הַמַּסָּע שֶׁלָּנוּ מַתְחִיל
בַּחֹשֶׁךְ וְנִגְמָר בַּחֹשֶׁךְ.
מַסָּעֵנוּ יָכוֹל לִהְיוֹת רַק
פְּרָטִי
וּמַעֲבָרֵנוּ בְּטֵרִיטוֹרְיוֹת
בּוֹעֲרוֹת אוֹ קְפוּאוֹת
בַּמִּדְבָּר אוֹ בְּרָמוֹת הָהָר
הוּא אֲמִתִּי וּמֵטָאפוֹרִי
כְּאֶחָד.
גַּרְגֵּר הַחוֹל וְהָהָר הַגָּדוֹל
הֵם אֲמִתִּיִּים.
אֲנִי הוּא זֶה הָאֲמִתִּי.
תַּבְנִיּוֹת רוּחֵנוּ הֵן
מֵטָפוֹרוֹת.
מֵעֲבָרֵנוּ בָּאֱמֶת מְעַצֵּב אֶת
הַתַּבְנִיּוֹת:
מְבַטֵּל, בּוֹנֶה, מְקַשֵּׁר, מְחַבֵּר, מֵאִיר.
Our journey begins in darkness and ends in darkness.
Our path can only be personal,
And our passage through burning or frozen territories,
Whether in the desert or the mountain ranges,
Is both real and metaphorical.
The grain of sand and the towering mountain are both real.
I am that which is real.
The patterns of our spirit are metaphors.
Our movement through truth shapes these patterns:
It negates, it constructs, it connects, it binds, it illuminates.
מְחַפֵּשׂ/ת אוֹ
נֶאֱלָץ לְחַפֵּשׂ
עִרְעוּר
הַטּוֹטָלִיטָרִיּוּת שֶׁל הַתְּפִיסָה
הֲטָלַת סָפֵק
בַּהַשְׁלָכוֹת וּבַזֶּהוּת
הַזָּרָה, דְּחָק, מוּעָקָה,
נִתּוּק אוֹ אָבְדָן
חֶסֶר אוֹ חֲסִימָה
צֹרֶךְ לִפְעֹל
מִמְּצוּקָה,
מִמִּשְׁאָלָה וְעַד בַּקָּשַׁת עֶזְרָה
רוֹאֶה אֶת הָעֲקֵבוֹת,
סִימָנִים, סִמּוּנִים
זִהוּי שֶׁל רָצוֹן
לְהִתְנַסּוֹת
הִשְׁתּוֹקְקוּת
מְשִׁיכָה
מַעֲקָב
רוֹאֶה אֶת הַפָּר
לְגַלּוֹת הֶקְשֵׁרִים
לִרְאוֹת תַּבְנִיּוֹת
לְנַסֵּחַ הֲבָנוֹת
תּוֹפֵס אֶת הַפָּר
הִתְנַסּוּת
מִתְמַשֶּׁכֶת בַּעֲשִׂיָּה וּבְתִרְגּוּל
הוֹפֶכֶת לְתוֹבָנָה
גִּלּוּי הַכָּרָה
וַהֲבָנָה
מְיֻמָּנוּת צוֹמַחַת
רוֹעֶה אֶת הַפָּר
לִהְיוֹת עִם
הַתּוֹבָנָה
וְהַיְּדִיעָה בַּתִּרְגּוּל
לְרַסֵּן וּלְנַהֵל
אֶת הַתּוֹבָנָה
וְהַיְּדִיעָה בַּתִּרְגּוּל
חוֹזֵר הַבַּיְתָה
רוֹכֵב עַל הַפָּר
מֵעֵבֶר לְתִרְגּוּל
הַטְמָעָה לַיּוֹם יוֹם
הָרָגִיל
יְכֹלֶת נִהוּל
הַדַּחַף וְהַהֶגֵּב
יְכֹלֶת נִהוּל
הַתּוֹבָנָה
זֶהוּת עִם יְכֹלֶת
זְהִירוּת מִשִּׁכְרוֹן
הָעָצְמָה
זְהִירוּת מִשִּׁבְרוֹ
הַהִזְדַּהוּת הָפְכָה
לְיַחֲסִית -
שִׁחְרוּר מִפִּגּוּם
תְּפִיסָתִי וְהִתְנַסּוּתִי
בִּמְקוֹם זֶהוּת -
כָּךְ מֵעַצְמוֹ –
שִׁחְרוּר יַחֲסֵי
הַפּוֹעֵל וְהַנִּפְעָל הַכּוֹאֲבִים
נוֹכְחוּת מַחְלִיפָה
הִזְדַּהוּת וְתַבְנִית
עֲדַיִן מִתְבּוֹנֵן
מִבַּחוּץ
עֲדַיִן חָשׂוּף
לַ"סָּפֵק הַגָּדוֹל"
מוּל הַקִּיר
הָאִישׁ, הַפָּר,
הַכֹּל נִשְׁכַּח
"אָמָּן טוֹב
אֵינוֹ מַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת..."
"פְּתִית שֶׁלֶג
נָמוֹג עַל פְּנֵי הַתַּנּוּר..."
הַפַּעַר, בֵּין
הַמִּתְבּוֹנֵן הַיְּדִיעָה וְהָעֲשִׂיָּה, נָמוֹג
לָמוּת: קֵץ הַדִּמּוּי
- חִדָּלוֹן שֶׁל זֶהוּת
שְׁלֵמוּת הִיא
קַבָּלָה – הַשְׁלָמָה הִיא הַחְלָמָה
גַּם הַהֲבָנָה
נִשְׁכַּחַת
זֶהוּ הַגּוּשׁ
הַבִּלְתִּי מְעֻבָּד
שָׁב אֶל הַמָּקוֹר,
הַשֹּׁרֶשׁ, הַקַּיָּם
לָקוּם לִתְחִיָּה
לְהִתְעוֹרֵר מִחוּץ
לַזֶּהוּת וּמֵעֵבֶר לַדִּמּוּי
שִׁנּוּי כִּוּוּן
תְּפִיסָה - הַמַּבָּט פּוֹנֶה הַחוּצָה
חִבּוּר לַקִּיּוּם,
לָעוֹלָם, לַשִּׁנּוּי
לִהְיוֹת חֵלֶק
מֵהַשָּׁלֵם וְלִהְיוֹת הַשָּׁלֵם עַצְמוֹ
נוֹכֵחַ וְנֶעֱלַם
בֵּין "עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי הַדְּבָרִים"
חֲזָרָה אֶל הַשּׁוּק
בְּיָדַיִם רֵיקוֹת
לְלֹא מְשִׂימָה
מִחוּץ לְמַפַּת
דְּפוּסִים יָכוֹל לִפְעֹל בָּהּ
מִחוּץ לְמַפַּת
אִינְטֵרֵסִים יָכוֹל לִפְעֹל בָּהּ
פְּעֻלָּה בִּמְקוֹם
הִתְנַהֲגוּת
עֲשִׂיָּה לְלֹא
עֲשִׂיָּה
הַקִּיּוּם
לִכְשֶׁעַצְמוֹ
חַיִּים וַהֲוָיָה
כְּבָשֵׁל וּבוֹגֵר
נוֹכְחוּת כְּעֶזְרָה
לְאַחֵר
דרך אפלה
בְּאַשְׁמֹרֶת שְׁלִישִׁית
צוֹמַחַת דְּמָמָה
בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ רֵיחַ מַיִם
וְהַרְדּוּף נִרְדָּם
חֲלוֹמִי מְשׁוֹטֵט עַל דֶּרֶךְ אֲפֵלָה
עֲרָפֶל מְעַצֵּב פְּנִינִים
עַל עַנְפֵי רוֹזְמָרִין
מִשָּׂדּוֹת רְחוֹקִים רֵיחַ אֲדָמָה
כּוֹס וְשֵׂעִיר
מְבָרְכִים אֶת צְעָדַי עַל דֶּרֶךְ אֲפֵלָה
מִמֵּיתַר הֶעָבָר
אֶל קֶשֶׁת הָאֹפֶק
בִּכְנַף צִפִּיַּת שְׁעוֹן הַצֵּל
דְּמָמָה, עֲרָפֶל וּפְנִינָה
צְעָדַי הֵם אוֹר עַל דֶּרֶךְ אֲפֵלָה
