הזמן עלינו צף / דוד מיכאלי

 הזמן עלינו צף

 

הַזְּמַן עָלֵינוּ צָף

וְאָז, אוּלַי וְאִם, נִשְׁאַף

בְּנֶשֶׁף רַךְ, נָחִים

עָלִים עַל הַשֻּׁלְחָן וּסְבִיבוֹתָיו

בָּשָׂר נוֹכֵחַ, אֵינוּת הַלַּהַב

טִפּוֹת לְאֹרֶךְ הַבַּקְבּוּק הַקַּר

הַפְּקָק נֶחְלָץ, מִזֶּה, מִכְּבָר,

וְשִׂמְחָתֵנוּ אֲרוּגָה גְּוָנִים

הַשְּׁתִי הוּא זַעַם וְגַם עֶצֶב

הָעֵרֶב הוּא קַרְנַיִם נוֹהֲרוֹת

וְעַל הַחוֹף עַל קַו הַמַּיִם

סוֹף הָאָרֶץ, נֶצַח יוֹם

הֵם צֶדֶף עִקְבוֹתֵינוּ בַּחֲלוֹם.