על
עקבות הנמר
גם
אני, את אומרת,
קולך
מתפשט לאיטו
בצללים
הנעים
זהיר
החיוך ומאיר
הן
נפגשנו אֵי-כבר והנה נפגשים
על
עקבות הנמר
רכות
הזכורה לי מכבר
במפל
השחור של צללי השיער
ושכחתי,
נזכרתי, בריכה
וגבים
במדבר
מניעים
לאיטם פני המים
רשת
אור על הסלע הקר
החול,
המשקל נעלם
וחומק
לצדדים
בודדים
רגעיו של הקוורץ השקוף
גופי
הצף שוקע עטוף באדוות צוננות,
רשת
אור על הסלע,
הו,
החול, הו, הזמן!
הזמן
שקולו הנמוך הוא קולך העירום
קורא
ומרעיד מיתרים
ממיס
ופותח דלתות זוהרות
בעינייך
ומציף,
הו,
גם אני,
בזרם
צללים נפתחים
מבורך
ועובר
על
עקבות הנמר.
האם
אתה מכיר את הדבר הזה
אתה
יודע, לפעמים, אתה נכנס לחדר מלא אנשים
ומבט
של אישה שמעולם לא ראית
מכה
בך כמו הבזק של שמש משתקפת
בחלון
או מראה.
הנה
היא, אתה אומר בפליאה.
אתה
לא יודע מי היא
אבל
אתה יודע שרק נפגשתם מחדש
והכל
נאמר כבר מזמן ורועד וידוע
יש המון אנשים מסביב
ואתה
והיא מובדלים וזרים לחלוטין לאירוע.
הכל
מסביב נעלם
היכן
אתה אומר ליבה בפשטות.
ואתה
יודע שאם רק תיגש ותיקח את ידה
פשוט
תצאו מהדלת אל עולם אחר.
היא
מכירה אותך כמוך אבל עלי למשול בפיתוי
במקום
אחר הייתם ביחד.
אבל
כאן כבר הכה בך המבט הזה האפל
בחדר
אחר של שמש וצל
שם
חצית מזמן את העולם
ועלי
למשול בפיתוי.
נחלוף
אחד ליד השנייה מובדלים בדממה
כאשר
ילדינו חובטים על השמשות הסגורות
והגשם
בוכה על החלון האחורי המתרחק.
אני
האיש את האישה אבל עלי למשול בפיתוי
שנה
חדשה
אני
רוצה לשים את העט שלי בקלמר שלך
נפתח
את שנת הלימודים יחדיו בסוף הקיץ.
אני
מאושר להתחבא אתך מתחת לתלבושת האחידה
האדמה
נעה מתחת רגלינו
כאשר
הכתה רועמת מגרירת הכיסאות והשולחנות
כשכולם
רצים החוצה אל השמש
וצלצול
הפעמון החשמלי
מוליך
אותנו בקילוחים חזקים הביתה.
נשמתם
של המורים מפרפרת בתוך קשרי שכלם
רוצים
לרוץ אתי ואתך להחליף בעטים וקלמרים
שנה
חדשה! שנה חדשה! מנהגים ישנים! מנהגים ישנים!
הלוחות
הירוקים חובטים בקירות
השולחנות
בורחים לפינות
כל
כך הרבה מקום לרקוד
עם
מוזיקה לבנה של גירים
ואני
אתך באמצע
יד
ביד שד אל שד
תני
לי לקחת לך את התיק
באמצע
בית הספר נשכח את המורים
בהפסקה
נאכל ביחד אספר לך סיפורים
העט
שלי בקלמר שלך
נפתחת
שנת הלימודים.
הו,
מציל, מציל
הו,
מציל, מציל
קח
את יופיי בידיך
אני
בת שבע עשרה
והשנה
היא נצח ואמי נרגזת
וגופי
מושלם, מושלם.
רצפת
החול הלבן,
מרובעים
של אור
על
קירות מוצלים
ועורי
זורח
אני
החסקה הכי יפה
שתראה,
אתה יודע.
חתור
בי, הו מציל,
מציל!
גלים
כבדים
שוטפים
את כל חופיי
צעצועים
מנצנצים
בקיר
הגל בתוך עיני
וכשתראה
אותי לאחר זמן רב
תהיה
לך הוכחה
שהיית
אלוהים
כאשר
נגעת ביופיי
הו,
איזה יופי.
הוראות
לצליל נכון
החלילנית
צריכה להיות מאוהבת.
באור
העמום יש להעמיד במרחק מה
את
מאהבה האחרון.
מאהבה
הקודם צריך להיות
קנאי
דתי עם חרדת נטישה.
החליל
צריך להיות חליל עץ
עם
דפנות מרובעות
כמו
בכנסיות הספרדיות שבאנדים.
הצליל
צריך להתכנס על בטנה
ולהתאבך
סביב הסרעפת כמו עשן
נספג
בצבע של שזיפים שחורים
אל
סדקי העץ המעשן.
החליל
צריך להאדים
כאשר
הצליל נוגע בו.
את
החלילנית יש לחמם.
משמיעים
לה קולות נמוכים ארוכים
ואז
אחרי שהיא נקשרת אחריך
עוזבים
אותה לפתע באוויר.
עכשיו
את לבדך אומרים לה.
צליל
עץ נמוך נפרש מסביב
כאשר
היא מביטה למטה אל הקרקע
הרחוקה
דרך בטנה המכווצת
קרן
שמש ארוכה מהחור שבגג
מתנפצת
למטה
היא
פוחדת
היא
מרחפת
היא
נשארת
היא
מתחילה להמריא.
הכוהנת
הכוהנת
מתפשטת
בחדר
אחורי
הכוהנת
מתפשטת
לתפילה
של יום ששי
במעבר
בין שני בגדים
כה
עירומה בלי אלוהים
הכוהנת
מתפשטת
ונושמת כוכבים
דומינו
לרגעים של אושר צריך לקנות דומינו.
הרדיו שר שיר משנות השמונים
כף
רגלך מלטפת את רגלי
על
השולחן יש פאפייה חתוכה
קפה
שחור ופרוסות עוגה יבשה.
ארוחת
הבוקר המושלמת לטעמי.
צריך
לקנות דומינו לרגעים של אושר.
האגסים
שקניתי אתמול מונחים
ליד
האבוקדו הלימון והקיווי
טבע
דומם מכאיב לעיני במתיקות
אדוות
של יופי עד הפינות
צריך
לקנות דומינו לרגעים של אושר
כשאת
צוחקת ושרה עם הרדיו
את השיר הישן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה