יום שני, 10 בנובמבר 2008

11 11 11 1918 סיום מלחמת העולם הראשונה / אגור שיף


Kathe Kollwitz: The Grieving Parents, a memorial to Kollwitz' son Peter, Diksmuide, West Flanders, Belgium

מפץ / מלחמת העולם הראשונה / אגור שיף

כבר תשעים שנה עסוקים היסטוריונים בניתוח המניעים והסיבות שהביאו להתפרצות האלימות המאורגנת הזאת שנקראת היום "מלחמת העולם הראשונה". ארבע שנים שלחו מדינות אירופה את בניהן, כשליש מעתודת הדור הצעיר שלהן, להיטבח בשדות הקרב של אירופה, ובסך הכל, במהלך הקונפליקט, הסתלקו מעל פני האדמה כשמונה מליון גברים שגילם לא עלה על שלושים. לי ברור לחלוטין שהסיבות למלחמה לא היו טכניות. מרוץ חימוש בינלאומי שהגיע לרוויה או כשל ניהולי של רשת הבריתות שנכרתו ערב המלחמה, אלה הן רק תוצאות של דינמיקה שסופה כבר נחרץ ונכתב על הקיר.המאה ה-19 הביאה, בעקבות תהליך מואץ של תיעוש ואורבניזציה לשינוי דרמאתי במבנים החברתיים של מדינות אירופה. על מנת שייווצרו מסגרות חדשות שיוכלו להכיל את המעמדות החדשים, מסגרות שיתאימו לדרישות החדשות של משטר וכלכלה (בין אם סוציאל דמוקרטי כמו במערב אירופה ובמרכזה ובין אם קומוניזם סובייטי "טהור") היה צורך שהחברה האירופית תעבור אבולוציה מואצת. כמה מואצת? מואצת עד כדי כך שבמקום שתמתח ותפרש על פני שנות דור, היא תיהפך לפיצוץ אלים וטראומתי. בדיוק כמו במאיץ חלקיקים שמדמה את המפץ הגדול. ואכן, אחרי ארבע השנים הנוראיות האלה, היתה אירופה, (ואיתה העולם המערבי כולו), בשלה לקבל עליה את התנאים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שאליהם כיוונה את עצמה ובהם חפצה.

אין תגובות: