על עקבות הנמר / דוד מיכאלי

 

על עקבות הנמר

 

גַּם אֲנִי, אַתְּ אוֹמֶרֶת,

קוֹלֵךְ מִתְפַּשֵּׁט לְאִטּוֹ

בַּצְּלָלִים הַנָּעִים שֶׁל הַזְּמַן הַזָּהִיר

 

זָהִיר הַחִיּוּךְ וְעָמֹק וְנִפְלָא וּמֵאִיר

הֵן נִפְגַּשְׁנוּ אֵי-כְּבָר וְהִנֵּה נִפְגָּשִׁים

עַל עִקְבוֹת הַנָּמֵר בְּרַכּוּת

 

רַכּוּת הַזְּכוּרָה לִי מִכְּבָר

בַּמַּפָּל הַשָּׁחֹר שֶׁל צִלְלֵי הַשֵּׂעָר

וְשָׁכַחְתִּי, נִזְכַּרְתִּי, בְּרֵכָה וְגֵבִים בַּמִּדְבָּר

 

בַּמִּדְבָּר מְנִיעִים לְאִטָּם פְּנֵי הַמַּיִם

רֶשֶׁת אוֹר עַל הַסֶּלַע הַקַּר

הַחוֹל, הַמִּשְׁקָל מִתְפּוֹרֵר לְאִטּוֹ וְחוֹמֵק לִצְדָדִים   

 

צְדָדִים בּוֹדְדִים רְגָעָיו שֶׁל הַקְּוַרְץ הַשָּׁקוּף  

גּוּפִי הַצָּף שׁוֹקֵעַ עָטוּף בְּאַדְווֹת צוֹנְנוֹת,

רֶשֶׁת אוֹר עַל הַסֶּלַע, הוֹ, הַחוֹל, הוֹ, הַזְּמַן!

 

הַזְּמַן שֶׁקּוֹלוֹ הַנָּמוּךְ הוּא קוֹלֵךְ הָעֵירֹם

קוֹרֵא וּמַרְעִיד מֵיתָרִים

מֵמֵס וּפוֹתֵחַ דְּלָתוֹת זוֹהֲרוֹת

 

זוֹהֲרוֹת בְּעֵינַיִךְ

וּמֵצִיף, הוֹ, גַּם אֲנִי, בְּזֶרֶם צְלָלִים נִפְתָּחִים

מְבֹרָךְ וְעוֹבֵר עַל עִקְבוֹת הַנָּמֵר.