And these are the instructions for the right sound הוראות לצליל נכון

ואלו הן ההוראות לצליל נכון: 

החלילנית צריכה להיות מאוהבת. 

באור העמום יש להעמיד במרחק מה את מאהבה האחרון. 

מאהבה הקודם צריך להיות קנאי דתי עם חרדת נטישה. 

החליל צריך להיות חליל עץ עם דפנות מרובעות כמו בכנסיות הספרדיות שבאנדים. 

הצליל צריך להתכנס על בטנה ולהתאבך סביב הסרעפת כמו עשן, נספג בצבע של שזיפים שחורים אל סדקי העץ המעשן. 

החליל צריך להאדים כאשר הצליל נוגע בו. 

את החלילנית יש לחמם. משמיעים לה קולות נמוכים ארוכים ואז, אחרי שהיא נקשרת אחריך עוזבים אותה פתאום באוויר. 

עכשיו את לבדך. אומרים לה. 

צליל עץ נמוך נפרש מסביב כאשר היא מביטה למטה אל הקרקע הרחוקה דרך בטנה המכווצת. 

קרן שמש ארוכה מהחור שבגג מתנפצת למטה. 

היא פוחדת. 

היא מרחפת. 

היא נשארת. 

היא מתחילה להמריא.  

And those are instructions to the right sound: 
The flutist must be in love. 
In the dim light, her last lover must be put in some distance away. 
Her former lover should be a fanatical religious who has abandonment anxiety. 
The flute should be a wooden flute with square walls like in the Spanish churches in the Andes. 
The sound should converge on her belly, tangled around the diaphragm, smokly, plummet,   black plum tint to the smoking wooden cracks. 
The flute should turn red when the sound touches. 
The flutist must be warmed. 
She makes long low voices and then, after she binds to you, suddenly leave her in the air. 
Now you are alone. She should be told.
A low wooden sound spreads around as she looks down to the far ground through her cramped belly. 
A long sun beam from the hole in the roof shatters below. 
She's scared.
She's hovering.
She stays.
She starts to take off.