ימים רבים / דוד מיכאלי / דברי סיכום מסע מעון מגן נוף הרים מערד-אילת

 

ימים רבים / דוד מיכאלי

דברי סיכום מסע מעון מגן נוף הרים מערד-אילת

 

לִפְנֵי הַרְבֵּה יָמִים יָצָאנוּ מִן הָעִיר

וְכָל הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁהָלַכְנוּ בַּדֶּרֶךְ,

אֲנַחְנוּ לֹא מַמָּשׁ זוֹכְרִים אוֹתָם

הֵם כְּבָר מְכֻסִּים בָּעֲרָפֶל

וְנִשְׁאֲרוּ לָנוּ דַּקּוֹת אַחֲרוֹנוֹת לְסַיֵּם אֶת הַמַּסָּע

הַמַּסָּע הַזֶּה הָיָה חַלּוֹן הִזְדַּמְּנוּיוֹת (בִּשְׁבִילְכֶם)

גַּם לְהִתְמוֹדֵד עִם דָּבָר בְּגֹדֶל שֶׁלֹּא חֲשַׁבְתֶּם עָלָיו

שֶׁגַּם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים אֲחֵרִים בַּחֶבְרָה לֹא חוֹשְׁבִים עָלָיו

וְעַד הָרֶגַע הַזֶּה עֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ בְּהַצְלָחָה

וְעוֹד נִשְׁאַר לָנוּ הַסּוֹף, עוֹד לֹא סִיַּמְנוּ,

וְזֶה גַּם הָיָה חַלּוֹן הִזְדַּמְּנוּיוֹת לִפְגֹּשׁ אֶת עַצְמֵנוּ

כִּי כָּל בֶּן אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת

הוּא הוֹלֵךְ גַּם עַל הָאֲדָמָה שֶׁבַּחוּץ

וְגַם בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלּוֹ בִּפְנִים

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן

זֶה מְאַפְשֵׁר לָנוּ לִפְגֹּשׁ אֶצְלֵנוּ מַשֶּׁהוּ בִּפְנִים

שֶׁהוּא לֹא קָשׁוּר לֹא לִלְאֻמִּיּוּת וְלֹא לְתַרְבּוּת

וְלֹא לְשׁוּם מַשֶּׁהוּ אַחֵר,

אֶלָּא רַק לָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה

שֶׁאֲנַחְנוּ בְּנֵי אָדָם.

וְהַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת שֶׁאָנוּ בְּנֵי אָדָם הִיא הֶעָתִיד,

כִּי כָּל מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת הִיא מְיֻשֶּׁנֶת.

וְיֵשׁ חִבּוּר בֵּין הָאֲדָמָה וּבֵין הָאָדָם וּבֵין הַשָּׁמַיִם

וְהַחִבּוּר הַזֶּה עוֹבֵר דֶּרֶךְ הַלֵּב.

וְזֹאת הָיְתָה הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלָּנוּ,

לְפָחוֹת לְחֵלֶק מִכֶּם, לְנַסּוֹת לָגַעַת בָּזֶה

אֲפִלּוּ אִם אֲנַחְנוּ לֹא מַצְלִיחִים לְהַגְדִּיר אֶת זֶה בְּשֵׁם

וְזֹאת הִיא אֵיזוֹשֶׁהִי הַרְגָּשָׁה

שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים לָקַחַת אוֹתָהּ אִתְּכֶם חֲזָרָה

לַחַיִּים שֶׁלָּכֶם

וְזֶה הַסִּיּוּם

וְכָל סִיּוּם הוּא גַּם הַתְחָלָה חֲדָשָׁה

וְנִשְׁאַר לָנוּ הַלַּיְלָה

וְנִשְׁאַר לָנוּ אֶת מָחָר

וְאֵלּוּ הַדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁהוֹלְכוֹת וְנִגְמָרוֹת

וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאַתֶּם פָּשׁוּט תְּנַצְּלוּ אֶת הַדַּקּוֹת הָאֵלּוּ

לַחֲשֹׁב לְהַרְגִּישׁ, לְהָרִיחַ אֶת הַמִּדְבָּר.

כִּי אַחַר כָּךְ אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים שָׁלוֹם.

וְאַתֶּם צְרִיכִים לִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁאֵין זְמַן.

אֵין לָנוּ זְמַן.

אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים תָּמִיד שֶׁנִּחְיֶה לָנֶצַח. אֲנַחְנוּ לֹא.

אֵין לָנוּ זְמַן אַף פַּעַם וְכָל דַּקָּה הִיא יְקָרָה.

אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהַפְּגִישָׁה הַזֹּאת, הַמַּסָּע,

תִּהְיֶה לָכֶם לְתוֹעֶלֶת

וְיִהְיֶה לָכֶם רַק טוֹב.