יומני 1973 / משה וינרוב

דוד מיכאלי / הרצל / 1979

יומני 1973 

משה וינרוב

צמתי ביום כיפור מנהג שאימצתי לעצמי מתוך הזדהות לאומית ואולי מתוך כוונה לכפר על מה שעשיתי להורי ניצולי שואה אמא שהצליחה לברוח מווארשה ואבא שנלחם בצבא הרוסי אך כל משפחתו נספתה. אבא עלה באוניה אקסודוס אחרי שבילה בסיביר כצל"ש שהעניק סטאלין לחיילים שלחמו בחזית. חטאי, אולי,  ששכנעתי אותם ששריון פחות מסוכן מצנחנים, גדוד 50, אליו רציתי להצטרף עם חברי הגרעין הנח"ל "עין דבר" על משקל משקל שם הכפר הצ'רקסי עין חוואר שהיה בשיפולים המערביים של שטחי הפלחה של משק היעד שלנו קבוץ אלרום המוכר כיום עמק הבכא. שטחים שסיקלנו ביד על מנת להכשירם לחקלאות. ברמפות של עמק הבכא נפגעתי בטנק השני שלי. טנק ראשון נפגעתי בשיפולי מוצב 111 ברכס בשנית. בטנק נהרג ירון אשכנזי מכפר גנים בפ"ת. את הנהג יהודה דרומר הצלחתי לחלץ שהיה פצוע באזור הכתפיים. נחלצנו תוך מעבר מטנק לטנק למוצב 111. שם פגשתי חברים מגדוד 50 כאילן קריב מגרעין לעין זיון. הכרחתי את יהודה. לשתות במהלך הלילה כדי שלא יתייבש. נשכבתי לצידו בתעלה פנימית והמתנתי לפריצת חי"ר סורי. בבוקר פונינו חברי מגדוד 50 ומהטנקים לתל יוסיפון ע"י פלוגת הטנקים שלנו. לאחר שהעמסנו את הפצועים על קומנדקר וסיימנו לתדלק ולחמש את הטנקים צעדתי לבסיס נפח. ממנו הגעתי לראש פינה פגשתי חברה מהפלוגה שלא היו עבורם טנקים בימ"ח פילון. הצטוותי ועלינו למחנה נפתלי לזווד ולחמש טנקים . הצלחנו לקחת 11 טנקים ונסענו מצומת גולני דרך טבריה עד עמק הבכא. שטחי הפלחה שהכרתי כי היו של קיבוץ אלרום. בלילה נפגענו מבזוקה במה שנקרא לימים ליל הבזוקות. המטען החלול חלף ליד ראשי וריסס את האגן של איתמר ברש מכפר יהושע שהיה מפקד הטנק. חילצנו אותו עם נהג הטנק ממרום גולן, יובל כנראה, אצלנו היה מוכר כג'ינג'י, אל הזלדה שמפקדה כתב את "אחי גיבורי הגולן" החקוקה בריתוך על פלטות בזוקה מהטנקים  שלנו. לקראת הבוקר יובל ואני פנינו מערבה במטרה להצטוות לטנקים אחרים שנפגעו. ליד הכפר עין חוואר בחלק המערבי של עמק הבכא ראינו טנק שלנו פגוע בתמסורות. עלינו עליו יובל לתא הנהג ואני לצריח. הצלחנו להניע והטנק החל להעלות עשן לבן וסמיך מהשמן שדלף. הצלחנו לנסוע רק ישר ללא היגוי ימינה או שמאלה. לפתע מגיח T62 ששרד את מתקפת הלילה עולה מהוואדי הנשקף היום מאנדרטת חט' 7. אני צועק ליובל לעצור ולנטוש כי לא היה לנו קשר פנים ולא אפשרות לכינון וביצוע ירי. למזלנו עלה כח חדש והטנק הראשון פגע בו. נטשנו את הטנק והלכנו לצומת ווסט. בדרך חלפנו על פני ג'יפ שלנו פגוע שלימים הסתבר שהיה של אלכס רדלוס מהצופים בר"ג שהיה קצין טיווח תותחנים. בצומת וואסט המתנו עם אמבולנס צבאי. הגיע טנק פגוע עם טען קשר הרוג ותותחן היסטרי בהלם קרב. פינינו את שניהם לאמבולנס ועלינו על הטנק שהסתבר שהיה זה שפגע בטנק הסורי שאיים עלינו. חזרנו לעמק הבכא ולאחר עוד יום לחימה התארגנו לפריצה לסוריה. אנחנו פרצנו בציר הצפוני למרגלות תל אל-אחמר וליד מוצב 104 בו נהרג אהוד אלחנני משכבתנו. תוך כדי קרב הפריצה עלינו על מוקש. ניסיתי להזהיר טנקים סמוכים אך היינו ברשתות קשר שונות. ניסיתי דגלים, לא עזר. היינו חמישה טנקים בשדה מוקשים. קיצרנו זחלים לארבעה. לקחנו חלקים משרשרת הטנק שלנו שנפגע והוצאנו ארבעה עד שיחידת החימוש הגיעה. נהג הטנק בטנק זה היה אבנר ספקטור אותו הכרתי מצופי סביון. באין טנקים הלכתי למשק לקיבוץ אלרום. פגשתי במקלט את החברה ממחנות העולים שהיו בוגרים מאתנו. חנן החובש חיטא את הפצעים והרסיסים שהיו לי מתחת לעין שמאל וכוויות הסנטר, תחת בית השחי והיד השמאלית. תוצאה של התפוצצות הטנק הראשון שלי ב 111. יום למחרת ירדתי לקיבוץ דפנה לפגוש את בנות המשק שפונו. משם הגעתי חזרה לנפח והייתי בצוותי טנקים כרזרבה. המשכתי מילואים עד גיל 45 כולל מלחמת לבנון הראשונה בציר המזרחי. אזור סולטן יעקב, אינתיפאדה ראשונה ועוד. כשהוזמנתי להשתחרר בבסיס צאלים הש"ג לא נתן לי להיכנס. מכיוון שהגעתי עם ג'יפ והכרתי את הבסיס נכנסתי בדרך הטנקים. היו הרבה סיפורים ואירועים נוספים. השתדלתי לתמצת. במילואים היינו טנקיסטים מחטיבה 188 וחט' 7 והעברנו חוויות תוך ניסיון להבין את התמונה הכללית של מה שעברנו. 

קישור לכתבה בווינט

1. חלק מסיפור הפלוגה שלי. פלוגה ב' פלוגת נחלאים שהוסבו לשריון. את הבחור באמצע התמונה עם חולצת התכלת חילצתי לאחר שנפצע בעמק הבכא בליל הבזוקות. חודשים אח"כ הגיע לקיבוץ אלרום לחתונה של בת מחזור שלו מכפר יהושע ונסענו בלילה לרמפות של עמק הבכא להראות לו היכן נפגענו

2. הייתה עוד פלוגת נחלאים אתנו בגדוד פלוגה ד' שירדו יותר דרומה לכיוון תל סאקי. נפלו על מארבי קומנדו סורי. חלקם נשבו כולל המ"פ דני לוין. חלקם נלקחו בשבי וחלקם נמצאו ירויים בעורפם וכפותים עם ידיים לאחור

יומני הסלע / שינוי קצב, מקום וזמן / זהב הפרעונים / ג'ד דינר

צילומים: ג'ד דינר

שינוי קצב, מקום וזמן / זהב הפרעונים 

ג'ד דינר

מה מקור הזהב בקברו של תות אנחאמון? בין הסרקופגים למסכת המוות ולציפוי פסלים ורהיטים - מעל 120 ק"ג זהב. סביר להניח שפרעונים אחרים זכו להנצחה דומה ( לפני שקבריהם נשדדו) - מה מקור הזהב הפרעוני?

בימים האחרונים סקרתי מכרות זהב מתקופת הפרעונים  - במדבר המזרחי במצריים , כלומר בהרים העתיקים בין הנילוס לבין הים האדום, שהם חלק מהמסיב ערבו-נובי – מחוז ענק של סלעים קדומים , פרה קמבריים המשתרע בין ערב הסעודית, אתיופיה , מזרח מצרים, סיני ואף שלוחה קטנה באזור אילת. סלעים שנוצרו בין 1000-540 מיליון שנה, ובהם נפוצות למדי תופעות מינרליזציה של זהב. במרבית המקומות המינרליזציה קטנה ולא משמעותית – לדוגמא עורק זהב קטן ליד אילת באזור נחל רודד שנכרה בתקופה המוסלמית. אך פה ושם במצרים , סודן, אתיופיה וערב הסעודית יש מופעים גדולים של זהב בסלעים המאפשרים כרייה ממוכנת של מיליוני טונות במכרות פתוחים.

הכרייה הפרעונית נעשתה בעורקים, בדרך כלל עורקי קוורץ שהכילו ריכוזים עשירים של זהב (מעל 30-15 גרם זהב לטון סלעים) . הכרייה הייתה ידנית, ולפחות בתקופות הקדומות ללא ברזל אלא בכלי צור, כי הברונזה שהייתה ידועה אז לא הייתה קשה מספיק להתמודד עם סלעי הקוורץ הקשים. כרייה של עשרות, לעתים מאות ק"ג של בצר זהב מכל מכרה , עורקים שבדרך כלל רוחבם  כחצי מטר (בפחות מזה קשה לכורים להתקדם בכרייה) ומעלה, עד 1-2 מטר רוחב , ולרוב לא יותר מ40-50 מטר לעומק – כי אז נתקלים במי  תהום. הסלעים נגרסו בטחינה ידנית ובעבודת פרך. עתים נלקחו הסלעים העשירים לעיבוד וריכוז ליד הנילוס, מרחק עשרות קילומטרים מכאן.

מדי בוקר, ב 04:00 , באל קוסיר או חורגדה, עולה על הג'יפ ובנסיעה של שעתיים, חלקה בוואדיות חוליים מתקדם כ100-150 ק"מ מערבה ו 4000 שנים אחורה בזמן. נופים המזכירים את נופי סיני , לעתים עם סלעי גרניט אדומים, לרוב עם סלעים כהים, פסגות חדודות, ואדיות רצופי ארקוזה, מעט עצי שיטים בערוצים. שחון וחם, גם בספטמבר.

המצרים הקדמונים חיפשו עורקים עשירים –בדרך כלל מעל 15-30 גרם זהב לטון סלע. לעתים , מסביב לגלעין – או העורק - העשיר, נותרו אזורים נרחבים של סלעים שמכילים בין 1-5 גרם לטון סלע – די והותר  כדי להפיק רווחים נאים עבור מכרות מודרניים  ממוכנים. בדרום המדבר המזרחי גילו לפני כ 25 שנה מרבץ זהב ענקי , שמו סוקרי (Soukari) ובו למעלה מ300 מיליון טון בריכוז של גרם אחד לטון – ופועל שם מכרה פתוח המטפל במיליוני טונות סלע בשנה ומפיק מאות אלפי אונקיות זהב.

מטרתי – לייעץ ללקוחותיי – חברת כרייה זרה – לאחר סקירת  המכרות הפרעוניים הקטנים, מנהרות קטנות או חפירות רדודות, עתים עם חורבות אזורי מגורים בסמוך – האם סביב החפירות הרדודות יש נפחי סלעים עם זהב בריכוזים נמוכים החוגרים סביב לעורקים הצרים והעשירים שכה משכו את הכורים הקדומים לפני 4000 ואף 5000 שנים. יצוין שהכרייה הקדומה נמשכה – בהפסקות ארוכות - עד התקופה הביזנטית. גם הבריטים כרו פה זהב, עד למהפכה בשנת 1952.

האמצעים שבידי – פרט לג'י. פי. אס. וצילומי לווין – פטיש, לופה (זכוכית מגדלת) פנקס רשימות ועין סקרנית ומאומנת. אף תוכנת AI לא יכולה להחליף אותי, לפחות בעתיד הנראה לעין. ואף תוכנה לא תוכל לזכות ברטט ההתרגשות לו אני זוכה בעת היציאה לשטח או כשמגלה עורק עשיר ותופעות גאולוגיות דורשות הסבר.

הילחמי תל אביב!

 הילחמו על העוגיות  

 

הִלָּחֲמוּ עַל קָפֶה וּמַאֲפֶה, עַל קָצָר וְאָרֹךְ וְהָפוּךְ

וְעַל שְׁקֵדִים וְקִנָּמוֹן וְתַפּוּחִים וְעוּגוֹת פֶּרֶג,

עַל פְּרִיחַת הַסִּגָּלוֹן, נְעָרוֹת עַל אוֹפַנַּיִם,

שְׂדֵרוֹת מוּצַלּוֹת, בָּתִּים לְבָנִים, אוֹטוֹבּוּסִים, שְׁוָקִים

הִלָּחֲמוּ עַל גְּבִינוֹת וְעַל שׁוֹקוֹלָד וְעַל יַיִן וְעַל עַגְבָנִיּוֹת

הִלָּחֲמוּ עַל דּוּכָנִים וְקַבְּצָנִים, וְחוּמוּס יוֹם שִׁשִּׁי

וְעַרַק אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם. עַל כְּלָבִים וְעַל חֲתוּלִים,

עַל פִּנּוֹת שְׁתִיָּה לְצִפּוֹרִים וַחֲבַצְּלוֹת מַיִם

עַל קְשִׁישִׁים אוֹחֲזֵי יָדַיִם, עַל רוֹכְבֵי אוֹפַנַּיִם

הִלָּחֲמוּ עַל חוֹל הַיָּם, הַגַּלִּים וְהַגַּלְשָׁנִים

עַל מַטְקוֹת וְעַל קְרֶם הַהֲגָנָה וְשֵׂעָר מְפֻזָּר

עַל סִיגַרְיוֹת וּנְשִׁיקוֹת שַׁחַר בְּחוֹף הַיָּם, עַל רָצִים וְרָצוֹת

הִלָּחֲמוּ עַל הַבִּירָה בָּעֶרֶב וְנָשִׁים עַל קַטְנוֹעִים

וְעַל דּוּחוֹת הַחֲנִיָּה, עַל הַפִּיצוּצִיּוֹת וְעַל הַמְּסִבּוֹת

עַל הַהַפְגָּנוֹת וְעַל הַמְּחָאוֹת, עַל שֶׁקֶט סוֹף שָׁבוּעַ בַּסְּתָו

עַל נֵרוֹת בַּחַלּוֹנוֹת בַּחֹרֶף, עַל בְּחִירָה וְעַל מְהִירוּת מֻפְרֶזֶת

עַל כְּבִישִׁים רְטֻבִּים, מְכוֹנִיּוֹת נוֹסְעוֹת לְאַט וּלְחָיִים קָרוֹת בַּגֶּשֶׁם

וְעַל הַחַמְסִין הָרִאשׁוֹן וִיפִי הַגּוּף, וְהַבֶּגֶד הַקַּל

עַל הַמַּבָּט, עַל הַצְּחוֹק הַגָּבוֹהַּ וְהַשִּׂיחָה הָרָמָה

עַל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, עַל הַמַּגָּע, עַל פְּרִיחַת הַמִּכְנָּף וְהַצֶּאֱלוֹן

הִלָּחֲמוּ עַל הַשִּׁקְמִים שֶׁנּוֹתְרוּ, רֵיחוֹת חָרוּבִים וְעַל חִבּוּקֵי הַבֹּקֶר

עַל הַחֻצְפָּה וְעַל הָאַהֲבָה, עַל הַסִּפְרוּת וְעַל הַשִּׁירָה

הִלָּחֲמוּ עַל פִּרְחֵי הָרֹעַ, עַל עֲלֵי עֵשֶׂב, עַל לִוְיָתָן לָבָן

עַל סַפְסְלֵי רְחוֹב, רֵיחוֹת שֶׁל פָלָאפֶל וַחֲנוּיוֹת פְּרָחִים

הִלָּחֲמוּ עַל הַמּוּזִיקָה הַקְּלָסִית וְעַל הָרוֹקֶנְ'רוֹל, וְעַל גַּנֵּי הַיְּלָדִים

עַל עַרְבֵי שִׁירָה וּפְתִיחוֹת שֶׁל תַּעֲרוּכוֹת, עַל צַיָּרִים וְעַל פְּסָלִים בָּרְחוֹבוֹת

הִלָּחֲמוּ עַל פְּרִיחַת הַשְּׁקֵדִיָּה וְעַל גְּלִידָה שֶׁל אֱגוֹזִים

עַל כּוֹס תֶּה בְּחָמֵשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם וְעַל חֲנוּיוֹת הַסְּפָרִים הַקְּטַנּוֹת

וְעַל חֲנוּיוֹת הַמַּעֲדַנִּים, עַל הָאַחִים מַרְקְס, עַל הַשִּׂמְחָה לְדַבֵּר שְׁטוּיוֹת

הִלָּחֲמוּ עַל מִסְעָדוֹת, וְעַל אִפּוּר, נַעֲלַיִם וּבְגָדִים יָפִים

עַל מֵרִי פּוֹפִּינְס, עַל הָארִי פּוֹטֶר וְעַל מִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים

הִלָּחֲמוּ עַל הָעוּגִיּוֹת!

 

שביל החלב / רקדתי עם ציירת מתה / דוד מיכאלי

David Micheli / Moon Dancer / Ink / 1992

רָקַדְתִּי עִם צַיֶּרֶת מֵתָה

הִיא אָמְרָה, זֶה זֶה זֶה

הִיא אָמְרָה זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לִהְיוֹת לְבַד

בְּלִי לְדַבֵּר עִם כּוֹכָבִים

לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, לִהְיוֹת,

שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְבַד בְּלִי עֲמִיתִים

הִיא אָמְרָה לֹא לֹא לֹא

וְהִיא קְבוּרָה קְבוּרָה

בֵּין פְּרָחִים בְּמִּגְרָשׁ יָקָר נוֹרָא

וְהִיא אָמְרָה עִם צַד נוֹפֵל, רָקַדְנוּ

וְגָזַרְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ חֲלָלִים נָעִים

וּרְאִי, רְאִי, רְאִי, אֶת הַשֶּׁלֶד הַפְּנִינִי

שֶׁל הַיְּקוּםקִיוּםקוּמקוּם

הַסַּהַר מִתְמַאֵר, הַסַּהַר מִתְמַצֵּל,

חִוֵּר אִלֵּם, כָּסוּף אָסוּף,

הַסַּהַר מִתְעַדֵּשׁ, עֹדֶשׁ

פְּנִינוּת עִוֶּרֶת נְקוּבָה, הָרִיק שֶׁל אִם,

חָלָל, חוֹלֶלֶתּ וּנֶחֱלָּל, שָׁלוֹש,

אֶחָד, יָחִיד, בּוֹדֵד, ו...

אֶחָד, יָחִיד, בּוֹדֵד, ו... 

כֹּה סְהוּרִים, מְאֻבָקִים, עַד כְּלוֹת,

כֹּה סְהוּרִים, וַאֲבֻקִּם, עַד כְּלוֹת, עַד כְּלוֹת,

מִזְדָּאֲבִים בְּכֶסֶף סַהַר, מִזְדַּהֲבִים לָעַד בַּחֹשֶׁךְ-עַד

וּמַדּוּעַ שׁוּב, שׁוּב, שׁוּב, נָחוּץ הָעוֹר הַמְּכַסֶּה?

וּבֶגֶד דָּחׇס הַשְּׁרִירִים הַמְּקֻשָּׁת?

מָה טַעַם בַּצְּפִיפוּת הַמַּלְבְּנִית?

וְהִיא אָמְרָה, אָמְרָה, עִם עַיִן עֲצֵלָה, רַק זֹאת;

שִׂים אֶבֶן גֶּשֶׁם עַל קִבְרִי 

וְשׁוּב תֵּדַע אֶת הַיָּקָר שֶׁבַּפְּנִינָה,

אֶת קֶשֶׁת חֶלְקָתִּי. אֶת עוֹרִי. אֶת חֻמִּי.

אֶת חֲלָבִי הַמִּתְאַבֵּךְ נָדִיב, נָדִיב.

אֲהוּבִי הַקַּר, כֹּה קַר, הַמִּתְפַּשֵּׁט אֵין-קֵץ

בִּמְהִירוּת וָאוֹר וְכִסּוּפִים שֶׁל אִם וְרַק,

וְהֶעֱבַרְנוּ עַנְנֵי מִשְׁקָל, בֵּין חֶלְקוֹתֵינוּ

וּפִזַּרְנוּ אֶת פִּרְחֵי יָדֵינוּ, שׁוּב, שׁוּב, שׁוּב

פִּרְחֵי כְּבִידָה 

המסע שלנו מתחיל בחושך / דוד מיכאלי

David Michaeli

המסע שלנו מתחיל בחושך ונגמר בחושך. מסענו יכול להיות רק פרטי ומעברינו בטריטוריות בוערות או קפואות במדבר או ברמות ההר הוא אמיתי ומטאפורי כאחד. גרגר החול וההר הגדול הם אמיתיים. אני הוא זה האמיתי. תבניות רוחנו הן מטאפורות. מעברנו באמת מעצב את התבניות: מבטל, בונה, מקשר, מחבר, מאיר. 

ארוע ספורט ויחסים משפחתיים / דוד מיכאלי

 אֵרוּעַ סְפּוֹרְט וִיחָסִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים

הוּא הָיָה כָּתַב סְפּוֹרְט

הִיא הָיְתָה שַׁדְרָנִית סְפּוֹרְט

הֵם נִפְגְּשׁוּ בְּבֵית קָפֶה

הֵם עָבְרוּ לָגוּר בְּיַחַד

הֵם הִתְחַתְּנוּ

הֵם סִקְּרוּ אֶת אֵרוּעֵי הַסְּפּוֹרְט בְּיַחַד

רָאוּ שִׁדּוּרִים חוֹזְרִים בְּיַחַד

וְהָיוּ לָהֶם אֶת כָּל הַקֻּפְסָאוֹת הַחַשְׁמַלִּיּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת.

הֵם עָשׂוּ אַהֲבָה בְּשִׁדּוּר חַי וּבְשִׁדּוּר חוֹזֵר בִּגְמַר גָּבִיעַ.

הַשַּׁדְרָנִית הָיְתָה בְּהֵרָיוֹן.

הִיא הִשְׁמִיעָה לְבִטְנָהּ אֶת שִׁירִים וּשְׁעָרִים וַאֲהוּבָה הַסְּפּוֹרְטִיבִי

הִקְרִיא לָהּ נִתּוּחֵי לִיגָה מְפֹרָטִים

עוֹנָה שְׁלֵמָה חָלְפָה. הֵם הָיוּ אַלּוּפִים.

עִם צִירִים בֵּין הַקּוֹרוֹתָיִּים הִיא הִגִּיעָה לְבֵית הַיּוֹלְדוֹת

אֲהוּבָה רִאְיֵן אוֹתָהּ וְשִׁכְתֵּב סִפּוּרִים.

בְּמַהֲלָךְ שֶׁל לֵדָה אַחַת שֶׁל תִּשְׁעִים דַּקּוֹת עִם הַאֲרָכָה אַחַת

נוֹלַד לָהֶם בְּמַזָּל טוֹב כַּדּוּרֶגֶל.

כַּדּוּרֶגֶל יְפֵהפֶה עִם צְבָעִים מֻשְׁלָמִים שֶׁל שָׁחֹר וְלָבָן

קְפִיצִי מְנֻפָּח עִם רֵיחַ נִפְלָא

הֵם סִדְרוֹ לוֹ מִגְרַשׁ יְלָדִים קָטָן עִם דֶּשֶׁא רַךְ

הֵם הִנִּיחוּ אוֹתוֹ בַּעֲרִיסָה שֶׁל שַׁעַר עִם רֶשֶׁת

הַדּוֹדִים אִחֲלוּ לוֹ שֶׁיִּקְרַע אַלְפֵי רְשָׁתוֹת

הֵם חִתְּלוּ אוֹתוֹ בִּצְעִיפִים חַד-פַּעֲמַיִם

שֶׁל בֵּיתָר יְרוּשָׁלַיִם וְהַפּוֹעֵל תֵּל אָבִיב

וְלִפְעָמִים מַכַּבִּי חֵיפָה וּפֶתַח תִּקְוָה

הַכַּדּוּרֶגֶל הָיָה עִלּוּי.

הוּא קָרָא אֶת מְדוֹרֵי הַסְּפּוֹרְט כְּבָר בַּעֲרִיסָה

וְנִתֵּחַ אֶת שִׁדּוּרֵי הַסְּפּוֹרְט בַּטֵּלֵוִיזְיָה תּוֹךְ כְּדֵי קְפִיצָה

הוֹרָיו הָיוּ מְאֻשָּׁרִים, הֵם הִקְפִּיצוּ אוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת וּבְחִבָּה

שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנִים

בְּגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הִנִּיחוּ אוֹתוֹ עַל הַדֶּשֶׁא בַּמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל

אִמּוֹ מָחֲתָה דִּמְעוֹת הִתְרַגְּשׁוּת בַּיָּצִיעַ וְצִלְּמָה

וְאָבִיו בָּעַט בּוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

לְשַׁעַר

הַכַּדּוּרֶגֶל טָס בְּעָצְמָה אַדִּירָה

הוּא בִּכְלָל לֹא הִבִּיט בַּשַּׁעַר

הוּא הָיָה עָסוּק בְּמָעוֹף, בַּטִּיסָה.

הַכַּדּוּר עָף לְמַעְלָה,

גָּבוֹהַּ,

וְנֶעֱלַם.

הנה אנחנו / דבי עשב

דבי עשב / 2023

הִנֵּה אֲנַחְנוּ

לוֹבְשֵׁי דְּמוּת שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לְקַלֵּף.

מִתְגַּלְּמִים שׁוּב וָשׁוּב

לֹא נִגְמָלִים מִלְּגַלֵּם.

בְּדוּ- עֵט הַמָּחוֹל נִשְׂרַף. נוֹשֵׁף אוֹרֵב. מְרַפֵּא.

לֹא הִזְמִינוּ אוֹתִי לִמְחֹל יֹפִי עַל פָּנַי כְּלַפַּי.. סְטִירוֹת.

כַּמָּה צָרוּת עַיִן. בְּחֹסֶר אוֹנִים .

רֵיקָנוּת מַטְעָה

מִשְׂחָק נִסְתָּר. נַכְלוּלִי. חָלוּל עֵינַיִם. אָדִישׁ. 

בִּלְחָיַיִם סְמוּקוֹת וְקוֹד שָׁגוּי הֵבַנְתִּי הַהֶבְדֵּל בֵּין o. לְ a. 

בֵּין כִּבְשָׁהּ לִדְבוֹרָה בִּסְפָרַדִּית.

בְּנוֹת צְחוֹק מְלֵאוֹת בְּשֶׁמֶץ צַעַר

קארפצ'יו סֶלֶק וְנֶהָגוֹ בָּצָל יָרֹק. לִימוֹן ...

וּבָאָה מוּסִיקַת חֲלוֹם וְצֶבַע וְחֵן הַיֹּפִי.

קָפַצְתִּי לְשֻׁלְחָן אַחֵר בְּלִי כְּאֵב.

בין הזמנים/ חריש 2023 / דבי עשב

קפה 050923 דוד מיכאלי 

בין הזמנים/ חריש 2023

האש רועדת. היד גם.

בכובד ראש, סיגריה. קפה שחור חלב מלנכולי...

שמש יפה. כתומה. ירח גורע.

רילוקיישן

פרוטקשן

דיסטוריישן.

ביום אחד-

2 אנפות

3 טיפות. 2 שועלתנים. 2 חוגלות. לטאה.

אל תוך הארץ. מזרח. מזרח.

וליבי ליבי במערב. נשכחתי. שכחתי.

קשב בצליליי אמונה. אללה ואכבר הפוצע חשכה

וצפרדע. צרצרים.

גם מזוזה ותפילות בעלי תשובה.

היכן המגדלור ההוא שאמור????

זאטוטים תאווי חיים תופרים ראש לגוף עם עננים

גולשי הרים....

הנה פרדס רימונים. דבש! הנה

דרך עפר ושדה קוצים.

הסתיו צעיר. יעיר ציפורות ישישות ונשמות עצומות.....

לו הייתי אלוהים הייתי בוחרת עולם מקביל

שישייט בערפילית מהפנטת מלאת אהבה.

שנה טובה

באהבה

יופייה קליע

יָפְיָהּ קָלִיעַ 

בִּרְעָמָיו שֶׁל הַשּׁוּק 

דִּמְמַת נָמֵר

HIT

Her beauty is a bullet

In the thunders of the market

Tiger silence

אני שייך לכדור הארץ / הנרי מילר

פעם חשבתי שלהיות אנושי זו המטרה הגבוהה ביותר שיכולה להיות לאדם, אבל אני רואה עכשיו שזה נועד להרוס אותי. היום אני גאה לומר שאני לא אנושי, שאני לא שייך לגברים ולממשלות, שאין לי שום קשר עם אמונות ועקרונות. אין לי שום קשר למנגנון המחריק של האנושות – אני שייך לכדור הארץ! 

~ הנרי מילר

 

Once I thought that to be human was the highest aim a man could have, but I see now that it was meant to destroy me. Today I am proud to say that I am inhuman, that I belong not to men and governments, that I have nothing to do with creeds and principles. I have nothing to do with the creaking machinery of humanity - I belong to the earth! 

~Henry Miller

 

החשש של אורוול החשש של האקסלי / ניל פוסטמן

אורוול חשש מאלה שיאסרו ספרים. האקסלי חשש שלא תהיה סיבה לאסור ספר כלשהו, כי לא יהיה מי שירצה לקרוא. אורוול חשש מאלה שישללו מאיתנו מידע. האקסלי פחד מאלה שיתנו לנו כל כך הרבה עד שנצטמצם לפסיביות ולאגואיזם. אורוול חשש שהאמת תסתיר מאיתנו. האקסלי חשש שהאמת תטבע בים של חוסר רלוונטיות. אורוול חשש שנהפוך לתרבות שבויה. האקסלי חשש שנהפוך לתרבות טריוויאלית, עסוקה באיזושהי מקבילה ל-Feelies, ל-orgy porgy ול-Bumble-puppal צנטריפוגלי. כפי שהקסלי העיר ב-Brave New World Revisited, הליברטריאנים האזרחיים והרציונליסטים שהיו תמיד בכוננות להתנגד לעריצות "לא הצליחו לקחת בחשבון את התיאבון הכמעט אינסופי של האדם להסחות דעת". "בשנת 1984", הוסיף האקסלי, "אנשים נשלטים על ידי גרימת כאב. בעולם חדש אמיץ, הם נשלטים על ידי גרימת הנאה". בקיצור, אורוול חשש שמה שאנחנו שונאים יהרוס אותנו. האקסלי חשש שמה שאנחנו אוהבים יהרוס אותנו.  

~ניל פוסטמן

What Orwell feared were those who would ban books. What Huxley feared was that there would be no reason to ban a book, for there would be no one who wanted to read one. Orwell feared those who would deprive us of information. Huxley feared those who would give us so much that we would be reduced to passivity and egoism. Orwell feared that the truth would be concealed from us. Huxley feared the truth would be drowned in a sea of irrelevance. Orwell feared we would become a captive culture. Huxley feared we would become a trivial culture, preoccupied with some equivalent of the feelies, the orgy porgy, and the centrifugal bumblepuppy.

As Huxley remarked in Brave New World Revisited, the civil libertarians and rationalists who are ever on the alert to oppose tyranny "failed to take into account man's almost infinite appetite for distractions."

"In 1984", Huxley added, "people are controlled by inflicting pain. In Brave New World, they are controlled by inflicting pleasure."

In short, Orwell feared that what we hate will ruin us. Huxley feared that what we love will ruin us.

~Neil Postman