על התרגום מסינית של כתבי המופת של הטאי ג'י צ'ואן ג'ינג / דוד מיכאלי / מדף בית הוצאה לאור

 

על התרגום מסינית של כתבי המופת של הטאי ג'י צ'ואן ג'ינג

---

 

התחלתי בתרגום כתבי המופת של הטאי-ג’י צ’ואן בשנת 1990, כאשר התחלתי להורות אמנות זו. תרגמתי מאנגלית עבור עצמי את האסופה "תמצית הטאי צ'י צ'ואן" של לו, אין, אמקר, פו מארה''ב, שהציגו את הפסוקים במתכונת שירה. בשנת 2001 שברתי את רגלי בעבודתי במדבר וניצלתי את חודשי ההחלמה להשלמת התרגום מהנוסחים באנגלית של יאנג ז'ווינג-מינג מבוסטון ושל ג'ואו דזונג-חואה מניו ג'רסי. מצאתי קטעים בגיליונות Bamboo-Tablet שנערכו בידי סטיוארט א. אולסון ושכפולים ישנים חסרי שם שקיבלתי מאחי ניצן מיכאלי. מצאתי עוד קטעים בספרים של משפחת יאנג, ג’נג מאן-צ’ינג, יו קוואנג ולבסוף, החל משנת 2003, ברשת.

מצאתי הבדלים מתונים של פירוש, עריכה (על פי נושאים או כרונולוגית), תוספות ושמות. היו נקודות שגרמו למבוכה קבועה. למשל, ההתייחסות לקצה הקודקוד, הנושא של צ'י וחוסר כוח (וו יו-שיאנג, 20[1]) שלכאורה מנוגדים, ומושגי הכרה וכוח שונים. מכאן כבר קצרה הדרך להחלטה להתבונן במקור הסיני עצמו. ''אין סקרן שלא יוכל להבין זאת'' אומר וואנג דזונג-יואה. את הטכסטים בסינית עליהם עבדתי, השגתי מספרו של יאנג ז'ווינג-מינג ''סגנון יאנג למתקדמים'', מספרו של ג’ואו דזונג-חואה ''הדאו של הטאי-ג’י צ’ואן'', מעותק יפני בצורת מגילה יפהפייה שהושאל לי באדיבותו של פרופ' יעקב רז ומאתרי רשת שונים. הטקסט מופיע בדרך כלל כפסקה רציפה. כאן חילקתי אותה למשפטים והוספתי הערות.

העריכה שבחרתי לאסופה זו אינה כרונולוגית אלא הגותית: שלוש היצירות הראשונות שבספר מופיעות קבע כיצירות יסוד והן בעלות מבנה וסגנון דומה של שירה הוראתית. ההתייחסות לתודעה מתעצמת מיצירה ליצירה. החל מאבן היסוד של ה''טאי-ג’י צ’ואן ג'ינג'', שנהוג ליחס אותו לג'אנג סאן-פנג, דרך ה''טאי-ג’י צ’ואן לון'', שתרגמתי אותו כ"מאמרות"[2], בעל הראיה הקוסמולוגית, המיוחס לוואנג דזונג-יואה. וכלה ב''רוח הדברים'' של וו יו-שיאנג מיודענו. היצירה החותמת חלק זה, ''שיר המהות והיישום'' של ג’נג מאן-צ’ינג, מאוחרת הרבה יותר ומיקמתי אותה כרביעית, גם משום שהיא שואפת להשתמש בתבנית השירה ההוראתית של היצירות הראשונות, ואולם בעיקר משום שהיא נוגעת בעקרונות פילוסופיים ודוחקת את גבול התפיסה. היא שונה בסגנונה היוצר תחושה של פנייה אישית.

מכאן מתחיל חלק בעל אופי מאמרי יותר שכלולים בו ''עשרת הדגשים'' של יאנג צ'אן-פו. מיקמתי אותם, למרות שכרונולוגית הם מאוחרים יותר, כמבוא למאמרים הממצים של לי אי-יו בעל הגישה הפרטנית לעיבוד התנועה. החלק הזה מסתיים עם ''שיר שלושה עשר המצגים'' שמחברו אינו ידוע.

החלק האחרון בספר הוא מגוון של יצירות ממחברים בלתי ידועים. היצירות מעבדות ומשכתבות את הנושאים של שלושת הפרקים הראשונים. מחזור צ'יאן לונג, שיש לו תחביר עם אופי מסכם והעוסק באותם מוטיבים של ה"מאמרות" (לון), חותם פרק זה כסיכום. כאפילוג מופיעה יצירה בעלת רוח דאואיסטית המיוחסת למורה בשם יה דא-מי.

נספחי הספר כוללים: רשימה כרונולוגית של המחברים, פירוט ראשי התיבות של המעירים, מילון מונחים, טכסטים בסינית (כל החומר המתורגם), ביבליוגרפיה ומאמר קצר על תרגול. 

חשיבה שיטתית מאפיינת את כל היצירות. מתוך ההנחה כי בכל פסקה של שירה הוראתית קיים היגיון תוכני ומבני, שמרתי על הרצף בפסקאות, בפסוקים ובתווים. במקרים רבים מצאתי סימטריה תחבירית, הקבלות וחזרות מבניות.

פתחתי שורה חדשה במקרים אלו: עם הופעת פיסוק, על מנת להבדיל בין הנחה ומסקנה, או, להשגת מקצב תמונתי של המושגים. בסוף ארבעת הפרקים הראשונים מופיעה הגרסה הרציפה באותיות קטנות על מנת לקבל התרשמות חזותית בדומה למקור ולראות את הקשר שבין הפסקאות. מספרי הפסוקים בשלושת הסיכומים הראשונים מיועדים להתמצאות ואינם נמצאים במקור.   

תמונת הנוף של השפה הסינית היא תיאטרון של מצגים וסימולים. פשטותו היחסית של התחביר משמשת במה ליריעה עשירה ודחוסה של תמונות-מילים חד-הברתיות הניצבות כעצמים, מבנים של הנחות ומסקנות, הקבלות וסימטריות שונות, אופי פתגמי, מצלולים ומחוות. כמשתמש בשפת עבר, בחנתי את המונחים הסיניים כשורשים דרך שבעת חלונות בנייני הפעולה העבריים להאיר אותם מהיבטים שונים. בדומה ניסיתי להתבונן בצירופי המונחים. מתוכם הופיעו קווים של רעיונות בהירים. יכולתי לשמוע קולות של הוגים מן העבר, מושגים, הנחות ותהיות דוגמת ''עילת העילות'', ''ההכרה הקובעת את ההוויה'' ולהיפך, ''אחדות ניגודים'' ועוד.

על מנת לנתק את המונחים ממשמעותם הסמלית המקומית ולהעבירם למצב אוניברסלי, נטלתי לעצמי את החירות להתבונן בהם מצד כיווני התנועה והמתח: אדמה כבסיס, שמיים כמרחב ואינסוף, מים כזרימה, היקוות וחילחול וגו'. זהו המגדלור של התרגום: תנועה ומתח.

בסיועו של אבי מוריה עדכנתי את התעתיק הסיני מ"ווייד-ג'יילס" הישן ל"פין-יין" הפונטי המודרני. שם הספר הוא כתבי המופת של הטאי-ג’י צ’ואן ג'ינג. Jing 經 משמעו ספר, כללים, חיבור קלאסי או כתב מופת כמו בספר ה''אי-ג'ינג'' או ב''דאו דה ג’ינג''. ג'י 極 ji משמעו קיצון, קוטב, ציר, במובן בראשיתי של בריאת התופעה, תחילת ההתחלה, הייחודיות – הסינגולריות שממנה נפרש כל עץ התופעות. טאי 太 Tai משמעו הכי, הגדול במובן של המידה העליונה ביותר, המד העליון. טאי-ג'י, מילולית: הקוטב העליון, או בגסות, הכי קוטב. משמעו הייחודיות המייחדת ומסמנת תחילתה של התהוות, תחילת הבריאה, העיקרון הבראשיתי היוצר הבדלה בין יש לאין, הפיצול הראשוני, הקיטוב הראשוני, ההתמיינות הראשונית, אם כל התנועות, או האירוע הקיצוני שבו מופיעה התנועה לראשונה מתוך הלא כלום, ולפיכך כל הדברים, זרימת חלוקתם ואיחודם, עיקרון הספוג בכל רגע של קיום. צ'ואן משמעו יד, אגרוף. Taijiquan.  

המונח ''צ'י'' 氣  qi, מפורש בסינית כאדים, גז, אוויר, אווירה. מונחי פעולה אפשריים יכולים להיות: זרימה, דחיסה, פעימה, לחץ, שחרור, שניתנים לשימוש גם ביחס לרגשות. כמהות שניתן להתוודע אליה באמצעות נשימה, בחרתי להשתמש במונחי ''הנשימה'' או לחילופין ''הנשמה'', גם בגלל מהות הנושם והנשימה וגם בגלל פירושי הנשימה בתורות שונות בעולם כעקרון חיים. הסבר נוסף נמצא בפרק הראשון ובמילון המונחים.

למונח ''ג'ינג'' 勁 jing, שמקובל לתרגמו ככוח פנימי, בחרתי בהמלצתו של ניצן מיכאלי להשתמש במושג ''כוח חי'' כביטוי לכוח מחובר ולא מנותק ממקור ושורש. עם זאת המושג מתורגם לעתים כגל או מתח ובמהדורה זו גם כ"זרימה פנימית".

למונח ''לי'' 力  liבחרתי להשתמש ברוב הפעמים במילה ''כוחניות'' שהיא פשטנית מה, אולם משרתת כראוי את הרעיון של שימוש ביכולת וכוח פיזיים היכולים לגרום לעיוורון תודעתי.

המונחים "הדיפה" 掤 peng, ו"ללכת עם" 走  zou, הינם ייחודיים לתרגול האמנות ועלפי אולסן אינם מופיעים בפירוש זה במילונים המקובלים. הסבר מצורף בגוף הספר. במילון המונחים בנספח מופיעים הן המקור בסינית והן התעתיקים באנגלית.

היה מענג להתייחס תחילה לתרגום מילולי ישירות מהמקור ולגלות משמעויות שאינן מופיעות בתרגום מקובל ומוסיפות רבדים של תפיסה. לדוגמה, נכתב בתווים המקוריים: ''אין / קשה / לא / הרס'' (וו יו-שיאנג, 4) אשר תורגם בנוסחים שונים ברוח של עימות כדוגמת ''אין דבר קשה שלא יוכל להורסו'' פירוש שאכן קיים כפתגם אך אולי משמעותו האמיתית היא שכל דבר קשה מתפורר. בהערה המצורפת לשיר מופיעה גרסת התרגום: ''שאינו קשה אינו נחרב'' פירוש שנמנע ממושגי עימות ושומר את ההקבלה הפנימית של השורה. מכאן זורח קשר אל פסוק מהדאו דה ג’ינג, 76, ''הקשה והחזק הם מלוויו של המוות, הרך והחלש הם מלוויהם של החיים''. מכאן נבע גם פירושו של הפסוק המוקשה בדרך כלל, במקור, מילולית: ''יש / צ'י / אדם / אין / לי'' (וו יו-שיאנג, 20) ותרגומו ''עם הנשימה אדם מתרוקן מכוחניות'' (תובנה לתרגום זה שרתה עלי באחד משיעורי הבוקר שלנו). טסוטומו אושימה ציין כי ברגע השאיפה היריב מנוטרל. אותו עיקרון של "או-או" מופיע בהיפוך באמרה הבודהיסטית: "כשהדהמה הכוזב מופיע הדהמה האמיתי נעלם..." כמובן שישנן דוגמאות נוספות המהדהדות את הדאו דה ג’ינג כמו ''היש הנולד מן האין'' מול ''מוחלט ועילאי יש מאין נצחי'' (וואנג דזונג-יואה, 1), ''העשייה הנעשית מעצמה'' מול ''שינויי הגוף קורים מעצמם'' ו''היד אשר איננה יד'' (ג’נג מאן-צ’ינג), ועוד ''הגבוה רואה בנמוך את יסודו'' (דאו דה ג’ינג, 39) מול ''כוונה למעלה מכילה את רעיון הלמטה'' (ג'אנג סאן-פנג, 7,8). ''הדרך מוליד את האחד, האחד מוליד את השניים, השניים מולידים את השלושה, השלושה את ריבוא הדברים'' (דאו דה ג’ינג, 42) מול הפתיחה של ג’נג מאן-צ’ינג ''עילת העילות, שני המופעים, ארבע ההתגשמויות…'', סיומות כמו ''יש לחקור זאת'', ''לפי זה'', מופיעות במזרח בכתבים שונים כדוגמת הדאו דה ג’ינג וספר חמש הטבעות. כמה הערות נסמכות על ספר אמנות המלחמה של סון דזה עפ''י התרגום לאנגלית של ס. ב. גריפית. רוח המשפטים ב''שיר המשמעות האמיתית'' מזכירה את רוח השירים ביצירה "אילוף הפר[3]". אצל לי אי-יו מופיעה התבנית התחבירית המסורתית המופיעה בדרך כלל בשמונה היגדים מן התוצאה אל הסיבה.  

ההיצמדות לתווי הטכסט הסיני המקורי הניבה בכמה מקרים שוני מהמשמעויות בתרגומים המקובלים לאנגלית. ציינתי את המקובל במסגרת ההערות המצורפות.

הציטוטים בעברית מהדאו דה ג’ינג נשענים על תרגומם של דן דאור ויואב אריאל בהוצאת מפעלים אוניברסיטאיים ועל תרגומם של יורי גראוזה וחנוך קלעי בהוצאת מוסד ביאליק. הציטוטים מויגנייאנה בהאיראווה – השיווה של התודעה, עפ''י תרגומו המצוין של אמיר אור (הליקון 21, 1997).

מפתח ראשי התיבות של בעלי ההערות והציטוטים בספר נמצא בפרק נספחים.

השתמשתי בגוף זכר כביטוי כללי מטעמי נוחות ואין כל העדפה של זכר על נקבה ולהיפך. אולי ראוי לנצל הערה זו ולציין כי האיכות הנשית נדרשת כערך בלימוד וכבר נאמר בדאו דה ג’ינג, 10: ''…שערי רקיע נפתחים ונסגרים, התוכל להיות נקבה?…''. 

ידיעתי בשפה הסינית מעטה ביותר ומתמצה במושגים פילוסופיים ותנועתיים של אמנות הטאי-ג’י צ’ואן. לפיכך השתמשתי בהכשרת העיצוב והאמנות שלי כאשר הגדלתי את הטקסטים בסינית כסדרה גרפית של סימניות על דפי 3A והתחלתי לתרגם כל סימניה בנפרד ולרשום את פירושיה המילוניים השונים שיכלו להיות משלושה פירושים ועד כשלושים. בעזרתו של ד''ר גד ישי מאוניברסיטת חיפה, נכונותה ועזרתה של הגב' צ'אנג שו חן מורתי לסינית וגם בעזרתה של הגב' נמורה היסאקו עמיתתי לתרגול התאפשר לי לבדוק את התרגום המילוני לכל תו מהכתבים בנפרד, גם במטרה לנסות להתבונן במרכיבי היסוד של המונחים. אז, ניסחתי את המשמעות ההוראתית, בניסיון ללכוד את רוח הדברים. זאת מתוך ההנחה התמימה כי ''אם שהניסוחים שונים הפעולה זהה תמיד'' כפרפרזה על אחת האמירות שבכתבים. לימים, לאחר שהספר יצא לאור, גיליתי כי זו הייתה שיטתו של המשורר עזרא פאונד בתרגומיו הסיניים ושמחתי להיתלות, בדיעבד, באילן גדול.

המורה ניצן מיכאלי כמומחה לטאי-ג’י צ’ואן וד''ר גד ישי כמומחה לסין והגותה הואילו ובקרו, העירו ודנו אתי על מושגים רבים של תנועה ותודעה, סגנון, מקצב ופירושים. החל משנת 2002 נסתייעתי רבות במילון הרשת הממוחשב של Chinese Character Dictionary.

נתמזל מזלי לפגוש את מר זאב פוקס שהעיר והשלים. זאב פוקס גם שידך ביני לבין אמן הלחימה אבי מוריה שסייע לי רבות כעמית ושותף לדיון, בהפניה למקורות ובהגהה. עבודת העריכה שלי בשנים 2005-2018 על ספרו המפורט "נמר בהיר דרקון אפל - אמנויות לחימה סיניות בראי התרבות" אפשרה לבחון, לדייק ולאשר פרטים שונים במבואות כאן. "נמר בהיר דרקון אפל" הוא ספר חובה להכרת הרקע ההיסטורי, התרבותי והמקצועי שבו צמחה השירה ההוראתית הסינית הקשורה לאמנויות הלחימה. ספריי "הערות זמניות על תנועה", ו"תשעת נקבי הפנינה" יכולים להשלים לקורא/ת את תמונת התוכן והרעיונות הפילוסופיים והיישומיים של אמנות הפעולה והמפגש.

מתוך ההתנסות בטאי-ג'י צ'ואן, ומתוך עיסוקי המתמיד בהתבוננות, עיצוב, שטח ומרחב, נתבהרו לי מעט מעט הפעולה וכיווניה. ברצוני להביא את הידע הזה אל ההרקה מסינית לעברית.

מסקנות מוטעות וטעויות בתרגום הן באחריותי המלאה.

דוד מיכאלי 

מהדורה שנייה גבעתיים 2018

 

 

[1]  הסימוכין המופיעים בספר: תחילה שם המחבר ולאחריו מספר הקטע המוזכר.

[2]  בקשר ישיר ל"מאמרות" של קונפוציוס – לון יו 論語. ומתוך השערה שהשם המקורי של היצירה נקבע מתוך זיקה זו.

אצל ג'ואו דזונג-חואה ''לון'' בפרק 2 מתחלף עם ''ג'ינג'' ואולי זה מהדהד את הטענה של משפחת לי כפי שהיא מופיעה אצל דוגלס וויל.

[3]  Taming The Bull ''איש תופס פר'' תורגם לעברית ע''י יעקב רז ודן דאור.