על עקבות הנמר / דוד מיכאלי

 עַל עִקְבוֹת הַנָּמֵר

 

גַּם אֲנִי, אַתְּ אוֹמֶרֶת,

קוֹלֵךְ מִתְפַּשֵּׁט לְאִטּוֹ

בַּצְּלָלִים הַנָּעִים

 

זָהִיר הַחִיּוּךְ וּמֵאִיר

הֵן נִפְגַּשְׁנוּ אֵי-כְּבָר וְהִנֵּה נִפְגָּשִׁים

עַל עִקְבוֹת הַנָּמֵר

 

רַכּוּת הַזְּכוּרָה לִי מִכְּבָר

בַּמַּפָּל הַשָּׁחֹר שֶׁל צִלְלֵי הַשֵּׂעָר

וְשָׁכַחְתִּי, נִזְכַּרְתִּי, בְּרֵכָה

וְגֵבִים בַּמִּדְבָּר

 

מְנִיעִים לְאִטָּם פְּנֵי הַמַּיִם

רֶשֶׁת אוֹר עַל הַסֶּלַע הַקַּר

הַחוֹל, הַמִּשְׁקָל נֶעְלָם

וְחוֹמֵק לַצְּדָדִים

 

בּוֹדְדִים רְגָעָיו שֶׁל הַקְּוַרְץ הַשָּׁקוּף

גּוּפִי הַצָּף שׁוֹקֵעַ עָטוּף בְּאַדְווֹת צוֹנְנוֹת,

רֶשֶׁת אוֹר עַל הַסֶּלַע,

הוֹ, הַחוֹל, הוֹ, הַזְּמַן!

 

הַזְּמַן שֶׁקּוֹלוֹ הַנָּמוּךְ הוּא קוֹלֵךְ הָעֵירֹם

קוֹרֵא וּמַרְעִיד מֵיתָרִים

מֵמֵס וּפוֹתֵחַ דְּלָתוֹת זוֹהֲרוֹת

בְּעֵינַיִךְ וּמֵצִיף,

 

הוֹ, גַּם אֲנִי,

בְּזֶרֶם צְלָלִים נִפְתָּחִים

מְבֹרָךְ וְעוֹבֵר

עַל עִקְבוֹת הַנָּמֵר.