דוד מיכאלי / הנה חזרתי

 

הִנֵּה חָזַרְתִּי

כְּדֵי לִטְעֹן אֶת הַחֲדָרִים הַקָּרִים

בְּרֵיחַ שֶׁל אֹרֶז חַם

וְנִגּוּן מִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל גּוּף

 

הִנֵּה חָזַרְתִּי

לְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל בֵּין הַקִּירוֹת

בְּרֵיחַ דַּק שֶׁל בֹּשֶׂם וּבִשּׁוּל

לִכְבוֹד יוֹם הֻלַּדְתֵּנוּ הַפִּתְאוֹמִי

 

הִנֵּה חָזַרְתִּי

לְהַבְרִיחַ אֶת הַצְּלָלִים חֲזָרָה לַפִּנּוֹת

לְהַשְׁאִיר פִּרְחֵי פֵּרוּרִים עַל הַשַּׁיִשׁ

לִרְאוֹת מַגָּע שֶׁל אוֹר בֹּקֶר מְצַיֵּר אֶת

עֲלֵי הַשִּׂיחַ שֶׁבַּחוּץ פְּנִימָה בַּחֲדָרִים

 

הִנֵּה חָזַרְתִּי

מַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לִשְׁרִיקוֹת הַקֻּמְקוּם הַכָּבֵד

וְלַקָּפֶה הַטָּחוּן הַצּוֹנֵחַ בִּדְמָמָה חַיְכָנִית

מֵעֵבֶר לְשׁוּלֵי הַכַּפִּית הַמְּהַרְהֶרֶת

מֵעַל שְׁתֵּי כּוֹסוֹת

 

הִנֵּה חָזַרְתִּי

לֶחֶם וּמֶלַח וְשֶׁמֶן טוֹב וְכוֹס חַמָּה

וְקוֹלוֹת לְלֹא הֵדִים בַּחֲדָרִים

הִנֵּה חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה