חיה על שפתיי / דוד מיכאלי

חַיָּה עַל שְׂפָתַי

טַבַּעַת חַשְׁמַל נְשִׁיקָתֵךְ

פַּרְפָּרֵי אֵשׁ וְצוּף כֶּסֶף

אִמְרִי לִי אֲהוּבָה נוֹדֶדֶת

מָהֵן הַטִּפּוֹת הַמִּתְגַּשְּׁמוֹת עַל רֹאשִׁי

טַבָּעוֹת וּמַטְבְּעוֹת וְחַשְׁמַל מְרַחֵף

לַדֶּלֶת אֵין חֶדֶר. הֲיָדַעְתְּ?

נַעֲבֹר דַּרְכָּהּ מִזִּכָּרוֹן לְזִכָּרוֹן

עַד קֵץ הַלַּיִל, עַד הֻלֶּדֶת הַיּוֹם

רְצִי, רְצִי אוֹתִי כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָקוּם

מִבַּעַד לְצוּרָתֵנוּ חוֹלְפִים אֲוָזֵי הַבַּר

גְּבִישֵׁי מֶלַח פּוֹצְעִים עַל שְׂפַת הַנָּהָר

שְׂפָתַיִךְ מַאֲפִילוֹת עַל שְׂפָתַי

לְחָיַיִךְ סוֹהֲרוֹת אוֹר

שְׁלוּחוֹת אֶצְבְּעוֹתַי צוֹמְחוֹת עַד

אֵל אַנְחָתֵךְ

בֵּין כֵּסֶה לְצִפּוֹר

בֵּין דֶּלֶת לְדֶלֶת

בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר