״מנהרות לילה״ מאת דוד מיכאלי היא יצירה של שירה דוקומנטרית שנכתבה מתוך כאב, תקווה, ומאבק על זיכרון ואנושיות. היא נולדה בעקבות אירועי 7 באוקטובר, ומתארת תחושות אפשריות של החטופים הישראלים בעזה דרך שירה (ספר ובלוג), מוזיקה (רקוויאם 710), ווידאו־ארט (סרט).
מיכאלי, משורר הייקו ישראלי, מזקק את הרגעים הקשים ביותר של ההיסטוריה המקומית והאישית לכדי שורות קצרות, חדות, ולעיתים בלתי נסבלות במבטן. ספרו "מנהרות לילה" שראה אור לאחר 7.10, והמשיך להתעדכן עד היום ה 738, הוא לא רק מסמך ספרותי – אלא גם תיעוד רגשי, פוליטי ואנושי של תקופה שאין לה מילים, ולכן נזקקת לשירה.
על היצירה
השירים נכתבו בסגנון הייקו יומי, החל מערב 7.10.2023, ונועדו לשמש כ״כתובת על הקיר״ – תזכורת יומיומית לחטופים ולכאבם. השירים התפרסמו עד ל 13.10.25 מדי יום בקבוצת וואטספ, בפייסבוק, באינסטגרם ובבלוג "כתוב".
הספר מתעד מחשבות סף, תחושות אפשריות של החטופים, וקרעי תודעה מול אפלת הלילות.
הוא נכתב מתוך הזדהות עם השבויים, ומתאר את המאבק לשמר את אהבת האדם בתוך ארכיטקטורה של שנאה.
ניתן לראות את השקת הספר ב־, שם מיכאלי משתף את הרקע לכתיבה ואת המסר שהוא מבקש להעביר.
הסרט "מנהרות לילה"
המוזיקה היא מקורית ומשלבת הקלטות חיות משנות ה־90, עיבודים כליים משנת 2023 וביצועים שנוצרו בעזרת בינה מלאכותית בשנים 2023–2024. היצירה כוללת 24 שירים וקטעים אינסטרומנטליים־ווקאליים.
הווידאו־ארט כולל צילומים וציורים מקוריים של המחבר משנת 1978 ועד היום.
היצירה מדגישה את הפן האוניברסלי של הכאב והתקווה והוא מתבטא במיוחד בשיר הסיום "ומכיוון".
שירה בזמן אסון
מיכאלי שואל: ״האם אפשר ליצור שירה בזמן אסון כזה?״ – תשובתו היא כן, ואף הכרחי. לדבריו, השירה היא דרך לספר את הסיפור האנושי, ולהיאבק על קיומה של אהבה.
הקו הפואטי־חזותי של מיכאלי, עם מסרים חזקים על זהות, שבר, ותקווה הינו גם תיעוד רגשי־תודעתי של תקופה אפלה.
עדות וזיכרון
היצירה אינה רק אמנות – היא עדות. היא מבקשת שלא לשכוח, לא לשקוע ברצף הזמן, ולהישאר עם החטופים – גם אם רק דרך שיר.
סקירת מנהרות לילה: אילן ברקוביץ עתון 77 - גיליון 436 אפריל מאי 2024
סקירת מנהרות לילה: אילן ברקוביץ, משורר בשטח, תרבות וספרות, הארץ - 15 במאי 2024
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה