דבי עשב / שבת של חתן

שבת של חתן

מפסגת הר אלף המערות
ראיתי אנייה נכנסת לנמל. 
שלושה ימים עוכבה לאבא נרגש ואמא מודאגת- הארץ המובטחת ... קרובי משפחה שחיכו לעולים הלכו וחזרו...
מפסגת הר הראש הגדול
ראיתי מפרץ וים כחול מפריד ביני לבין הילדות, לעת נישואיי. ראיתי ים ומפרש לבן.
שם בקריות של מים.
סבתא נהגה לעבור דירה, שונאת את אבא, מקללת ביידיש שכנים, אוהבת אותי.
קופסאות דבש, המון כפתורים, מכונת תפירה, סרט מדידה ופולין.
קייסכיכל.
ראיתי את חברי נישא ברוח, את אבא מת ואמא גוססת.
בבית קטן בקומה רביעית ללא מעלית שמעתי על אודיסאוס, סירנות, ענקים עם עין אחת.
וארוחת צהריים בספרדית ואהבה ומפעל לבתי- זיקוק.
שם ממעבדת ההר הנושק לים
נטמעו השפתיים במלח המרחב. במלון על ההר,
פתחתי חלון לשחרר ציפור, למצוא יבשה. עייפו כנפיה, נעצמו עיניה.
ומבעד לזיכרון, בשפה שבורה
מצאתי את פניי על פניי המים
וגוש כאב צף ושקע למצולות.
החתן והכלה הלבנה ופייטן בלי תוף
נשאו תפילה וספר תורה שרעד בין שמים לארץ.