נטלי גוטמן / כולנו עובדים בתור אמא סוציאלית
כולנו עובדים בתור אימא סוציאלית, שתדבר עם חוטפיה, ולפרידה תבקש, בפעם הבאה רימון לא לזרוק לתוך הבית, לדפוק, והדלת תיפתח.
למדתי תואר בפיזיקה, וארבעים שנות אהבה מתסכלת,
ובביסיטר של תינוקי גנבה מביתי ספרים, לא את ילדי, היא נמצאה, הפושעת כרונית, נפגשנו במשטרה
לכמה דקות לבד בחדר, פיה חסר שיניים, אמרתי,
ילדה שאת,
הרי את הספרים מכרה בשוק.
היא באמת באה פעם נוספת,
תינוקת אנושה למראה בעגלתה,
תשעה קודמים הסגירה לבתי יתומים,
והורדתי את הכל מגופי, נתתי לה, במזומן
קניתי לי חופש מהחיים האלה.
אל תתפשטו אהוביי, קרה הרוח הבאה,
תתקרב בלי מחמם הלב.
חכו, לא נרים ידיים,
נתחלק בכימיה חמה, איתכם
יורדים נמוך עוד יותר, מתחת לשכבה הרעילה,
ואז עוצמים עיניים, אוטמים אף, שוב
נעלה ונחיה.
חיים שעברנו כשיר לתזכורת
מתי מתפשט גוף האישה וגבר, ומתי מתחבק
עד העצמות.
תבואו לפונדק שלי,
רגליי קרות בחורף חולף,
נרוץ הביתה בגרבי תינוק, תבואו רעבים,
נביא עוגת כפיים, את הטרגדיה של החומר,
ונדליק אהבה כחוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה