יומני 1973
משה וינרוב
צמתי ביום כיפור מנהג שאימצתי לעצמי מתוך הזדהות לאומית ואולי מתוך כוונה לכפר על מה שעשיתי להורי ניצולי שואה אמא שהצליחה לברוח מווארשה ואבא שנלחם בצבא הרוסי אך כל משפחתו נספתה. אבא עלה באוניה אקסודוס אחרי שבילה בסיביר כצל"ש שהעניק סטאלין לחיילים שלחמו בחזית. חטאי, אולי, ששכנעתי אותם ששריון פחות מסוכן מצנחנים, גדוד 50, אליו רציתי להצטרף עם חברי הגרעין הנח"ל "עין דבר" על משקל משקל שם הכפר הצ'רקסי עין חוואר שהיה בשיפולים המערביים של שטחי הפלחה של משק היעד שלנו קבוץ אלרום המוכר כיום עמק הבכא. שטחים שסיקלנו ביד על מנת להכשירם לחקלאות. ברמפות של עמק הבכא נפגעתי בטנק השני שלי. טנק ראשון נפגעתי בשיפולי מוצב 111 ברכס בשנית. בטנק נהרג ירון אשכנזי מכפר גנים בפ"ת. את הנהג יהודה דרומר הצלחתי לחלץ שהיה פצוע באזור הכתפיים. נחלצנו תוך מעבר מטנק לטנק למוצב 111. שם פגשתי חברים מגדוד 50 כאילן קריב מגרעין לעין זיון. הכרחתי את יהודה. לשתות במהלך הלילה כדי שלא יתייבש. נשכבתי לצידו בתעלה פנימית והמתנתי לפריצת חי"ר סורי. בבוקר פונינו חברי מגדוד 50 ומהטנקים לתל יוסיפון ע"י פלוגת הטנקים שלנו. לאחר שהעמסנו את הפצועים על קומנדקר וסיימנו לתדלק ולחמש את הטנקים צעדתי לבסיס נפח. ממנו הגעתי לראש פינה פגשתי חברה מהפלוגה שלא היו עבורם טנקים בימ"ח פילון. הצטוותי ועלינו למחנה נפתלי לזווד ולחמש טנקים . הצלחנו לקחת 11 טנקים ונסענו מצומת גולני דרך טבריה עד עמק הבכא. שטחי הפלחה שהכרתי כי היו של קיבוץ אלרום. בלילה נפגענו מבזוקה במה שנקרא לימים ליל הבזוקות. המטען החלול חלף ליד ראשי וריסס את האגן של איתמר ברש מכפר יהושע שהיה מפקד הטנק. חילצנו אותו עם נהג הטנק ממרום גולן, יובל כנראה, אצלנו היה מוכר כג'ינג'י, אל הזלדה שמפקדה כתב את "אחי גיבורי הגולן" החקוקה בריתוך על פלטות בזוקה מהטנקים שלנו. לקראת הבוקר יובל ואני פנינו מערבה במטרה להצטוות לטנקים אחרים שנפגעו. ליד הכפר עין חוואר בחלק המערבי של עמק הבכא ראינו טנק שלנו פגוע בתמסורות. עלינו עליו יובל לתא הנהג ואני לצריח. הצלחנו להניע והטנק החל להעלות עשן לבן וסמיך מהשמן שדלף. הצלחנו לנסוע רק ישר ללא היגוי ימינה או שמאלה. לפתע מגיח T62 ששרד את מתקפת הלילה עולה מהוואדי הנשקף היום מאנדרטת חט' 7. אני צועק ליובל לעצור ולנטוש כי לא היה לנו קשר פנים ולא אפשרות לכינון וביצוע ירי. למזלנו עלה כח חדש והטנק הראשון פגע בו. נטשנו את הטנק והלכנו לצומת ווסט. בדרך חלפנו על פני ג'יפ שלנו פגוע שלימים הסתבר שהיה של אלכס רדלוס מהצופים בר"ג שהיה קצין טיווח תותחנים. בצומת וואסט המתנו עם אמבולנס צבאי. הגיע טנק פגוע עם טען קשר הרוג ותותחן היסטרי בהלם קרב. פינינו את שניהם לאמבולנס ועלינו על הטנק שהסתבר שהיה זה שפגע בטנק הסורי שאיים עלינו. חזרנו לעמק הבכא ולאחר עוד יום לחימה התארגנו לפריצה לסוריה. אנחנו פרצנו בציר הצפוני למרגלות תל אל-אחמר וליד מוצב 104 בו נהרג אהוד אלחנני משכבתנו. תוך כדי קרב הפריצה עלינו על מוקש. ניסיתי להזהיר טנקים סמוכים אך היינו ברשתות קשר שונות. ניסיתי דגלים, לא עזר. היינו חמישה טנקים בשדה מוקשים. קיצרנו זחלים לארבעה. לקחנו חלקים משרשרת הטנק שלנו שנפגע והוצאנו ארבעה עד שיחידת החימוש הגיעה. נהג הטנק בטנק זה היה אבנר ספקטור אותו הכרתי מצופי סביון. באין טנקים הלכתי למשק לקיבוץ אלרום. פגשתי במקלט את החברה ממחנות העולים שהיו בוגרים מאתנו. חנן החובש חיטא את הפצעים והרסיסים שהיו לי מתחת לעין שמאל וכוויות הסנטר, תחת בית השחי והיד השמאלית. תוצאה של התפוצצות הטנק הראשון שלי ב 111. יום למחרת ירדתי לקיבוץ דפנה לפגוש את בנות המשק שפונו. משם הגעתי חזרה לנפח והייתי בצוותי טנקים כרזרבה. המשכתי מילואים עד גיל 45 כולל מלחמת לבנון הראשונה בציר המזרחי. אזור סולטן יעקב, אינתיפאדה ראשונה ועוד. כשהוזמנתי להשתחרר בבסיס צאלים הש"ג לא נתן לי להיכנס. מכיוון שהגעתי עם ג'יפ והכרתי את הבסיס נכנסתי בדרך הטנקים. היו הרבה סיפורים ואירועים נוספים. השתדלתי לתמצת. במילואים היינו טנקיסטים מחטיבה 188 וחט' 7 והעברנו חוויות תוך ניסיון להבין את התמונה הכללית של מה שעברנו.
1. חלק מסיפור הפלוגה שלי. פלוגה ב' פלוגת נחלאים שהוסבו לשריון. את הבחור באמצע התמונה עם חולצת התכלת חילצתי לאחר שנפצע בעמק הבכא בליל הבזוקות. חודשים אח"כ הגיע לקיבוץ אלרום לחתונה של בת מחזור שלו מכפר יהושע ונסענו בלילה לרמפות של עמק הבכא להראות לו היכן נפגענו
2. הייתה עוד פלוגת נחלאים אתנו בגדוד פלוגה ד' שירדו יותר דרומה לכיוון תל סאקי. נפלו על מארבי קומנדו סורי. חלקם נשבו כולל המ"פ דני לוין. חלקם נלקחו בשבי וחלקם נמצאו ירויים בעורפם וכפותים עם ידיים לאחור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה