הספר "הערות זמניות על תנועה"
(הוצאת מדף, 1997; מהדורה מעודכנת 2017) הינו החלק הראשון בטרילוגיה העוסקת ביחסי
אדם-מרחב-מפגש. החלק השני הוא "כתבי המופת של טאי-ג'י צ'ואן ג'ינג"
(תרגום מקור מסינית ופרשנות, 2003) והשלישי הוא "תשעת נקבי הפנינה"
(2017).
עמ' 33:
התבונן בכפות ידיך
כמו פרחים
הרם אותן כמו פרחים
הבא אותם אליך
כמו פרחים
תן אותם לעומד מולך
כמו פרחים
אל תביט אליו
הבט בפרחים.
"... ספרו ("הערות זמניות על תנועה") נכנס
עמוק לעורקיי...זה היה מפגש עם כתיבה על עולם התנועה כפי
שאני מרגישה/רואה אותו. הכתוב שלעיתים מובן וברור אך גם חמקמק...ואז יש
צורך להתעכב, לנסות ולדמות, אולי להרגיש
ולעיתים לוותר על הבנה מוחלטת... משהו שנע בין מובן לסתום - מה שמשאיר מקום לאינסוף האפשרויות. ואז לעיתים אתה
חוזר אל אותן שורות ומבין אותן אחרת... התנועה כשירה, שירת האדם. מקום קסום הצופן
בחובו עולם ומלואו. כתיבה נזהרת, עדינה, נוגעת
לא-נוגעת המבקשת להצביע על מיתרי העולם (עמ` 67), סוג של יראת כבוד לאינסוף - ברוכים הבאים לאי-הידיעה (אי של
הבנה בתוך ים הלא-נודע"...)
זהרה
אליאס, בודיוויס, 1998
בספרו מלא ההשראה "הערות זמניות על תנועה", חולק דוד מיכאלי את התובנות וההרהורים שצבר בשנות התנסותו בתנועה, תחילה בקראטה ואחר כך כמתרגל ומורה לטאי צ'י. קראתי בו במהלך נסיעה אחת ברכבת, מעכו לתל אביב, בצהריי אוגוסט- זו היתה תפאורה הולמת. היו שם משפטים מלאי יופי, חוכמה ודיוק, שעסקו בגוף הנע במרחב ובשיטוטיה של התודעה, ביחסים בין מורה לתלמיד, בהתבוננות, בהשתנות ובתפיסה, שהתנגנו בראשי והציתו הבנות קטנות אפשריות לתהיות גדולות ובלתי פתורות. מאז הספר מונח ליד מיטתי ואני קוראת בו כששנתי נודדת או כשספקות ממלאים אותי. "הערות זמניות על תנועה" – שכבר בשמו מתנסחת מהותו – הוא קריאה להניח לכל, לא להיאחז בדבר, גם לא בהבלחת התובנה שכמה שלא תהיה מלאת תעוזה וחכמה גם היא רגעית ונכונה לזמנה. זהו ספר שכל מורה וכל תלמיד בכל תחום יוכלו לשאוב ממנו הדרכה, תמיכה ונחמה ומי שמקדיש מזמנו לאימון של גופו ורוחו יחוש כאילו הוא נכתב עליו.
נילי לנדסמן,
ווינט, 16,10,07
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה