"אני הוא זה" ספר השיחות של ניסרגדטה מהאראג' יוצא לאור בעברית ב"מדף בית הוצאה לאור" ומתייצב על מדף הספרים של ההגות הקלאסית. תרגמה אותו שחר לב ובשמה ההודי: דיויה. היא זאת שתרגמה לעברית גם את "הסוטרה של חוי ננג". את מפעל התרגום הגדול של הספר "אני הוא זה" עשתה שחר מתוך תחושת שליחות ורצון והצליחה להעבירו לשפה העברית ברגישות, בתבונה וברמה לשונית מצוינת. לקהל העברי הספר הוא מתנה גבוהה ועמוקה שנפתחת לפניהם בפשטות במאה ואחת שיחות מאירות ופוקחות עיניים.
המתרגמת נולדה וגדלה בקיבוץ ועשתה דרך ארוכה להודו שם היא מתגוררת עכשיו כאדם פרטי ולמעשה שייכת למעמד בלתי מוגדר של אנשים אמוניים מאוד נטולי ממסד וכותרת שמספר חבריו בעולם הולך וגדל. המעמד הזה נוטל חלק פעיל בעיצובו של העולם באמצעות אי הזדהות עם כוחניות והכרה בייעוד פנימי של עזרה וקשר. מעבר כל כך גדול גם גיאוגרפית וגם פנימית מחברה מגויסת לנוכחות עצמאית מזכה אותה בתואר "עברייה" בזכות עצמה ולא רק בזכות מורשת.
לפני כשש שנים, כשנתיים לפני פטירתו, שוחחתי עם אבי הזקן שישב בשתיקה בכסא גלגלים. באותו יום הייתי במצב רוח רע מאוד. לפני שהלכתי אחזתי בידו ואמרתי לו, שמע אבא, הוא הסתכל בי. אני כישלון כלכלי. הוא אמר: זה לא חשוב. לא האמנתי למה שאני שומע. אמרתי לו: לא הצלחתי בשום דבר בחיים. לא כסף, וגם היחסים שלי לא משהו. הוא אמר: זה לא חשוב. באמת? אמרתי לו, זה מה שאתה חושב? הוא הסתכל עלי. כן. הוא אמר. וכל הדברים רכוש והצלחה, מה שאנשים חושבים? הוא אמר: זה לא חשוב. התחלתי לחייך. אני אוהב אותך אמרתי לו. הוא הידק את ידו על ידי. הלכתי משם בלב הרבה יותר קל. ככל שעובר הזמן אני מעריך את השיחה הקטנה הזאת כאחת המשמעותיות שהייתה לי בחיים. הוא אהב אותי.
כשעבדתי על הספר עם שחר נזכרתי שוב ושוב בשיחה הקטנה הזאת. הספר "אני הוא זה" הוא מדריך טרמפיסט מפורט של עדויות לכל השיחות והמצוקות מסוג זה עם אבחנה ברורה בין מה שחשוב באמת לבין מה שאין לו תוקף. איכשהו כשקוראים בו, הלב הופך לקל יותר.
המתרגמת נולדה וגדלה בקיבוץ ועשתה דרך ארוכה להודו שם היא מתגוררת עכשיו כאדם פרטי ולמעשה שייכת למעמד בלתי מוגדר של אנשים אמוניים מאוד נטולי ממסד וכותרת שמספר חבריו בעולם הולך וגדל. המעמד הזה נוטל חלק פעיל בעיצובו של העולם באמצעות אי הזדהות עם כוחניות והכרה בייעוד פנימי של עזרה וקשר. מעבר כל כך גדול גם גיאוגרפית וגם פנימית מחברה מגויסת לנוכחות עצמאית מזכה אותה בתואר "עברייה" בזכות עצמה ולא רק בזכות מורשת.
לפני כשש שנים, כשנתיים לפני פטירתו, שוחחתי עם אבי הזקן שישב בשתיקה בכסא גלגלים. באותו יום הייתי במצב רוח רע מאוד. לפני שהלכתי אחזתי בידו ואמרתי לו, שמע אבא, הוא הסתכל בי. אני כישלון כלכלי. הוא אמר: זה לא חשוב. לא האמנתי למה שאני שומע. אמרתי לו: לא הצלחתי בשום דבר בחיים. לא כסף, וגם היחסים שלי לא משהו. הוא אמר: זה לא חשוב. באמת? אמרתי לו, זה מה שאתה חושב? הוא הסתכל עלי. כן. הוא אמר. וכל הדברים רכוש והצלחה, מה שאנשים חושבים? הוא אמר: זה לא חשוב. התחלתי לחייך. אני אוהב אותך אמרתי לו. הוא הידק את ידו על ידי. הלכתי משם בלב הרבה יותר קל. ככל שעובר הזמן אני מעריך את השיחה הקטנה הזאת כאחת המשמעותיות שהייתה לי בחיים. הוא אהב אותי.
כשעבדתי על הספר עם שחר נזכרתי שוב ושוב בשיחה הקטנה הזאת. הספר "אני הוא זה" הוא מדריך טרמפיסט מפורט של עדויות לכל השיחות והמצוקות מסוג זה עם אבחנה ברורה בין מה שחשוב באמת לבין מה שאין לו תוקף. איכשהו כשקוראים בו, הלב הופך לקל יותר.
2 תגובות:
aביום חמישי קניתי אותו בכספי האחרון, ואני נכה ,איני עובד וחי מיד אל הפה ,,ובכספי האחרון קניתי את הספר ,אולי לא אכלתי ארוחת ערב אותו לילה אבל הספר נגע לליבי כבר מההתחילה והיה כמו שושנים כמו שושנים על ליבי \קראתי כבר הרבה ספרים על מהות החיים הספר הזה חנק אותי כבר בדפים הראשונים,אזה חבל שהמחבר כבר מת הייתי הולך אליו ברגל עד כלות חיי
האיש ניסרגדטה אכן מת ברגע זה אבל חשוב לדעת שיש כמה ממשיכי דרך חיים לחלוטין אוטנטיים ועמוקים ביותר שאיתם אכן אפשר לדבר
למשל המורים adyashanti או gangaji
על מנת להתרשם אפשר להסתכל על הרצאות שלהם ב youtube.
להוצאת הספרים, אני ממליץ בחום לתרגם את ספריו של adyashanti.
הוסף רשומת תגובה