מְצִילָּה
שרק תושבי הכפרים (שהיו מפורסמים בייצור מצילות) הורשו להקיש בה.
[2] בערך
580 ק''מ.
[3] Zhang Junbao 張君寶
[4] 明英宗, Reign:1435-1449, 1457-1464 Yingzong of Ming
[5] כתבי
המופת של הטאי צ'י צ'ואן ג'ינג, מדף, 2005.
[6] "Ignorance, Legend and Taijiquan". Journal of the Chen
Style Taijiquan Research Association of Hawaii, Vol.2, No.3, Autumn/Winter
1994, pp. 1-7.
[7] ד.מ.:
ייתכן שבניית האגדה של גַ'אנְג סַאן-פֶנְג בנתה את האגדה של בּוֹדְהִידְהַרְמָה
בהמשך.
[8] הסינולוגית אנה סיידל ציינה כי:
"הביוגרפיות והאגדות אודותיו חסרות אפילו את הרמז הקלוש ביותר להיותו לוחם...
אנו יודעים קרוב לאפס על אודות קיומו ההיסטורי ומחשבתו של גַ'אנְג סַאן- פֶנְג".
Seidel, Anna. "A
Taoist Immortal of the Ming Dynasty: Chang San-feng".
In: "Self and
Society in Ming Thought" (ed. DeBary, William T).
NY: Columbia
University Press, 1970, pp. 483-531.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה