סבב שירה בטבעת האש הישראלית - מפגש 1 - רשימת השירים של דוד מיכאלי

בטבעת האש - מפגש 1

ראש פינה - בית נגה ויואב עוזיאל -  4 ליולי יום חמישי 19:00 בערב

ערב הקראת שירה ושיחה

מתוך היצירות:

"מנהרות לילה", "אב" "הדרך לשדה בוקר" מאת דוד מיכאלי

"אני הזעם" מאת שי לוביאניקר

מנחה: חנה ענבר

יצלם: בני לפיד

 

1

דוברת הצער של ארצי / דוד מיכאלי

 

דּוֹבְרַת הַצַּעַר שֶׁל אַרְצִי

עֲגוּנָה אֶל חוֹפִים שֶׁל אֵשׁ

אַבְנֵי גָּזִית סִפּוּנֵי גִּבְעוֹתֶיהָ

סְתָיו אַלִּים מַשְׁחִיר כְּתַב שְׂדוֹתֶיהָ

הֵיכָלוֹת בִּצּוּרִים עַל יְמֵי מִישׁוֹרֶיהָ

אֶת בֶּטַח הָרֶיהָ חוֹצִים תַּמְרוּרִים

חֻפָּתָהּ זְמַן בְּרֵאשִׁית וּשְׁמוֹת

חוֹפֶנֶת עֳגָנִים שֶׁל אֵשׁ וּכְתוֹבוֹת

וַיִּקְרָא בַּמִּדְבָּר דְּבָרִים.

 

2

המנון ללייבוביץ A Canticle for Leibowitz  הוא רומן המדע הבדיוני של וולטר מילר, התפרסם ב 1959 ועוסק בסוגיות שימור הידע המדעי במנזר ע''ש לייבוביץ בעולם לאחר שואה גרעינית.

שקיעת המערב – ספרו של אוסוולד שפנגלר (1918, 1922) שניסה לאפיין עלייה ושקיעה של תרבויות ובו אבחן את המערב כתרבות בשקיעה.   

 

וכשהמערב נפל - המנון ללייבוביץ

 

וּכְשֶׁהַמַּעֲרָב נָפַל

נָפַל גַּם הַצָּפוֹן

נִשְׁאֲרוּ רַק מִזְרָח וְדָרוֹם

הַמַּצְפֵּן הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ וְטָבַע

לִיבֶּרָה-מִי נָשָׂא אֶת אָוֶה-מָרִיָּה

חֲזָרָה אֶל צִיּוֹן הַיְּהוּדִיָּה הַקְּטַנָּה

הִיא לָחֲשָׁה בְּאָזְנוֹ סִבֹּלֶת

הוּא לָחַשׁ בְּאָזְנָהּ הַתְמָדָה

וְהִמְשַׁכְנוּ לַחְתֹּר בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁשָּׁמַרְתִּי

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה

 

וּכְשֶׁהַמַּצְפֵּן טָבַע

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

 

הַסּוֹפְרִים הָיוּ הַמְּעַרְבּוֹלוֹת שֶׁבַּיָּם

מוֹשְׁכִים אֶת הַשְּׁאוֹל לְמַעְלָה

הַמְּשׁוֹרְרִים הָיוּ הַגַּלִּים שֶׁבַּיָּם

קוֹצְפִים אֶת פִּרְחֵי גַּן הָעֵדֶן

הוּא לָחַשׁ אַל תַּבִּיטִי מִזְרָחָה

פֶּן תִּהְיִי לְאֶבֶן חָאקִי גַּרְעִינִית

הִיא לָחֲשָׁה אַל תַּבִּיט דָּרוֹמָה  

פֶּן תִּהְיֶה לְחוֹל-דָּם וְאָבָק

נֵלְכָהּ לְפִי הַצָּפוֹן וְנַגִּיעַ

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה

 

וּכְשֶׁהַמַּצְפֵּן טָבַע

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

 

וּכְשֶׁהַמַּעֲרָב נָפַל

נָפַל גַּם הַצָּפוֹן

נִשְׁאֲרוּ רַק מִזְרָח וְדָרוֹם

הַמַּצְפֵּן הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ וְטָבַע

 

וּכְשֶׁהַמַּצְפֵּן טָבַע

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

 

 

 

3

חירות   

 

בְּאֵיזֶה קַלּוּת מְבֻזְבֶּזֶת חֵרוּת     

דָּמִים שֶׁל דּוֹר רִאשׁוֹן נְמַסִּים

בְּעִקְבוֹת חֹסֶר הַיִּרְאָה

מוֹפִיעַ, - אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן, - הַפַּחַד

לֹא יָדַעְנוּ בִּכְלָל שֶׁזֶּה קַיָּם

חָשַׁבְנוּ שֶׁזּוֹ מַחֲלָה שֶׁנִּכְחֲדָה

וְהִנֵּה עַכְשָׁו, - מוּטָב שֶׁלֹּא נְדַבֵּר, -

אוֹ אִם מֻכְרָחִים, - בְּלַחַשׁ, -

לִהְיוֹת נָגוּעַ -

הַאִם כֻּלָּם, - הֲיִתָּכֵן, - וְלָמָּה, -

וְאֵיךְ מַחְזִירִים עַכְשָׁו אֶת הַזְּכוּת

לְחֶלְקַת שֶׁקֶט פְּנִימִי וְגַאֲוָה כְּמוּסָה

שֶׁל בְּנֵי חוֹרִין

הוֹ, לְהִלָּחֵם, - אֵיזוֹ טִרְחָה -

וּמַדּוּעַ גִּילְיוֹטִינָה, גּוּלָאג וְגִ'יהַאד

מַתְחִילִים לַעֲזָאזֵל בָּאוֹת גִּימֶל

וְהַאִם לָעֻבְדָּה שֶׁבַּנְק מַתְחִיל בָּאוֹת בֵּית -

יֶשְׁנָהּ מַשְׁמָעוּת - אַלְפָא-בֵּיתִית,

וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁיַּיִן

בֶּאֱמֶת עוֹזֵר, - עֲדַיִן, -

וְיֵשׁ לָנוּ לְפָחוֹת שָׁעָה שֶׁל הַשְׁפָּעָה

לִפְנֵי שֶׁנִּזָּכֵר שׁוּב בִּסְפִינָה שָׁטָה

- עֶרֶב, קַיִץ, - כְּבָר כָּאן

2008

 

 

4

ספרייה לוחשת

 

יָם יָשָׁן הִגִּיעַ

אֶל בֵּיתִי שֶׁעַל הָהָר

לְהָבָיו רוֹעֲפִים אֶת אֶדֶן הַמִּרְפֶּסֶת

שֶׁבָּנִיתִי מְרַחֵף בְּעָמָל

קְצוֹת הַשָּׁטִיחַ בַּחֶדֶר שׁוֹתְתִים גֵּאוּת

בָּעֶרֶב שֶׁנּוֹתַר הַסִּפְרִיָּה לוֹחֶשֶׁת

כִּי בִּימֵי הַבֵּינַיִם הַמְּהִירִים

נִשְׁאַר לִבְחֹר

קַשְׁקַשִּׁים אוֹ נוֹצוֹת

הַמַּיִם חֲמִימִים בְּנִגּוּד לַצִּפִּיּוֹת

טַעְמוֹ שֶׁל הָאֲוִיר פִּתְאוֹמִי

אִם לָנוּעַ לֹא לַעֲצֹר

הַצִּפָּרְנַיִם הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה

הַשִּׁנַּיִם הַחֲזָקוֹת

הֶסְתֵּר פְּרִיעַת הַלֵּב

עַד כַּמָּה אֶפְשָׁר

לְהַחְזִיק אֶת הָאֲוִיר

עַל פְּנֵי קַוֵּי הַמִּדּוֹת

בְּעֹמֶק הַנֶּדִּיר נְשִׁימָה מִתְהַפֶּכֶת

בַּגֹּבַהּ הַזֵּנִית אַלְבַּטְרוֹס

נוֹתֵב בְּאָדֹם

 

 

5

שני עקרבים

 

שְׁנֵי עַקְרַבִּים קְפוּאִים

נִמְצָאִים אֶצְלִי בְּתוֹךְ קֻפְסָה בַּפְרִיזֵר

לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָם נֶאֱנָחִים

מִתְהַפְּכִים בִּשְׁנָתָם בֵּין הֲסַנְפְרוֹסְט

שְׁנִיצֶל הֲטִבְעוֹל וְהַפִּתּוֹת.

 

כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַפְרִיזֵר

לְהוֹצִיא מִצְרָךְ חָדָשׁ

מַבִּיטוֹת בִּי עֵינֵיהֶם הַקָּרוֹת

מִבַּעַד לְדֹפֶן הַקֻּפְסָה הַשְּׁחֹרָה

מֵחֻפַּת הַמַּסְקִינְג-טֵיְפּ וְהַנַּיְלוֹן.

 

עוֹד לֹא, עוֹד לֹא, אֲנִי אוֹמֵר

וְסוֹגֵר בְּבוּשָׁה וְחִפָּזוֹן אֶת הַדֶּלֶת.

עוֹד לֹא הִגִּיעָה הַשָּׁעָה.

 

בַּחוּץ הָאֲוִיר מִתְחַמֵּם וּמִתְקָרֵר

לְאַט כְּמוֹ חָזֶה שֶׁל עֲנָק

עָרִים מִתְנַפְּחוֹת וּמִתְרוֹקְנוֹת

לְפִי הַקֶּצֶב.

 

יוֹם אֶחָד תָּבוֹא רְעִידַת אֲדָמָה

בֵּיתִי יִסָּדֵק וְיִטֶּה עַל צִדּוֹ

הַמְּקָרֵר יַחְלִיק, יִתְמוֹטֵט, יִפָּתַח

שְׁנִיצֶל סַנְפְרוֹסְט וְחָלָה קְפוּאָה

יִפְּלוּ עַל אֲדָמָה מַעֲלַת עָשָׁן

וּשְׁנֵי עַקְרַבִּים יֵצְאוּ מִן הַקֻּפְסָה.

 

מְכֻסִּים כְּפוֹר עַל קַרְקַע חַמָּה

לְאַט לְאַט יָזִיזוּ מִפְרָקִים

יִמְתְּחוּ צְבָתוֹת יִפְרְשׁוּ זָנָב עִם עֹקֶץ.

עַמּוּד הָאֲוִיר הַחַם מִמִּדְבַּר יְהוּדָה

יֹאמַר לָהֶם: קָדִימָה, עַכְשָׁו!

 

שְׁנֵי עַקְרַבִּים זְרִיזִים

רָצִים עַל קַרְקַע סְדוּקָה.

אֲנָשִׁים שׁוֹכְבִים בֵּין מִצְרְכֵי מָזוֹן מְפֻזָּרִים

וּמְכוֹנִיּוֹת עִם מִכְסִים פְּתוּחִים.

הֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי, רוֹצִים לָקַחַת

אוֹתִי אִתָּם. עַכְשָׁו אֶפְשָׁר.

 

 

6

הנה הבוקר

 

עַל זְוָעָה וְעֹנֶג לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל הַבַּרְזֶל הַנּוֹפֵל וְהָאֵשׁ

וְחֹל קַר לִפְנוֹת בֹּקֶר

עַל כְּתוֹבוֹת וְקִירוֹת לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל מִיתוֹת וּכְנִיסוֹת

עַל הַחוּט הָעוֹבֵר כְּשָׁנִי

מִתַּחַת לַקַּרְקַע וּמִתַּחַת לַשָּׁמַיִם

עַל כּוֹסוֹת הַקָּפֶה וְהַדָּם

וּבְרֵכוֹת הַשְּׂחִיָּה

 

הִנֵּה הַבֹּקֶר וְהָרְחוֹב

הַחַיִּים הֵם כַּדּוּר הַבְּדֹלַח הַקָּרִיר שֶׁלְּךָ

הַמַּשָּׂאִית הָעוֹמֶדֶת נוֹתֶנֶת לְךָ תְּשׁוּבָה

וְכָךְ גַּם הֲמֵיְל הָאַחֲרוֹן שֶׁקִּבַּלְתָּ

הַאִם אַתָּה מַקְשִׁיב?

הַאִם אַתָּה מַקְשִׁיב?

 

עוֹד לִפְנֵי הַשְּׁאֵלָה מָסַךְ הָרְחוֹב מִסְתַּדֵּר מֵחָדָשׁ

שְׂפַת הַמִּדְרָכָה עוֹנָה לְכַף הָרֶגֶל

עָלָה הַבּוֹהִינְיָה עוֹנֶה לַכְּנִימָה

וּבְרַק הַתִּיקָן עוֹנֶה לַשַּׁיִשׁ הַמְּלָאכוּתִי בַּמִּטְבָּח

קְלִיעִים נִמְשָׁכִים אֶל הָאוֹר

מִצִּדּוֹ הַפְּנִימִי שֶׁל כַּדּוּר הַבְּדֹלַח.

כַּסֵּה אֶת רֹאשְׁךָ

עָשֵׁן אֶת עֵץ הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּךָ

הִתְבּוֹנֵן בְּבָנֶיךָ וּנְכָדֶיךָ כְּשֶׁהֵם

עוֹד רַק תְּחוּשָׁה עֲמוּמָה

הָאֲדָמָה כָּל כָּךְ שְׁקוּפָה

הָאֲדָמָה כָּל כָּךְ צְלוּלָה

קוֹרֶנֶת בְּדֹלַח.

 

עַכְשָׁו לְהַרְחִיק

לְהַרְחִיק מְאוֹד מֵעֵבֶר

לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס וּשְׂפַת הַמִּדְרָכָה הַלַּחָה

מֵעֵבֶר לְמַבְרִיחֵי הַנֶּשֶׁק וּפְצָצוֹת הַתְּאוּרָה

מֵעֵבֶר לְשִׁפְחוֹת הַקּוֹקָאִין הַלְּבָנוֹת וְהַשְּׁחֹרוֹת

וּמֵעֵבֶר לְדַפֵּי הַסְּפָרִים שֶׁנִּסְגָּרִים בְּרֹךְ כָּתוּב

לְהַרְחִיק עוֹד מֵעֵבֶר לְגַלֵּי הֶחָזֶה

וּפִטְמוֹתָיו

הַרְחֵק אֶל אֹפֶק הַדֹּפֶק

וְאַחֲרָיו

אֶל מֵעֵבֶר לוֹ שָׁמוּר

בִּסְפִינוֹת, צוֹלְלוֹת וּמוֹקְשֵׁי דָּם

מַבִּיט בִּי דֶּרֶךְ מֶרְכַּז הָעַיִן הַשָּׁחֹר

מִדְבָּר שֶׁל אוֹר.

 

 

 

7

שתיקת הרבנים

 

הִנֵּה הַגְּאֻלָּה חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵיכֶם רַבָּנִים,

אַךְ אַתֶּם כּוֹעֲסִים

הִנֵּה יְרוּשָׁלַיִם בְּנוּיָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים 

אַךְ פְּנֵיכֶם, רַבָּנִים, זוֹעֲמִים מִתָּמִיד

מְבַקְּשִׁים אֶת הַנֶּצַח עַל פְּנֵי הַחַיִּים

מְבַקְּשִׁים מָשִׁיחַ בֵּינוֹת נִגְאָלִים

דּוֹחֲקִים קֵץ שֶׁחָלַף

מְקִימִים חֵילוֹת לַשֵּׁם

מְחַפְּשִׂים קָרְבָּנוֹת לַשֵּׁם

גּוֹזְרִים דְּמֵי אַחִים הַשָּׁבִים לְצִיּוֹן

מְחַכִּים לְשֶׁטֶף דָּמִים בְּנַחַל קִדְרוֹן

הִנֵּה הַגְּאֻלָּה חוֹלֶפֶת, חוֹלֶפֶת

עַל פְּנֵיכֶם יְשֵׁנִים

וְכַאֲשֶׁר תִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֲדֹנָי לַדִּין

מָה בְּפִיכֶם לוֹמַר יִהְיֶה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת:

חַיִל גָּדוֹל הֵקַמְנוּ, כֻּלּוֹ יְשֵׁנִים

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הֲרַמְבָּ''ם

הַנִּשְׁמַרְתָּם שֶׁלֹּא לְחַשֵּׁב אֶת הַקִּצִּין?

מָה תֹּאמְרוּ?

חִשַּׁבְנוּ, עִרְעַרְנוּ, אֲבָנִים קִדַּשְׁנוּ, עַל פְּנֵי הַחַיִּים

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הָאֲרִ''י הַקָּדוֹשׁ

הַאִם תִּקַּנְתֶּם אוֹ הַאִם קִצַּצְתֶּם בַּנְּטִיעוֹת?

מָה תֹּאמְרוּ?

לְשׁוֹן הָרַע וְעֵדוּת שֶׁקֶר נָתְנוּ, עַל פְּנֵי הָאַחִים

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אוֹתְכֶם רַבִּי נַחְמָן הַבְּרֶסְלָבִי

מָה נִגּוּנְכֶם?

מָה תֹּאמְרוּ?

שִׂנְאָה, פִּלּוּג וְנָקָם לִמַּדְנוּ,

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הָרַב קוּ''ק

הַאִם קִבַּלְתֶּם אֶת כְּפִירַת הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה?

הַצְּנוּעִים הֱיִיתֶם? הַהֲיִיתֶם טוֹבִים לְכָל?

מָה תֹּאמְרוּ?

בַּדִּמְיוֹן תָּעִינוּ, גַּאֲוָה מְעַוֶּרֶת לִמַּדְנוּ

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הַלּוּבָּבִיצֵ'ר

מָה פְּעַלְתֶּם לְאַחְדוּת הָעָם וְהָאָרֶץ?

מָה תֹּאמְרוּ?

אֶת הָעָם וְאֶת הָאָרֶץ חָצִינוּ 

הִנֵּה הַגְּאֻלָּה חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵיכֶם רַבָּנִים,

שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים

 

8

עכשיו

 

עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי מִחוּץ לַזְּמַן

יָדִי הָאַחַת טְבוּלָה בִּשְׁלוּלִית שֶׁל אוֹר

יָדִי הַשְּׁנִיָּה טְבוּעָה בַּחֹשֶׁךְ

פְּרָחִים צְהֻבִּים נוֹפְלִים סְבִיבִי

וְהַתּוֹר קוֹרֵא וְקוֹרֵא וְקוֹרֵא

וְאֵינִי מֵשִׁיב לֹא רוּחַ לֹא גֶּשֶׁם

כִּי אֶת שׁוּלֵי הָעוֹלָם סְבִיבִי אוֹכֶלֶת אֵשׁ

9

ומכיוון

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל מַבָּט צוֹרֵב

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל מִלָּה שׂוֹרֶפֶת

וּמִכֵּיוָן שֶׁהַדְּבָרִים כָּלִים

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל מֶחְוָה כּוֹאֶבֶת,

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵין מַחֲזִיר

וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם רַעַם

וּמִכֵּיוָן שֶׁהַשְּׂרָפִים בּוֹכִים

וּמִכֵּיוָן שֶׁשֶּׁקֶט עַד עוֹלָם...

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁמִּתְכַּוְּצִים מוּבָן

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל טַבַּעַת הִיא כְּאֵב

וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין בָּרָק אוֹכֵל

וּמִכֵּיוָן שֶׁדֶּמַע נֶאֱצָר מוּצָף בַּלֵּב,

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ וְאַף עַל פִּי

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ לַמְרוֹת

וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן אַחַר

הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת, לֶאֱהֹב, לִחְיוֹת...

 

 

אורחים לציטוט:

דילן תומס, ברכט, צלאן, אצ''ג

 

1

דילן תומס כתב את השיר בעקבות דיון עם ידיד (ברט טריק) שבו הוצב האתגר לכתוב על נושא "אלמוות". הידיד כתב שיר עם שורה חוזרת "כי המוות אינו הסוף". דילן תומס כתב בשירו "ולמוות לא תהיה שליטה". במשפט זה תומס כנראה מהדהד זיכרון מתוך האיגרת אל הרומיים של פאולוס פרק ו, פסוק 9. (המוות לא יוסיף לשלוט בו). השיר הודפס לראשונה בשנת 1933 ב- New English Weekly. בשנת 1936 פרסם דילן תומס את ספרו "25 שירים" וכלל בו את השיר "ולמות לא תהיה שליטה". השיר פורסם  מחדש בשנת 1943 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה וכוחו מאז ממשיך ומתעצם כביטוי לאמונה בנצח רוח האדם והאהבה, כפי שמופיע המשפט בסוף הבית הראשון: "אם כי יאבדו אוהבים לא תאבד אהבה". המשפט הראשון And death shall have no dominion בעברית "ולא תהי למוות ממשלה" נטבע על ידי אהרון אמיר ז''ל והפך לנכס צאן ברזל, ופותח גם את התרגום כאן.

 

ולא תהי למוות ממשלה / דילן תומס  / עברית: ד.מ.

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

גְּבָרִים מֵתִים עֵירֻמִּים הֵמָּה יִהְיוּ לְאֶחָד

עִם הָאִישׁ שֶׁבָּרוּחַ וּבְיָרֵחַ מַעֲרָב;

כַּאֲשֶׁר יְלֻקְּטוּ עַצְמוֹתֵיהֶם נְקִיּוֹת

וַעֲצָמוֹת נְקִיּוֹת יִמּוֹגוּ,

כּוֹכָבִים יִהְיוּ לָהֶם לְמַרְפֵּק וְכַף רֶגֶל;

אִם כִּי נִטְרְפוּ שְׁפוּיִים יִהְיוּ,

אִם כִּי יָרְדוּ תַּחְתִּיּוֹת דֶּרֶךְ יָם מֵחָדָשׁ יָקוּמוּ;

אִם כִּי יֹאבְדוּ אוֹהֲבִים לֹא תֹּאבַד אַהֲבָה;

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

 

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

תַּחַת תַּכְרִיכָיו שֶׁל הַיָּם

הֵם שְׂרוּעִים כְּעֶרְגָּה לֹא תִּגְוַע בְּסוּפָה;

מִתְעַוְּתִים עַל שִׁבְרָם עֵת גִּידִים נִפְתָּחִים,

רְצוּעִים לַגַּלְגַּל אַךְ בִּלְתִּי נִשְׁבָּרִים;

אֱמוּנָה בִּידֵיהֶם תִּתְבַּקֵּעַ לִשְׁנַיִם,

וּזְדוֹנֵי הַחַדְקֶרֶן דַּרְכָּם נֶחְלָפִים;

יִבָּקְעוּ כָּל הַסּוֹפִים בָּם סֶדֶק לֹא נִבְעָה,

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

 

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

לֹא יִצְוְחוּ הַשְּׁחָפִים יוֹתֵר בְּאָזְנָם

אוֹ גַּלִּים בְּרַעַם יִשָּׁבְרוּ עַל חוֹפָם;

הֵיכָן שֶׁפֶּרַח פָּרַח יוֹתֵר פְּרָחִים לֹא יִהְיוּ

לְהָרִים אֶת רֹאשָׁם לְמַפָּץ הַגֶּשֶׁם;

אִם כִּי יִהְיוּ מֻטְרָפִים וּמֵתִים כְּמַסְמְרוֹת,

רָאשֵׁי הַתָּוִים הוֹלְמִים דֶּרֶךְ בַּר חַרְצִיּוֹת;

יֵרְדוּ בַּשֶּׁמֶשׁ עַד כִּי שֶׁמֶשׁ שֻׁבְּרָה,

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

 

2

כשהרֶשע בא כמו גשם נופל

ברטולט ברכט
מגרמנית: ה. בנימין / הספרייה החדשה

 

כְּאֶחָד הַמֵּבִיא מִכְתָּב חָשׁוּב לָאֶשְׁנָב לְאַחַר שְׁעוֹת-
       הַקַּבָּלָה: הָאֶשְׁנָב כְּבָר נָעוּל.
כְּאֶחָד הָרוֹצֶה לְהַזְהִיר אֶת הָעִיר מִפְּנֵי שִׁטָּפוֹן: אֲבָל
       הוּא מְדַבֵּר לָשׁוֹן אַחֶרֶת. אֵין מְבִינִים אֶת דְּבָרָיו.
כְּקַבְּצָן, הַדּוֹפֵק בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית בְּאוֹתָהּ דֶּלֶת שֶׁבָּהּ כְּבָר
       קִבֵּל אַרְבַּע פְּעָמִים: הוּא רָעֵב בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית.
כְּאֶחָד שֶׁדָּמוֹ זוֹרֵם מִתּוֹךְ פֶּצַע וְהוּא מְחַכֶּה לָרוֹפֵא:
       דָּמוֹ מַמְשִׁיךְ לִשְׁתֹּת.

כָּךְ בָּאִים אֲנַחְנוּ וּמְסַפְּרִים שֶׁעָשׂוּ לָנוּ מַעֲשִׂים
       שֶׁלֹּא יֵעֲשׂוּ.

כְּשֶׁסֻּפַּר לָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיְּדִידֵינוּ נִשְׁחָטִים בְּהַדְרָגָה
קָמָה זְעָקָה שֶׁל פַּלָּצוּת. אָז נִשְׁחֲטוּ מֵאָה. אֲבָל
כַּאֲשֶׁר נִשְׁחֲטוּ אֶלֶף וְלַשְּׁחִיטָה לֹא הָיָה סוֹף, נָפוֹצָה
הַשְּׁתִיקָה.

כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד:
       עֲצֹר!

כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים.
       כְּשֶׁהַסֵּבֶל נַעֲשֶׂה לְלֹא-נְשּׂא, אֵין שׁוֹמְעִים
       עוֹד אֶת הַצְּעָקוֹת.
גַּם הַצְּעָקוֹת נוֹפְלוֹת כְּגֶשֶׁם-קַיִץ.

  

3

השיר נדפס ב-1952 בספרו הראשון "פרג וזיכרון". שמעון זנדבנק תרגם את שירי צלאן לעברית והם יצאו לאור בספר "סורג שפה" בהוצאת הספרייה החדשה לשירה 1994. רכשתי, אז, מיד את הספר. "מי שעומד על הראש, השמיים הם התהום שלו" אמר צלאן, שמעולם לא הפסיק לדמם בתנועתו התמידית על פני המרידיאן שנמתח אל עבר הזמן שלפני המלחמה ומעולם לא נמצא שוב. צלאן התאבד בקפיצה לנהר הסן בפריז.

 

פוגת-מוות
פאול צלאן
מגרמנית: שמעון זנדבנק

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם לַיְלָה

שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב

כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

כּוֹתֵב וְיוֹצֵא אֶת הַבַּיִת רוֹשְׁפִים כּוֹכָבִים הוּא שׁוֹרֵק לִכְלָבָיו שֶׁיָּבוֹאוּ

שׁוֹרֵק לִיהוּדָיו שֶׁיֵּצְאוּ וְיִכְרוּ בֶּעָפָר בּוֹר קֶבֶר

פּוֹקֵד עָלֵינוּ פִּצְּחוּ בִּנְגִינוֹת לַמָּחוֹל

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב

שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב

כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית אֲנַחְנוּ כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

 

הוּא קוֹרֵא הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בְּמַלְכוּת הֶעָפָר אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם וְשִׁירוּ נַגְּנוּ

הוּא שׁוֹלֵחַ יָדוֹ לַבַּרְזֶל בַּחֲגוֹר וּמֵנִיף בְּיָדוֹ וְעֵינָיו תְּכֻלּוֹת

הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בָּאֵתִים אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם הַמְשִׁיכוּ נַגְּנוּ לַמָּחוֹל

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם  וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב

שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים

הוּא קוֹרֵא הַמְתִּיקוּ יוֹתֵר לְנַגֵּן אֶת הַמָּוֶת הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

הוּא קוֹרֵא הַאֲפִילוּ יוֹתֵר לִפְרֹט עַל כִּנּוֹר וְאַחַר תַּעֲלוּ כֶּעָשָׁן בַּאֲוִיר

וּבוֹר קֶבֶר לָכֶם בֶּעָנָן שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

שׁוֹתִים אוֹתְךָ עֶרֶב וָבֹקֶר שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה עֵינָיו תְּכֻלּוֹת

הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ כַּדּוּר שֶׁל עוֹפֶרֶת הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ בִּמְדֻיַּק

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

הוּא מְשַׁלֵּחַ בָּנוּ כְּלָבָיו נוֹתֵן לָנוּ קֶבֶר בָּרוּחַ

מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים וְחוֹלֵם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

 

זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית