רטטים / דבי עשב

רטטים מבקשים לנוע
מפקודת בראשית
משולחת רסן בפריצות
תאבת חיים הנמסכת אל
אותה ריקנות המתמלאת
אהבה חסרת בושה ופשר.
קול קטן מתוך מורא של
דממה,
צל קלוש, מהסס, קו אור
הגולש מכנפיי
השמש, פעימת-לב, רחש
העפעפיים הנפקחים, צער
עתיק המתקתק ניצוצות
של גבול, של זמן...
רוטטת, גוועת...
מכל הדמעות כולן
תו שגוי, תמיד שגוי, תמיד
נכון.