חרצית, בז / דוד מיכאלי

 

חַרְצִית עֲקוּרָה

לָרִאשׁוֹנָה פּוֹגֵשׁ אֶת

פְּרִיחָתוֹ שֹׁרֶשׁ

 

 

מַלְבֵּן שָׁמָיִם

הַבַּז מוֹתֵחַ קֶשֶׁת

בֵּין מִגְדָּלִים

המתנתי / דוד מיכאלי

הַמְתַּנָתִי הִיא גֶשֶר

עַלַיו נֵלֵךְ

צִיפִּיָיתִּי הִיא אוֹפֶק

אֵלָיו נֵלֵךְ

בְּשָרִי הוּא זְמָן

שְבּוֹ

זְרִיחָה שְקִיעָה יַחְדָיוְ

נָבוֹא

מְחוֹג אֵין-זְמָן

עַל קוֹטֶב הַעֲכְשָיו.

 

דומינו / דוד מיכאלי

 דּוֹמִינוֹ

 

לִרְגָעִים שֶׁל אֹשֶׁר

צָרִיךְ לִקְנוֹת דּוֹמִינוֹ.

הָרַדְיוֹ שָׁר שִׁיר מִשְּׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים

כַּף רַגְלֵךְ מְלַטֶּפֶת אֶת רַגְלִי

עַל הַשֻּׁלְחָן יֵשׁ פָּאפָָיָּה חֲתוּכָה

קָפֶה שָׁחֹר וּפְרוּסוֹת עוּגָה יְבֵשָׁה.

אֲרוּחַת הַבֹּקֶר הַמֻּשְׁלֶמֶת לְטַעְמִי.

צָרִיךְ לִקְנוֹת דּוֹמִינוֹ לִרְגָעִים שֶׁל אֹשֶׁר.

הָאַגָּסִים שֶׁקָּנִיתִי אֶתְמוֹל מֻנָּחִים

לְיַד הָאָבוֹקָדוֹ הַלִּימוֹן וְהַקִּיוִי

טֶבַע דּוֹמֵם מַכְאִיב לְעֵינָי בִּמְתִיקוּת

אַדְווֹת שֶׁל יֹפִי עַד הַפִּנּוֹת

צָרִיךְ לִקְנוֹת דּוֹמִינוֹ לִרְגָעִים שֶׁל אֹשֶׁר

כְּשֶׁאֶת צוֹחֶקֶת וְשָׁרָה עִם הָרַדְיוֹ

אֶת הַשִּׁיר הַיָּשָׁן.

שמעתי את הסירנה שרה / דוד מיכאלי

 שָׁמַעְתִּי אֶת הַסִּירֵנָה שָׁרָה

 

שָׁמַעְתִּי אֶת הַסִּירֵנָה שָׁרָה

כָּל בְּשָׂרִי נָהָר אֶל רִקְמַת הָאוֹר הַמְּזַמֵּר

קָרָאתִי קְרִיאָה

שָׁמַעְתִּי אֶת הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת

כָּל גּוּפִי בָּעַר אֶת הַזְּמַן הַנּוֹהֵר אֶל הַיָּם

שָׁתַקְתִּי שְׁתִיקָה

קָשׁוּר בַּסְּפִינָה חוֹלֶפֶת

חֲבָלִים אוֹסְרִים אֶת בְּשָׂרִי בְּנֶחָמָה

כָּל בֵּיתִי מְרֻקָּן וְכוֹאֵב

שָׁמַעְתִּי אֶת הַסִּירֵנָה שָׁרָה.

קָשׁוּר בַּכְּאֵב הַזּוֹהֵר

קָרָאתִי קְרִיאָה

שָׁתַקְתִּי שְׁתִיקָה

שָׁמַעְתִּי אֶת הַסִּירֵנָה שָׁרָה.

כוכב נופל / דוד מיכאלי

 כּוֹכָב נוֹפֵל

 

אֵין מָה לִמְסֹר דְּרִישַׁת שָׁלוֹם

לְכוֹכָב שֶׁחוֹצֶה דַּרְכְּךָ

זִכְרוֹנוֹת נִצָּתים

בְּנֹגַהּ קָשֶׁה בְּצֶדֶק רַךְ

רֶגַע בְּאֵרוֹת הָעֵינַיִם

מוּאָרוֹת מִבִּפְנִים

צְלִיבָתָן שֶׁל חַרְבוֹת הַשְּׂפָתַיִם

סוֹפִית

וּסְבִיבֵנוּ גְּבִיעִים וְחַשְׁמַל

הָאוּכַל

מֶשֶׁךְ נְפִילָתִי הַשּׂוֹרֶפֶת

לְיַלֵּד, שׁוּב, אֶת תְּבִיעָתִי

לִזְהֹר

הוראות לצליל נכון / דוד מיכאלי

 הוֹרָאוֹת לִצְלִיל נָכוֹן

 

הַחֲלִילָנִית צְרִיכָה לִהְיוֹת מְאֹהֶבֶת.

בָּאוֹר הֶעָמוּם יֵשׁ לְהַעֲמִיד בְּמֶרְחָק מָה

אַתְּ מְאַהֲבָהּ הָאַחֲרוֹן.

מְאַהֲבָהּ הַקּוֹדֵם צָרִיךְ לִהְיוֹת

קַנַּאי דָּתִי עִם חֶרְדַּת נְטִישָׁה.

הֶחָלִיל צָרִיךְ לִהְיוֹת חָלִיל עֵץ

עִם דְּפָנוֹת מְרֻבָּעוֹת

כְּמוֹ בִּכְנֵסִיּוֹת הַסְּפָרַדִּיּוֹת שֶׁבַּאֲנָדִים.

הַצְּלִיל צָרִיךְ לְהִתְכַּנֵּס עַל בִּטְנָהּ

וּלְהִתְאַבֵּךְ סְבִיב הַסַּרְעֶפֶת כְּמוֹ עָשָׁן

נִסְפָּג בְּצֶבַע שֶׁל שְׁזִיפִים שְׁחֹרִים

אֶל סִדְקֵי הָעֵץ הַמְּעַשֵּׁן.

הֶחָלִיל צָרִיךְ לְהַאֲדִים

כַּאֲשֶׁר הַצְּלִיל נוֹגֵעַ בּוֹ.

אֶת הַחֲלִילָנִית יֵשׁ לְחַמֵּם.

מַשְׁמִיעִים לָהּ קוֹלוֹת נְמוּכִים אֲרֻכִּים

וְאָז אַחֲרֵי שֶׁהִיא נִקְשֶׁרֶת אַחֲרֶיךָ

עוֹזְבִים אוֹתָהּ לְפֶתַע בָּאֲוִיר.

עַכְשָׁו אַתְּ לְבַדֵּךְ אוֹמְרִים לָהּ.

צְלִיל עֵץ נָמוּךְ נִפְרָשׂ מִסָּבִיב

כַּאֲשֶׁר הִיא מַבִּיטָה לְמַטָּה אֶל הַקַּרְקַע

הָרְחוֹקָה דֶּרֶךְ בִּטְנָהּ הַמְּכֻוֶּצֶת

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אֲרֻכָּה מֵהַחֹר שֶׁבַּגַּג

מִתְנַפֶּצֶת לְמַטָּה

הִיא פּוֹחֶדֶת

הִיא מְרַחֶפֶת

הִיא נִשְׁאֶרֶת

הִיא מַתְחִילָה לְהַמְרִיא.

הו מציל, מציל! / דוד מיכאלי

 הוֹ, מַצִּיל, מַצִּיל

 

הוֹ, מַצִּיל, מַצִּיל

קַח אֶת יָפְיִי בְּיָדֶיךָ

אֲנִי בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה

וְהַשָּׁנָה הִיא נֶצַח וְאִמִּי נִרְגֶּזֶת

וְגוּפִי מֻשְׁלָם, מֻשְׁלָם.

רִצְפַּת הַחוֹל הַלָּבָן,

מְרֻבָּעִים שֶׁל אוֹר

עַל קִירוֹת מֻצָּלִים

וְעוֹרִי זוֹרֵחַ

אֲנִי החָסָקֶה הֲכִי יָפָה

שֶׁתִּרְאֶה, אַתָּה יוֹדֵעַ.

חֲתֹר בִּי, הוֹ מַצִּיל,

מַצִּיל!

גַּלִּים כְּבֵדִים

שׁוֹטְפִים אֶת כָּל חוֹפַי

צַעֲצוּעִים מְנַצְנְצִים

בְּקִיר הַגַּל בְּתוֹךְ עֵינִי

וּכְשֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי לְאַחַר זְמַן רַב

תִּהְיֶה לְךָ הוֹכָחָה

שֶׁהָיִית אֱלֹהִים לְרֶגַע

כַּאֲשֶׁר נָגַעְתָּ בְּיָפְיִי

הוֹ, אֵיזֶה יֹפִי.

על עקבות הנמר / דוד מיכאלי

 עַל עִקְבוֹת הַנָּמֵר

 

גַּם אֲנִי, אַתְּ אוֹמֶרֶת,

קוֹלֵךְ מִתְפַּשֵּׁט לְאִטּוֹ

בַּצְּלָלִים הַנָּעִים

 

זָהִיר הַחִיּוּךְ וּמֵאִיר

הֵן נִפְגַּשְׁנוּ אֵי-כְּבָר וְהִנֵּה נִפְגָּשִׁים

עַל עִקְבוֹת הַנָּמֵר

 

רַכּוּת הַזְּכוּרָה לִי מִכְּבָר

בַּמַּפָּל הַשָּׁחֹר שֶׁל צִלְלֵי הַשֵּׂעָר

וְשָׁכַחְתִּי, נִזְכַּרְתִּי, בְּרֵכָה

וְגֵבִים בַּמִּדְבָּר

 

מְנִיעִים לְאִטָּם פְּנֵי הַמַּיִם

רֶשֶׁת אוֹר עַל הַסֶּלַע הַקַּר

הַחוֹל, הַמִּשְׁקָל נֶעְלָם

וְחוֹמֵק לַצְּדָדִים

 

בּוֹדְדִים רְגָעָיו שֶׁל הַקְּוַרְץ הַשָּׁקוּף

גּוּפִי הַצָּף שׁוֹקֵעַ עָטוּף בְּאַדְווֹת צוֹנְנוֹת,

רֶשֶׁת אוֹר עַל הַסֶּלַע,

הוֹ, הַחוֹל, הוֹ, הַזְּמַן!

 

הַזְּמַן שֶׁקּוֹלוֹ הַנָּמוּךְ הוּא קוֹלֵךְ הָעֵירֹם

קוֹרֵא וּמַרְעִיד מֵיתָרִים

מֵמֵס וּפוֹתֵחַ דְּלָתוֹת זוֹהֲרוֹת

בְּעֵינַיִךְ וּמֵצִיף,

 

הוֹ, גַּם אֲנִי,

בְּזֶרֶם צְלָלִים נִפְתָּחִים

מְבֹרָךְ וְעוֹבֵר

עַל עִקְבוֹת הַנָּמֵר.

קירקה / דוד מיכאלי

קִירְקֶהּ

 

בַּסְּפִינָה לְבָנָה שֶׁל גֶּבֶס

שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ עַל קְצָווֹת הַגַּלִּים

מַכְלִיב אוֹתָם לְרִקְמָה מִתְנוֹעַעַת

רַגְלִי שְׁבוּרָה, דָּם עַל רַקָּתִי. מֵהֵיכָן לָהּ אֶת שְׁמִי?

אָבִיהָ הָיָה נַגָּר כָּךְ אוֹמְרִים וְאִמָּה הִיא תּוֹפֶרֶת

שְׁחוֹר עֵינָהּ עֲנָנִים מְכַסִּים אִי פְּלָדָה

הִיא חַיָּה בְּמִקְלָט גַּרְעִינִי וְכַאֲשֶׁר הוֹבִילָה אוֹתִי לְשָׁם

הֻשְׁמַד הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ, בִּפְנִים

עַל שֻׁלְחַן הַגְּזֵרָה הַגָּדוֹל

מָצָאתִי אֶת אֻנּוֹת חֲבֵרַי לַמַּסָּע מֻגְדָּלוֹת לִפְרָטִים,

פְּתִיל מְדִידָה אָדֹם מְפֻתָּל לְיָדָן.

הִיא נָגְעָה בִּי לְרֶגַע בְּיָד מְעֻצֶּבֶת שֶׁוִּתְּרָה עַל הַכֹּל

סְפִינַת גֶּבֶס לְבָנָה הִתְפּוֹרְרָה שׁוּב לְחוֹל

מִמֶּרְחַקִּים חָצָה כְּאֵב חָד שֶׁל צְחוֹק,

צְלִיל הַדְּלָתוֹת הַכְּבֵדוֹת,

אֶת רֶשֶׁת הַשָּׁמַיִם שֶׁטָּוְתָה זְמַן כֹּה רַב

כַּאֲשֶׁר נָשַׁקְתִּי לַקַשְׂווֹת הַמְּתוּחוֹת

שֶׁל שְׂפָתֶיהָ