מחלקה פנימית / דוד מיכאלי

 מַחְלָקָה פְּנִימִית

 

הַאִם רוּחַ בֹּקֶר קַל, נוֹשֵׂא בָּשְׂמוֹ שֶׁל פֶּרַח

עָצִים וָרֹד, לְרֶגַע קַל חוֹלֵף

הַאִם רוּחַ רֶגַע קַל, פָּחוּת מִפֶּרֶץ רַעַם בַּגַּלְגַּל,

שֶׁל סַעַר עַז עוֹלֶה שׁוֹטֵף?

 

הַאִם רְסִיס שֶׁל רוּחַ מִן הַכְּלוּם מַצְדִּיק אֶת זְמַן הַהַמְתָּנָה,

דְּמָמָה רֵיקָה, כְּאֵב וְאַכְזָבָה?

הַאִם חֲלוֹם חוֹלֵף פָּחוּת מִסֵּפֶר הַכְּלָלִים הַמְּסֻדָּר?

וּמָה קוֹדֵם לְמָה, חֲלוֹם אוֹ מַעֲשֶׂה, בָּרֶגַע הַמּוּאָר?

 

הָאֵם עָלֶה זָעִיר, נוֹפֵל, צִבְעוֹ זָהֹב, בִּרְחוֹב אָדִישׁ,

מַכֶּה גַּלִּים בְּמוֹרָדוֹ?

הַאִם עָלֶה נוֹפֵל לְבַד, אוֹ שֶׁמָּא יֵשׁ לַחֲלוֹם אוֹתוֹ?

וְהַחוֹלֵם הַמְּעֻלָּף הֲנַכִּירוֹ?

 

כִּי הַחוֹלֵם זוֹכֵר, וּמְעַצֵּב אֶת הָעוֹמֵד לָבוֹא,

הִלַּת בַּרְזֶל קוֹדַחַת אֶת רֹאשׁוֹ וְאֵין עוֹד רֹאשׁ עַל הַכָּרִים שֶׁלְּיָדוֹ

וְהַקַּצָּב מוֹרִיד אֶת הַקּוֹפִיץ וְהַפּוֹעֵל מֵסִיר אֶת הַגַּלְגַּל,

וְהַחוֹלֵם עוֹטֵף אוֹתָם כֻּלָּם כְּרוּחַ בֹּקֶר קַל.

 

זִכְרוֹן עוֹלָם נוֹבֵעַ מְפַטְפֵּט דַּרְכּוֹ בְּלִי הֶרֶף,

מַסִּיעַ מְנַצְנֵץ אֲבַק פְּרָחִים בַּזֶּרֶם

וְגַבּוֹתָיו עוֹלוֹת מַעֲקִימוֹת בִּתְהִיָּה צוֹחֶקֶת וּבוֹכָה:

כִּי מִי יַחֲלֹם אֶתְכֶם עַתָּה?